על ידיעה, אמון ואמונה
על "ידיעה" "אמון" ו"אמונה" מנקודת ראותו של ממציא משחקים תנאי ראשון לקיומו של משחק הוא הכרה של השחקן בערכה של תכלית המשחק. כלומר הגמול הניתן בעבור הצלחה חייב להיות ראוי ובעל ערך בעיני כל מי שמשחק. תנאי שני לקיומו של משחק הוא התכנסותם של המספר המינימלי של משתתפים הדרוש לקיים אותו. כולם חייבים כמובן לעמוד בתנאי הראשון. 1. משחקים שגמול-ההצלחה בהם בעל ערך ידוע ומקובל מחוץ לגבולות המשחק כגון כסף פרסים יקרי ערך, כבוד, פרסום, ידע, בריאות וכו´. 2. משחקים שגמול-ההצלחה שלהם חסר ערך מחוץ למשחק עצמו. משחקים אלה אמורים לעורר את היחס לגמול-ההצלחה ולהעלות את ערכו בתוך ובמהלך המשחק עצמו ועם סיומו, פג ערכם. (ניסיתם פעם לקנות במכולת עם הכסף שהרווחתם במונופול?) כדי שיתחולל משחק, די באחד שירצה בו ושאותו אחד יצליח לשכנע או לשדל את מספר השחקנים הדרוש לקיומו. שידול שחקנים חדשים להצטרף למשחק מהסוג הראשון הוא קל יחסית. משימתו של המשדל מצטמצמת בדבר סיכוייו של השחקן להצליח ובהבטחת נזק מזערי במקרה של כישלון. הסוג השני, מעמיד אתגר קשה יותר עבור המשדל. בהעדר ידיעה עצמית אנו יכולים עדיין לקבל החלטות על פי ידיעה של מישהו אחר. אדם שעל פי ידעתו אנו מקבלים החלטות הוא אדם שיש לנו בו אמון. במקום הראשון נמצאים אלו אשר הבטיחו את מעמדם כאנשי אמון על ידי אהבתם, דאגתם ויושרם. אלו הם הורינו, חלק מבני משפחתנו, וחברינו הטובים. במקום השני נמצאים אנשים אשר החברה מעידה עליהם כאנשי אמון כגון מדענים ואנשי רוח. במקום השלישי נמצאים כל אלו אשר בזכות יכולות אישיות, שהבולטת ביניהן ביותר היא כריזמה, נחנו ביכולת ליצור את האמון הדרוש. (רוב אלו המשתייכים לקבוצה זו זקוקים לאמוננו לשם מימוש מאווייהם שלהם שכן תכליתו של המשחק שלהם כרוך בהגדלה מתמדת של מספר המשתתפים בו. לקבוצה זו שייכים פוליטיקאים, רבנים, מנהיגי כתות ומטיפים למיניהם. ) ללא קשר לדרך בה זכה בה, זה הזוכה באמוננו נהנה אמנם מהתמסרותנו המלאה אולם זו ניתנת כ"הלוואה" העומדת לפירעון. אנו נפעל על פי הנחיותיו, נלך בדרכיו, נשחק את משחקיו אולם מתוך ציפייה כי אמון זה יפרע בגמול שערכו נחשב בעינינו. אם בושש גמול האמון לבוא, או אם הופיע ואינו נחשב בעינינו, או אם זכינו לאסוף ידיעות חותכות המערערות את מעמדו של איש האמון, נדרוש את הלוואתנו חזרה ונבטל את הסכם האמון. לעיתים ניתן לשקם אמון שאבד אולם לעיתים הוא אובד לנצח. אלו הזקוקים לאמוננו כדי לקיים את המשחק שלהם, חשים לא בנוח עם "הלוואה" הניתנת לביטול ויעשו כל שביכולתם להפוך את הלוואת האמון שלנו להשקעה שאינה ניתנת למשיכה. תהליך זה כרוך במחיקת כל אותם סעיפים שיש בכוחם לבטל את האמון: דחיית זמן הפירעון למועד בלתי מוגבל. דחיית מועד הענקת הגמול למועד בלתי ידוע. ביטול כל מידע שאינו נמסר מפי איש האמון. "ומה אקבל בתמורה לכל זאת?" ישאל המשודל הנבוך. "אפשר לפחות לקבל איזו ערבות על השקעתי?" אז ישלוף המשדל מכיסו פתק קטן ויגיש לו. "הא לך", יאמר, "הרי לך הערבות." יביט המשקיע בפתק הקטן וכל שימצא בו היא האות ה´. "זוהי הערבות?!" ישאל. "הו אין זו סתם אות," ירגיעו. "הוסף אותה לאמון ותקבל את הערבות החזקה מכל." הוסיף המתלבט את האות ה´ לאמון וקיבל – אמונה. והרי לכם עוד הסבר מחויך מה מציין הסימן ה´ בתורה. ועוד על המצאת משחקים וחשיבה יצירתית בפורום "משחקי החיים"
על "ידיעה" "אמון" ו"אמונה" מנקודת ראותו של ממציא משחקים תנאי ראשון לקיומו של משחק הוא הכרה של השחקן בערכה של תכלית המשחק. כלומר הגמול הניתן בעבור הצלחה חייב להיות ראוי ובעל ערך בעיני כל מי שמשחק. תנאי שני לקיומו של משחק הוא התכנסותם של המספר המינימלי של משתתפים הדרוש לקיים אותו. כולם חייבים כמובן לעמוד בתנאי הראשון. 1. משחקים שגמול-ההצלחה בהם בעל ערך ידוע ומקובל מחוץ לגבולות המשחק כגון כסף פרסים יקרי ערך, כבוד, פרסום, ידע, בריאות וכו´. 2. משחקים שגמול-ההצלחה שלהם חסר ערך מחוץ למשחק עצמו. משחקים אלה אמורים לעורר את היחס לגמול-ההצלחה ולהעלות את ערכו בתוך ובמהלך המשחק עצמו ועם סיומו, פג ערכם. (ניסיתם פעם לקנות במכולת עם הכסף שהרווחתם במונופול?) כדי שיתחולל משחק, די באחד שירצה בו ושאותו אחד יצליח לשכנע או לשדל את מספר השחקנים הדרוש לקיומו. שידול שחקנים חדשים להצטרף למשחק מהסוג הראשון הוא קל יחסית. משימתו של המשדל מצטמצמת בדבר סיכוייו של השחקן להצליח ובהבטחת נזק מזערי במקרה של כישלון. הסוג השני, מעמיד אתגר קשה יותר עבור המשדל. בהעדר ידיעה עצמית אנו יכולים עדיין לקבל החלטות על פי ידיעה של מישהו אחר. אדם שעל פי ידעתו אנו מקבלים החלטות הוא אדם שיש לנו בו אמון. במקום הראשון נמצאים אלו אשר הבטיחו את מעמדם כאנשי אמון על ידי אהבתם, דאגתם ויושרם. אלו הם הורינו, חלק מבני משפחתנו, וחברינו הטובים. במקום השני נמצאים אנשים אשר החברה מעידה עליהם כאנשי אמון כגון מדענים ואנשי רוח. במקום השלישי נמצאים כל אלו אשר בזכות יכולות אישיות, שהבולטת ביניהן ביותר היא כריזמה, נחנו ביכולת ליצור את האמון הדרוש. (רוב אלו המשתייכים לקבוצה זו זקוקים לאמוננו לשם מימוש מאווייהם שלהם שכן תכליתו של המשחק שלהם כרוך בהגדלה מתמדת של מספר המשתתפים בו. לקבוצה זו שייכים פוליטיקאים, רבנים, מנהיגי כתות ומטיפים למיניהם. ) ללא קשר לדרך בה זכה בה, זה הזוכה באמוננו נהנה אמנם מהתמסרותנו המלאה אולם זו ניתנת כ"הלוואה" העומדת לפירעון. אנו נפעל על פי הנחיותיו, נלך בדרכיו, נשחק את משחקיו אולם מתוך ציפייה כי אמון זה יפרע בגמול שערכו נחשב בעינינו. אם בושש גמול האמון לבוא, או אם הופיע ואינו נחשב בעינינו, או אם זכינו לאסוף ידיעות חותכות המערערות את מעמדו של איש האמון, נדרוש את הלוואתנו חזרה ונבטל את הסכם האמון. לעיתים ניתן לשקם אמון שאבד אולם לעיתים הוא אובד לנצח. אלו הזקוקים לאמוננו כדי לקיים את המשחק שלהם, חשים לא בנוח עם "הלוואה" הניתנת לביטול ויעשו כל שביכולתם להפוך את הלוואת האמון שלנו להשקעה שאינה ניתנת למשיכה. תהליך זה כרוך במחיקת כל אותם סעיפים שיש בכוחם לבטל את האמון: דחיית זמן הפירעון למועד בלתי מוגבל. דחיית מועד הענקת הגמול למועד בלתי ידוע. ביטול כל מידע שאינו נמסר מפי איש האמון. "ומה אקבל בתמורה לכל זאת?" ישאל המשודל הנבוך. "אפשר לפחות לקבל איזו ערבות על השקעתי?" אז ישלוף המשדל מכיסו פתק קטן ויגיש לו. "הא לך", יאמר, "הרי לך הערבות." יביט המשקיע בפתק הקטן וכל שימצא בו היא האות ה´. "זוהי הערבות?!" ישאל. "הו אין זו סתם אות," ירגיעו. "הוסף אותה לאמון ותקבל את הערבות החזקה מכל." הוסיף המתלבט את האות ה´ לאמון וקיבל – אמונה. והרי לכם עוד הסבר מחויך מה מציין הסימן ה´ בתורה. ועוד על המצאת משחקים וחשיבה יצירתית בפורום "משחקי החיים"