על מי אני עובדת?

לירננה

New member
על מי אני עובדת?

חזרתי ממסיבה שממש לא היה לי חשק אליה.עזבתי מוקדם.וכל הערב חייכתי באופן מאולץ. לא היה לי טוב. הרגשתי איך אני אבודה שם.לבד.בלי שום דבר.בלי אף אדם. (והיו שם כמובן אנשים שהכררתי,אבל היכרות שונה מחברות.מכרים יש לי הרבה,חברים לא.) אני יושבת וקוראת בספר יוגה. מדפדפת. קוראת שם על איזון נפשי ואיזון פיזי וכל מיני שכאלה. זו אחת הסיבות שהלכתי ליוגה,כי רציתי את זה.רציתי פעילות גופנית שהיא גם נפשית,וקיוויתי שיעזור לי. עכשו אני מתכננת להצטרף לחוג אחר שגם קיוויתי שאולי יעזור לי מבחינת ביטוי רגשי,ומבחינת קשרים חברתיים. על מי אני עובדת?? זה לא יעזור! אני סתם מחפשת פתרונות. חושבת שאולי משהו יקדם אותי למקום הזה. אי אפשר אי אפשר אני לא יכולה ולא מסוגלת לקשור קשרים אמיתיים,חבריים,כנים,שאני ארגיש בהם ביטחון. אז 'די מספיק' אני אומרת לעצמי. 'מה שהצלחת עד עכשו זה יופי. יש לך עבודה וקצת חיים. את מסוגלת לא לסבול (חזרתי לפצות את עצמי בעזרת אוכל, כמה נורא. אני עוד אשמין בחזרה
). זהו, אין יותר,זה מה שתצליחי להשיג. הצלחת להתרומם למקום הקודם שהיית בו. את עומדת,מתפקדת. זהו.אל תצפי לעוד. אל תצפי. כי תראי איך את מתאכזבת. תראי כמה זה עושה לך רע. תשתבללי לך בתוך עצמך, זה יספיק. הרי טוב לך עם עצמך.את נהנית עם התחביבים שלך, עם השיגרה שלך. אל תנסי עוד. אל..'
 
אם תאמיני בעצמך ובזה- זה יעבוד...

אני בעד תמיד לנסות, תמיד ללמוד, תמיד לרצות ותמיד לשאוף,ככה אנחנו זורמים עם החיים ומגיעים לשיאים שונים.
 

hayapollak

New member
לירננה

את נסחפת קצת.. לא? מה בסך הכל קרה? הלכת למסיבה שמראש ממש לא היה לך חשק ללכת.. בואי נאמר שבחרת ללכת בניגוד לתחושה האמיתית שחשת ושם במסיבה נשארת בתוך עצמך.. לא זרמת ולא נהנית - זה כל הסיפור, וממש אין צורך לסבול, בואי נאמר שכדאי לך להמשיך לבחור מה שמתאים לך ומה שאת באמת רוצה.
 
אמונה אמונה אמונה

רננהלי, את לא מתארת לעצמך כמה פעמים אני משמיעה בדיוק את אותם המילים שכתבת. כמה פעמים בא לי לזרוק את הכל ולהתייאש. אבל תגידי, מהי האלטרנטיבה? אם זורקים ומתייאשים - נהיה יותר רע. בנופש שלי פגשתי אנשים כ"כ חזקים ומדהימים. ולא בגלל שקל להם בחיים. כל אחד שם עבר את התהליך שהיה צריך לעבור כדי להגיע לשקט נפשי (וגם השקט הזה - תמיד יש תקופות של רעש). את מתקדמת נהדר ורוצה עוד - וזה אמנם מתסכל, אבל זה טוב שאת רוצה עוד (חי, אני מרגישה שכותבת לעצמי), כי אחרת נמצאים במקום בלי חלומות ושאיפות ו...מה אז? שאלה: יכול להיות שאת לוקחת משהו אנושי כמו קשר, והופכת אותו לאידיאל לא מציאותי ואולי בגלל זה קשה לך להתחבר?
 

magenta73

New member
את עובדת רק על עצמך

אם תמשיכי עם המחשבה הזו, שום דבר לא יקרה. וגם אם יקרה, את לא תראי את זה... את שוב, לא מפרגנת לעצמך בשיט. תני לדברים לקרות. תאמיני בשינוי. הוא אפשרי.
 

לירננה

New member
לא יודעת

קצת אחרת ביומיים האחרונים, לא אותו מקום מיואש אבל עדיין מפחדת נורא שלא ישתנו דברים לעולם. אם אני הופכת את עניין הקשרים עם אנשים למשהו לא אנושי? שאלה טובה. אבל חוסר יכולת לספר לאחרים מה באמת עובר ועבר עליי זה מה שגורם לי לחשוב שאין לי קשרים. התחושה שאני חיה מאחורי מסיכה כל הזמן, ושאני לא מצליחה לגעת באמת. זה די קליאשה לומר: תאמיני וזה יתגשם. לא מצליחה להתחבר לאמירה הזו,יהא כאילוחולפת מעליי ואני לא יכולה לתפוס אותה.
 
תאמיני וזה יתגשם -

זה לא אומר לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד: אני מאמינה ש.. זה אומר להאמין שיש ביכולת שלך לשנות את המצב. להאמין בעצמך. בכוח הפנימי שלך. לגבי חוסר יכולת לספר לאחרים מה עובר עלייך. יש בזה סיכון של פגיעה. האם בגלל זה את לא מנסה? נכווית בעבר ולכן עכשיו את נזהרת כמו מאש?
 

לירננה

New member
כן

נכוויתי בעבר ועכשו אני נזהרת, אבל עד כדי כך אני נזהרת עד שאני אפילו לא יודעת שאני נזהרת. זאת אומרת, זה לא שיש אנשים שאני רוצה לספר להם ומתאפקת כי אני מפחדת. פשוט אין אנשים שאני רוצה בכלל לספר להם. העניין הוא ששנים פחדתי להיכוות ולא סיפרתי מה עובר עליי בגלל זה, אבל כמעט תמיד היו אנשים שרציתי לספר להם. אחרי שנכוויתי ונכוויתי חזק, מכמה אנשים אחד אחרי השני, אני כבר לא רוצה אפילו. (וגם אם הייתי רוצה לא הייתי עושה את זה, כי נראה לי שהעובדה שנכוויתי מכמה אנשים מראה שהבעיה היתה באיך שאמרתי את הדברים, אבל אני לא יודעת איך לומר אותם כך שזה כן יתקבל ולא יכאיב לי, אז כבר עדיף לא לדבר בכלל) אני יודעת שלהאמין זה לא אומר לשבת בחיבוק ידים, אני יודעת שאני אמורה לעשות משהו כדי להתקדם. רק לא יודעת מה, ונדמה לי שמה שאני עושה לא עובד, לא בתחום הזה. חשבתי על מה שאמרתי שהמשפט הזה הוא קלישאה. כשאומרים על משהו שהוא קלישאה זה גורם לפסילה מיידית של התוכן. זה מה שעשיתי ואולי לא בחוכמה. קראתי באיזשהו מקום שגם המילה 'אבל' מעקרת את הטוב. כי אם אני 'היה טוב בכך וכך, התקדמתי בכך וכך, אבל...' זה מוריד את כל המשמעות של של הטוב שנאמר לפני כן ומשאיר את הסוף הרע. אולי צריך לומר הפוך: לא טוב לי ואני מרגישה שיש לי הרבה להתקדם, אני לא מצליחה לקשור קשרים אמיתיים עם אנשים, אבל התקדמתי הרבה מאז ההתחלה ולא כל מגע עם אנשים מכאיב לי כמו שהיה פעם, ואני לא זקוקה להשקעת מאמצים אדירים בכל פעילות חברתית.ובכל זאת נחמד לי בחברת אנשים גם אם הם לא נשמות תאומות שלי. הנה,ככה זה יותר טוב. אולי מצורת הדיבור משהו גם יכנס למחשבה.
 
../images/Emo45.gif

אני בטוחה ששינוי בצורת הדיבור תשפיע ותקדם. נתת שתי דוגמאות ממש מוצלחות לשינוי בצורת הדיבור, שיכולות להשפיע על תפישה. הייתי מוסיפה דוגמאות כאלו בתחום החברתי. סביר להניח שכשאת פוגשת אנשים, אז מיד רצים לך משפטי "אבל" כאלה בראש, שמונעים ממך להיות אמיתית וגלוייה. אולי אם תגלי את המשפטים האלה (אני עשיתי את זה בזמנו עם הפסיכולוגית, בתחום האכילה), תוכלי לבחור ולנסח אותם מחדש. פתאום תראי איפה את נזהרת יותר מדי מכוויה שכבר לא קיימת.
 

ביפו

New member
יש לזה משל - ותחשבי מה נמשל

את "אובדת" ומאבדת - את עצמך, לירננה. והמשל - מהסיפור: מעשה במרוץ צפרדעים" יום אחד באביב, יצאו הצפרדעים מן הביצה - לתחרות חשובה: מי שיעלה עד לראש מגדל גבוה - יוכרז למנצח ויזכה לפרס גדול. המרוץ החל בבקרו של יום. מנקודת הזינוק , קיפצו מאות צפרדעים אל פתח המגדל. בעודם ממהרים אל הפתח, כבר היה קהל של כמה אלפי אנשים צופה במרוץ. למה באו האנשים לראות ת'מרוץ? - נכון, באופן רגיל, הם באים כדי לעודד את המנצח/ת. אך הפעם - קרוהדברים באופן שונה: האנשים החלו לדבר אל הצפרדעים "בשביל מה לכן להתאמץ - אף צפרדע לא יכולה לעלות לגובה כזה. אני בטוח שלא יהיה לאף צפרדע הכוח עד הסוף אמר אחר. שמעו את הדברים - הצפרדעים, והאמינו בדברי האנשים. כמה נשרו מיד , וכל השאר נשרו אחר-כך , מלבד צפרדע אחת יחידה. הצפרדע הזו - עלתה ועלתה, התנשפה וטיפסה - ולבסוף היא הגיעה - לראש המגדל וקהל האנשים - הריעו לה ומחאו כפיים. זה היה הרגע, בו החליטו הצפרדעים - לבדוק מה הסיבה להצלחתה של הצפרדע המנצחת, ואחת מהן עלתה והייצבה לצד המנצחת על ראש המגדל - ושוחחה איתה. אך אהה- כבר בדקה הראשונה - התברר לאותה ה"עיתונאית" - שהצפרדע המנצחת - חרשת לחוטין(!!!) אתמול למדתי את המוסר השכל: אל תאמינו במה שאנשים מסביבכם אומרים כדי לרפות את ידיכם - ואל תשעו לדברים שבאים להרע ולהסיט אותכם ממטרתכם. מסקנה נוספת: - (שלי)אם אתה כבר רגיל לחיות בבוץ - אל תעזוב אותו - בשביל תחרות לטיפוס על מגדל גבוה. מוטב שתבחר לך משהו יותר קרוב לכישורים שלך ותוכל ליהנות בנוסף - גם בחוויה של הזכיה וההישג. ועכשיו - אלייך לירננה ו"הקטע המרגיז הזה שלך - את היא זו שאומרת לעצמך "זה אף פעם לא מצליח לי -אז בפעם הבאה -, בשביל מה לנסות?" ואני עונה לך בשאלה(וגם לכל מי שכמוך, משוכנע ממה שאמרו לה)- בשאלה: אם את רוצה לצאת ולחפש - אז למה שתאמרי לעצמך "בין כה וכה-ומה שלא אעשה - לא אצליח למצוא לי חבר היום? תינוק שמתחיל ללכת - מה הוא עושה? תחילה הוא הולך עם הישענות והחזקת עצמים - וכך לומד ללכת -בלי ליפול. אז, בצחוק או בריכוז מוחלט - הוא מתחיל לצעוד ללא הישענות , וכמובן שהוא נופל. ותמיד כן לירננה- תמיד התינוק קם וממשיך בניסיון. רק עם תירגול רב, ועם ניסיונות רבים - התינוק לומד ללכת 2-3 צעדים ואחר כך - 10-20 צעד. והתינוק תמיד קם ובצחוק הוא ממשיך - ונופל שוב. האימון הרב - והתירוגול הרב - עם פיתוח כושר התמדה ו"תיקון ליקויים מתוך הניסיון" - הם אלו שמביאים את התינוק ללכת לבסוף, בלי ליפול. אם תדעי - כמו תינוק , לחייך ולצחוק , לנתח ולתקן את שגיאותייך מהעבר - ותמשיכי ללכת - אל ההרפתקה, אין לי ספק כי תגיעי אל המטרה. וזה מביא אותי ל"משפט המחץ"- סוף טוב = הכל טוב
 
למעלה