אלא על השקר. הרבה זמן היה בי המון בוז כלפיו על כך שהוא שיקר לעצמו כל חייו. מעבר לכך היה בי כעס שהוא שיקר לי. על הכעס הראשון התגברתי, מה שאנחנו עושים עם חיינו הוא הבעיה שלנו ולא של אחרים, כך שהוא, מבחינתי, צריך לתת דין וחשבון לעצמו. הכעס השני קשור, לדעתי, בהרבה דברים אחרים ולפעמים הוא קיים ולפעמים כבר לא...
כעס פוגע בראש וראשונה בכועס. יש כל כך הרבה כעסים לילדים על הוריהם. אני כועס על הוריי שנטשו אותי. חוצפה שכזו, למות ככה בטרם עת. נשמע הזוי? אז זהו שלא, כי לכעס אין הגיון. ככל שתקדימי להשלים כן ייטב לך. לא חייבים לסלוח בכדי להשלים.
השלמה = קבלה האיש הזה הוא חלק מחייך, לקבל אותו כמות שהוא כולל העוול שעשה אולי לעצמו ולך (אין אחד שלא גורם עוול, כמו שהדגמתי - אפילו מי שמת יכול לגרום עוול במותו, ולרצון או לכוונה גם אין חשיבות של ממש), זה לא אומר לסלוח. לא חייבים להחליף את הכעס באהבה ללא תנאי... אפשר גם פשוט לוותר על הכעס בלי להחליף אותו בשום דבר אחר.