על מה נוותר?

[siviva]

על מה נוותר?

הייתי שמחה להיעזר בעצתכם. בנושא צרכנות: אחד מהנסיונות טיפול בערימות הזבל המצטברות הוא לנסות להפחית אותם. אם נייצר פחות זבל - נצטרך לטפל בפחות וגם נשתמש בפחות משאבים מהסביבה. נראה לכם ריאלי לנסות להפחית צריכה של בתים פרטיים? משם תגיע הגאולה? בגלל שאני לא בטוחה שזהו הפתרון הנכון - אני מציעה בדיקה. אנא ענו על 3 השאלות הבאות: 1. האם צריכה מוגברת היא בעייה סביבתית? 2. האם את/ה צורך צריכה מוגברת לפעמים? 3. אם השאלה הקודמת חיובית - על אילו מוצרים היית מוכן (ויכול!) לוותר? (אנא חישבו על מוצרים שבאמת הייתם מסוגלים לוותר עליהם בלי פגיעה גדולה בנוחות העצמית) אם נצליח למצוא איזשהוא דפוס של מוצרים שקל לוותר עליהם - נוכל לקדם את ההבנה שלנו בנושא. תשובותי לשאלות הנ"ל - צריכה מוגברת לטעמי היא בעייה, ואני חלק מהבעייה הנ"ל מכיוון שיש הרבה דברים שאני קונה ללא צורך. על מה הייתי מוותרת? זו כבר שאלה יותר קשה.... משקאות קלים (כולל קניית מים מינרלים לשימוש בבית), הייתי יכולה לקנות קצת פחות מזון - אחרי הכל הרבה עף לזבל. בקלות יחסית הייתי יכולה לצמצם צריכת מים וחשמל, ודבר אחרון לבנתיים - נראה לי שהייתי יכולה לצמצם את צריכת ניירות שלי. מה איתכם?

 

[יאיר בן משה]

עיקר הצריכה "תאוות הפרטיות".

תאוות הפרטיות והצבת האינדבדואליזים כערך עליון היא הגורם הצרכני הקשה ביותר, זאת בנוסף לאופנת צריכת הראווה והגאווה הישנה והרעה. הדרך הנכונה לצרכנות נבונה היא "השימוש הכפול והמשולש", משפחה גדולה. בעשר השנים האחרונות הגידול בצריכה באירופה אינו נובע מגידול האוכלוסיה אלא בגידול מספר "משקי הבית" כפועל יוצא מהקטנת המשפחה, גירושין, בדידות וכדומה. עיקר הצריכה אינה "ליחידת אדם", אלא "ליחידת משק בית". אדם בודד מחזיק גם טלביזיה וגם וידאו ומשלם עבור שירותי כבלים ואינטרנט, עבור הארנונה והספה והמינוי בספריה וועד הבית כמעט באותו גובה כפי שמשלמת משפחה של ארבע ושש נפשות. ולכן הדרך הקלה והבטוחה להקטנת הצריכה היא הגדלת המשפחה, החברים, השותפים וכדומה. יש לוותר על תאוות הפרטיות, ולהסכים להסיע לעיתים את השכן, ולהשאיל מכסחת דשא ולמסור חולצה שקצת התכווצה. להתחלק עם האחר, עם השכן והחבר זו הדרך האקולוגית וגם החברתית הטובה ביותר. השימוש הכפול אינו רק בתחום האישי, גם בתחום הציבורי הגיע העת שנואיל לבצע שימוש כפול. לדוגמא: במקום לבנות מתנ"ס שעומד סגור בכל שעות הבוקר, ובית ספר שעומד בשיממונו בשעות הערב, יש להפוך את בית הספר למתנ"ס פעיל בשעות שלאחר הלימודים. יש להפוך את אולמות הכנסים בבתי המלון העומדים ריקים ומשמימים לאולמות לימוד והרצות לאוניברסיטה. יש להפוך את הסטודנטים לעובדי בתי המלון. ויש לפעול שכל חייל ילמד מקצוע מועיל או ישלים בגרות ופסיכומטרי תוך ניצול שעות ארוכות של חוסר מעש כמקובל בצבא.

 

[siviva]

1+1=3

יש דברים שאפשר לשלב, ויש דברים שלא. הגדלת המשפחה כפתרון לצריכת יתר של האדם את הסביבה לא נראה לי כפתרון הכי טוב. חוץ מזה אמרתי דברים שבאמת אפשר לוותר עליהם בלי מאמץ מוגזם. באמת נראה לך שהשיקול למשפחה גדולה הוא איכות הסביבה?

 

[יאיר בן משה]

יש לראות בפרטיות גורם שלילי.

כאשר מישהו רוצה מכונית, מחשב, מצלמה "רק שלו". הוא גורם לבזבוז משאבים. כאשר בחור צעיר עוזב את בית ההורים לדירת רווקים "בשם הפרטיות הקדושה" הוא עושה עוול אקולוגי - כלכלי - חברתי. השינוי בתפיסת העולם וראיית תאוות הפרטיות כמעשה אנטי חברתי ובלתי תרבותי עשויה להושיע את כדור הארץ מכליון מוקדם.

 

[בובי יואינג]

קומוניסט, רדיקל או אידיאליסט?

עוד לא הצלחתי לתהות על קנקנך. הדעות המגובשות שאתה מציג הן דעות שיש היאמרו כי הן בעצמן אנטי חברתיות ובלתי תרבותיות! "תאוות הפרטיות"? עם כל הכבוד ל"תיאוריות" חברתיות חדשות כאלה או אחרות, אתה מתעלם מן היצר האנושי, ומהתכונות החברתיות הטבועות ביסוד האדם. האם אתה גם מטיף לביגמיות כתשובה אקולוגית-חברתית-כלכלית? איחוד משקי בית? מגורים עם ההורים? סלח לי, אבל קשקוש מוחלט במעטפת "תיאוריה מדעית". השאלה שנשאלה היא פשוטה, מה "אני" יכול לעשות כדי להשפיע בחצר האישית שלי. התשובה שלך לא רק שלא מקדמת את הנושא, היא נגועה בסוג של קיצוניות חברתית שיכולה להתקיים אך ורק בתיאוריה, ולעולם לא במציאות. חשיבה פרודוקטיבית היא בדיוק ההיפך מ"תיאוריה" מופרכת כזו או אחרת, וזה מה שנראה לי שאנחנו מנסים לברר. אישית, אני ממחזר שקיות ניילון בקנאות, ומשתדל תמיד לקנות מוצרי צריכה באריזות גדולות עד ענקיות - כדי לחסוך באריזות הפלסטיק. (האמת, זה גם בדר"כ זול יותר לקנות 5 ליטר שמן זית מאשר 5 בקבוקים זהים של ליטר כל אחד).

 

[Stilletto]

בובי יואינג- הבחנה דקה, קבל תיסלם!!

 

[יאיר בן משה]

לא הקנקן, אלא תוכנו.

אינך צריך "לתהות על קנקני", כי הרי אני אישית איני הנושא. ואינך צריך להכניס אותי לתוך מגירה מוכרת, ולמצוא עבורי מסגרת וכינוי. דברי כאן ובמקומות אחרים הם פרי חישוב וחשיבה, ולא דקלום לפי השייכות הפרסונלית והאופנה החולפת. גודל בית האב הממוצע באירופה לפני עשרים שנה היה פי אחד וחצי יותר מאשר היום. אנשים העדיפו להתגורר בחברת בני משפחתם. ולא מיהרו להקים לעצמם משק בית פרטי, אלא חיפשו דרך להתפשר ולהסתדר. לעיתים שני חברים, לעיתים שני אחים, בן בוגר עם הוריו וכדומה. דגל הכזב של הפרטיות והאינדבדואליזם והאללתם הביאה לכך שמחד הבדידות היא האויב הגדול של דורנו, ומאידך הצרכנות היא גבוהה ומשאבי כדור הארץ מתכלים. באופן אישי כדוגמא, כדי לממש זאת, המלצתי לבני שיצא ללמוד בצפון להתגורר בדירה עם אימי, כך גם הוצאותיו פחתו, וגם שמחת חיים רבה הביא לביתה. ואילו שכני יודעים שאם הם זקוקים לטנדר, איזה כלי עבודה, הם מוזמנים להשתמש ברכושי, ולחסוך לעצמם הוצאות.

 

[אפשר לקבל]

לשישי שבת אפשר לקבל את הטנדר

(מתודלק כמובן) המנגל , 20 קילו בשר , ו 4 ארגזי בירה?

 

[יאיר בן משה]

מצטער, שכן נזקק ישתמש בו

וחבל שהציניות מנסה לפגוע בנתינה ובאנושיות.

 

[Stilletto]

שמישהו יביא לי את כינור וטישו...

 

[siviva]

בוא נעשה חישוב קטן...

המשפחה הראשונה: מסכנה, כל דור למשך 4 דורות מתחתן, מוליד ילד ומתגרש. אחרי ארבעה דורות – נקבל 8 אנשים עם 8 בתי אב. לכולם – אינטרנט, טלוויזיה וכל מה שרוצים. המשפחה השנייה : גורלה שפר עליה – אין גירושים במשפחה, ולמען איכות הסביבה - החליטו להביא לעולם (רק) חמישה ילדים למשפחה. אחרי שלושה דורות נקבל –62 אנשים ב-31 בתי אב (כולל חתנים של הדור השלישי אך בלי ילדים עדיין). שלא נדבר על מה קורה אחרי ארבע דורות (למי יש כוח לספור?) לא לשכוח שלמרות שהמשפחה השנייה היא עם חמש נפשות הגרות באותו הבית למשך תקופה – כל ציפור עוזבת את הקן אח"כ ומקימה בית אב לעצמה. כך שהצמצום הראשוני בחשמל וכדו' לא מסייע בעתיד. מה שכן – סביר להניח כי למשפחה השנייה יהיה פחות כסף (פר-אדם) ולכן הצריכה פר-אדם היחסית שלהם קטנה יותר. אבל מה זה אומר? זו אחת הסיבות בגללה בודקים צריכה לפי בית אב ולא לפי אדם.

 

[siviva]

והתרשים...

 

[יאיר בן משה]

בחינה נכונה משנה גורם אחד בלבד.

כאשר מנסים לבחון רעיון ונושא כראוי, והמטרה אינה ניגוח דמגוגי גרידא, משנים רק רכיב אחד, את אותו רכיב שנמצא בבחינה. משמע כדי לדעת אם נכון לגדל משפחה בבתים נפרדים או בבית אחד, יש לבחון נושא זה בלבד ולא את גודל המשפחה. למה הדבר דומה, אם היה מאן דהוא לועג לאדם שהציע כאן לקנות אריזות גדולות, ומציב כאילו במקום לקנות ליטר אחד של שמן, המציע מבקש לקנות חמישה ליטר שמן ובכך הרי הוא מגביר את הצריכה ולא מקטינה. אלא שכמובן שאין הדבר כך, קצב צריכת השמן אינו משתנה בעקבות שינוי גודל האריזה, והחסכון מושג בכך שכמות האריזות קטנה והמחיר בהתאם. כך הוא הדבר גם לגבי הצעתי שלי, גם אני בעצם מציע "להגדיל את האריזה". את גודל משק הבית הספון יחדיו, ולא את מספר הצאצאים. וכשם שנכונה הצעתו של חסכן השמן הממליץ על אריזה גדולה, נכונה הצעתי שלי אך בהיקפים גדולים פי כמה. דומני שבפורום שמחפש דרכים לשיפור איכות הסביבה, אין מקום לווכחנות ולתגרנות, ויש לחפש את האמת בדברי האחר ולא לנסות להכשילו ולהכפישו.

 

[siviva]

זו לא המטרה

יאיר היקר, מטרתי אינה נסיונות הכשלה ורחוקה מרצון להכפשה. אולם דבריך לא הובילו רק להגדלת האריזה. "הדרך הקלה והבטוחה להקטנת הצריכה היא הגדלת המשפחה,..." אני בעד שימוש משותף בדברים מסויימים - שימוש ברכבים ציבוריים על פני אישיים הוא פתרון טוב מאוד. אם כל המכוניות ה'פרטיות' היו רכוש ציבורי וכל אחד שהיה רוצה להגיע למקום היה לוקח רכב פנוי ונוסע היינו יכולים לחסוך בכל העלויות והזיהום שנובעים מכך שלכל משפחה יש רכב או שניים רק שלה. יש הבדל בין הגדלת משפחה ובין לגור יותר אנשים בבית אחד. מהצורה בה כתבת משתמע דבר אחד. העובדה הקיימת היא שהצריכה פר אדם גדלה באופן מתמיד, ובקצב הולך וגדל. הפתרונות שאתה מציע נשמעים כמו כדור נגד כאב ראש במקום טיפול בבעיית הצריכה המוגברת האינדיוידואלית. אנחנו יכולים לקצץ בעלויות בית אב על ידי הגדלת כמות האנשים שגדלה בהם. אבל ככה נצמצם מעט מאוד דברים - אלה שאפשר להנות מהם בצוותא כמו טלוויזיה, רדיו וכדו. מה שאנחנו צורכים באופן יחיד - כמו בגדים, מזון ועוד כל מיני לא יופחת במידה ניכרת. הדבר שיותר חשוב לעשות לדעתי זה להבין למה ומה אנחנו צורכים בכמות מוגזמת ולנסות להפחית את ההתנהגות עד כמה שניתן.

 

[יאיר בן משה]

רוב הצריכה היא "ליחידת משק בית".

בניגוד לדבריך, רוב הצריכה היא פונקציה של "משק בית" ולא של האדם הבודד, ולראייה נושא הקצבאות, המיסוי וכדומה. הקצבה לבודד למשל היא כשבעים אחוז מהקצבה לזוג, והזיכוי במס לבן זוג שאינו עובד הגר עם הנישום הוא בחישוב של ערך נמוך עוד יותר. וכך גם בחישובי הלמ"ס לגבי עלות ילד ראשון לעומת תוספת העלות לילד שני ושלישי באותה משפחה. נושא ההוצאות הקבועות ליחידת משק בית הוא הגורם המשמעותי ביותר, וערכו גבוה עשרות מונים מכל נושא אריזות השמן הגדולות או בקבוקי המשקה המוגז. כפי שציינתי, באירופה שם יש ירידה בגודל האוכלוסיה, יש גידול בצריכה הנובע מכך שיחידת משק הבית כוללת פחות אנשים מאשר בעבר. וסעיף זה הוא משמעותי יותר מכל הקטנת הילודה גם יחד.

 

[siviva]

תלוי מה רוצים לבדוק

בחינת בתי-אב או צריכה אישית - תלוייה במה רוצים לבדוק. הרבה דברים קל יותר לדעת מבתי אב כמו תשלומים על הבית, דפוסים של צריכת מזון (בד"כ נראה דפוס משותף לכל המשפחה) וגם מהיבט פרקטי - יעיל יותר לנסות להשפיע על בית אב מאשר בצורה יחידנית על כל אדם (בעיקר בגלל שהתפיסות לגבי צריכה הן משותפות לכל בית-אב). יש מצבים שרצוי לבדוק צריכה אישית, כמו שציינתי - בדברים שרק אחד יכול לצרוך בכל זמן נתון כמו אוכל. הלינק המצ"ב מסביר בקצרה מדדים שונים לבחינת צריכה מוגזמת ביחד עם ההשפעות סביבתיות שעלינו לצפות. אם יש צורך - אשמח לתרגם מאנגלית. הנקודה החשובה היא - יש צריכה מוגברת - ולא משנה איך בודקים זאת. אחד מ'מטרות המילניום' שנקבעו בועידת כדו"א 2002 (נקרא גם אג'נדה 21) נוגעת לבעיית הצריכה המוגברת - נסיונות למצוא מה משפיע על זה ועל מה זה משפיע. איך שלא נבדוק זאת - זו בעייה של צריכה אישית שצריכה להפתר.