על יונה ונער - ערב קסום

[גרי רשף]

אגב- ביאליק תירגם אותו מגרמנית

בניגוד לסרוואנטס הוא לא דיבר ספרדית, והוא גם אחראי לכך שדון קיחוטה הפך לדון קישוֹט.

 

[Immanuel Goldstein]

מה לעשות, אותי הוא שעמם למדי.

העדפתי את הוולגריות של ראבלה, ואחר כך טעמי נטה לכיוונים אחרים, אבל גם עכשיו איני רואה סיבה לקרוא ספרים בגלל שאניני הטעם אוהבים אותם. אניני הטעם אוהבים גם מיץ ענבים חמוץ, בזמן שאני לעומתם אוהב משרה תסוסה ומרירה של גרעיני שעורה נבוטים.

 

[יוסי ר1]

../images/Emo6.gifאהבתי את הסיפא, סגרת מעגל מושלם!

צא לחגוג את היציאה המוצלחת ב4 רבעי היניקן או מה שזה לא היה, ושוב לכאן כדי להמיר את התוצר הסופי בשני ליטר מכבי.

 

[שבולת ירוקת העין]

מי אמר שיש פואנטה?

ספרים עם פואנטה (אחת ויחידה. כזאת שמגיעים אליה בסוף) הם הרבה פעמים שטוחים כי יש להם מטרה - להגיע לפואנטה. בספרים של מאיר שלו, אלה שקראתי, לא זיהיתי אף פעם איזו "פואנטה" אלא דווקא סיפור מעגלי, שלפעמים מרוב שהוא סובב סביב עצמו והתסביכים של גיבוריו אתה עלול לאבד את החוט שלו, אם בכלל יש כזה. (לכן כנראה לא הצלחתי לשרוד את עֵשָׂו)

 

[אלי ו.]

לא הייתי אומר מתנשא

הוא מצייר דמויות גדולות כמעט קריקטוריסטיות שקשה להזדהות עימן זה במיוחד בולט בדמויות הנשיות. עדיין הוא הסופר העברי החביב עלי.

 

[שבולת ירוקת העין]

גם אני קיבלתי את התחושה

שהוא מנסה לדחוס הרבה בתוך סיפור אחד ולתוך דמויות אחדות. וכך נוצרים לפעמים סיפורים כל כך בלתי אפשריים מצד אחד, אבל עמוסי פרטי מידע לכאורה הסטורי

 

[תם ונישלם]

הבלתי אפשריות היא סוד קסמו בעיני.

הוא הדגיש גם בשיחה, שהוא אינו כותב כתיבה ריאליסטית, שאין הוא נאמן למציאות, שיש בסיפוריו עניינים בלתי אפשרים ובדיוניים. דווקא השילוב הזה בין בדיון לפרטים היסטוריים, מה שניתן למצוא אולי אצל מרקס ואחרים, אהוב עלי מאד, באותם ספרים שהתחברתי אליהם.

 

[רגליים קרות]

ספר מקסים.

סבי וסבתי ההונגריה היו נוהגים להגיד בכניסה לבית: ""שוּלֵם בית!" (שולם במלעיל, כמובן).