על טלי ועפר

[lu4]

על טלי ועפר

מי יודע, אולי יש אמת מאחורי הדברים.... ואולי לא.. תהנו!

(אה וקרדיט לשירתפוז) השעה 19:55, נשמעת דפיקה בדלת. אורנה פותחת את הדלת, רואה את עפר עם קסדה על הראש ולידו עוד דמות קצת יותר גבוהה ממנו עם קסדה, לפי הירכיים הסיקה שזאת אישה, למרות שהיה קשה לדעת בגלל הקסדה. עפר הוריד את הקסדה "טוב.. אז נדבר?" אמר לדמות שלידו... "נדבר" אמרה הדמות והורידה את הקסדה, אז הבחינה אורנה שאכן מדובר באישה, שיערה האסוף צץ לו מהקסדה וגלש על כתפיה כמו שוקולד.. חיוך היה על פניה, היא התכופפה קצת ונשקה לעפר על לחיו... "בהצלחה בטיפול.. אל תשכח להרים טלפון, אולי נקפוץ עם אילן לים".. עפר חייך לעברה "טוב מתוקה, אני אתקשר... תודה על הטרמפ".. עפר חיבק את האישה "סעי בזהירות" והיא החלה לצעוד לעבר המעלית "ביי ותהנה בטיפול" ונכנסה למעלית. "אז מה שלומך עפר?" עפר מסתכל למטה ומבין שהקסדה נשארה אצלו "אויש הקסדה שלה!" "אתה יכול לתפוס אותה... לך תביא לה אני אחכה" לפתע נשמע קול של אופנוע נוסע מלמטה.. "לא משנה, אני כבר אביא לה בהזדמנות" חייך עפר... "טוב, בוא נתיישב, להכין לך משהו לשתות?" הולכים לעבר חדר הטיפול "לא תודה, אני לא צמא" ומתיישבים. "אז מי זאת הייתה?" "סתם ידידה... היא הרכיבה אותי על האופנוע שלה" "אתה נורא שזוף, היית בים?" "כן הרגע חזרנו מהים... אני ו... טלי... הידידה" מצביע לעבר הדלת "היא עושה רושם של בחורה נחמדה מאוד... זה בכוונה השיזוף?" "כן היא מאוד נחמדה, היא.... היא גם חכמה... אני אוהב לבלות איתה.. ככה להעביר איתה סתם את הזמן" אורנה חייכה והנהנה בראשה לחיוב "אתה מרגיש איתה בנוח." "כן, מאוד. כשאני איתה הכי נוח לי... באמת..." "כמה זמן אתם מכירים?" "לא הרבה, עבדנו ביחד... ממש... באופן ממש אינטנסיבי... ויצא לנו להיות הרבה זמן ביחד, הכרנו והתחברנו.." "כל כך נוח לך איתה... זה נשמע לי דבר נפלא, אז למה אתם בעצם לא זוג?" "אממ..... א.. אנחנו.... היינו... פעם... כשעבדנו ביחד, זאת לא הייתה ממש זוגיות.... זה היה זוגיות עם מטרה... כ.. כאילו.. לא באמת, אני מתכוון" עפר קצת נלחץ ומגמגם הוא מרגיש לו בנוח. "קצת איבדתי אותך. מה זאת אומרת זוגיות עם מטרה?" עפר מתפתל בספה מצד אל צד, העניים שלו זזות כל פעם הוא בא לומר, אבל הפסיק באמצע.. "א... כאי... זו לא הייתה באמת זוגיות זה היה מין רומן תקשורתי כזה... את יודעת כדי ליחצן את הטלנובלה... לא...לא באמת יצאנו...." "אוקי. זה מלחיץ אותך?" "לא ממש" "אתה לא מרגיש בנוח." "כן. אפשר מים?" אורנה מחייכת חיוך מרגיע "בטח, בטח" היא קמה למטבח. מוזגת מים לכוס ונותנת לעפר.. עפר שותה הכול במהרה. "רוצה עוד?" "לא תודה." "בטוח?" "כן כן, אני מלא..לא יכול לשתות יותר.." עפר מחייך "זה מפריע לך שאנחנו מדברים על טלי?" עפר משתעל "אממ לא... לא ממש" "אתה נראה לי קצת לחוץ, אולי זה בגלל שלא נוח לך... שורף לך העור? כי אני רואה שהשתזפת הרבה היום.." "לא לא אני בסדר.." "אוקי. אז אמרת שהייתם זוג אבל זה לא היה אמיתי כי בעצם זה נכפה עליכם מטעם ההפקה. נכון?" "כן" "אתה חושב שאם לא היו כופים עליכם את זה, הייתם זוג, או שזה היה רק בגלל שזה כביכול נכפה עליכם?" עפר חושב "אני לא יודע.." "אתה הייתה רוצה להיות הבן זוג של טלי?" עפר משתעל קצת וזז בספה "טלי מאוד נחמדה.... אמממ.. כן הייתי רוצה...אבל...." אורנה מרימה את גבותיה "אבל מה?" "אני לא יודע אם טלי הייתה רוצה... להיות הבת זוג שלי.." "שאלת?" "ל..לא" "אז איך אתה יודע?" "אני יודע... אני... אני מרגיש... היחס שלה כלפיי..." "מה איתו?" "אנחנו ידידים כאלה... אני לא מרגיש שהיא נמשכת אליי... היא מתייחסת אליי באופן כזה... נו... איך אני אסביר לך.... כאילו שאני אח שלה..." "אתה נמשך אל טלי?" "אני?.... אממ.... היא מאוד נחמדה, באמת, יש לה מלא יתרונות, היא חכמה ויפה ומוכשרת והיה לי מאוד נעים לעבוד איתה... באמת היא מלח הארץ, אני מרגיש לידה כ"כ מוגן, אני אוהב לשבת מאחוריה על הקטנוע לשים את הידיים שלי על הבטן שלה, להיות צמוד אליה ולהרגיש את חום גופה, אפילו פעם אחת שמתי את הראש שלי על הגב שלה המלך הנסיעה והצלחתי לשמוע את פעימות הלב שלה, ולהריח את ריח הבושם שהגיע מצווארה... אני אוהב שהיא מבקשת ממני למרוח עליה קרם הגנה בים, אני אוהב שהיא קוראת לי בלונדי, שהיא נותנת לי סטירה כשאני מעצבן אותה... א.. אני.... כן... אני חושב שאני מאוהב בה...." "זה נשמע מקסים. מה שאתה אומר" "כן" מחייך חצי חיוך, וקוצץ את ציפורניו עם השיניים ומביט למעלה למנורה... "אולי תגיד לה את זה?" "אין סיכוי... היא תפוסה... חבר שלי.. הכרתי לו אותה... ישר אחרי שנגמרו הצילומים.." "מי אילן?" "כן! איך את יודעת את השם שלו?" עפר מתפלא "שמעתי שהיא אמרה לך, בדלת, שאולי תלכו איתו מחר לים.." "נכון, יש לך זיכרון טוב!" אורנה צוחקת "תודה.." שתיקה של 10 שניות "אני לא מבינה משהו.." "מה?" "אם את יודע שאתה נמשך אל טלי, למה, למה בעצם הכרת לה את חבר שלך?" עפר מגרד בראשו "כי..... כי... כי, היא, היא לא נמשכת אליי.... אני רואה, אני, אני מרגיש, אמרתי לך, היא מתייחסת אליי כמו אל אח... אין לה מושג שאני חולם עליה בלילה, אין לה מושג שהיא מטריפה אותי כשהיא נושקת לי לשלום.... אני.... אני, רציתי את הטוב בשבילה, אילן הוא בחור נפלא.... חבר טוב, טוב להם ביחד, טוב לה..." "ומה איתך?" "מה איתי?" "איפה אתה בכל המשוואה הזאת?" "אני החבר הטוב של שניהם, זה שהם אוהבים לקחת לים, זה שהם אוהבים לשלוח לקיוסק לקנות להם ארטיק, זה שהם אוהבים להשאיר על החוף, כדי שישמור על התיק, והם יוכלו ללכת למים ולהתמזמז שם בין הגלים..." "זה נשמע ממש עצוב, אתה מרגיש החמצה? כאילו אתה יכולת להיות במקומו ולהיות עם טלי בכל הסיטואציות האלה?" "כן, אבל זה לא ריאלי... טלי לא נמשכת אליי.." שתיקה של 10 שניות.

 

[lu4]

2

"איך אתה יודע? לא שאלת אותה... לפעמים מה שנראה לעין לא תמיד נכון... זוכר את הטיפול האחרון שלנו... שדברנו שאתה מרגיש שמזלזלים בך?" "אה אה כן.." "יכול להיות שגם אתה מזלזל בעצמך? יכול להיות שאתה משדר את הזלזול הזה, ובגלל זה אנשים אחרים מזלזלים בך?" עפר חושב 5 שניות של שקט "אתה יודע לפעמים אנחנו חושבים על עצמנו משהו מסוים, ואנשים פשוט קולטים את זה.... מה עם טלי, גם היא מזלזלת בך?" עפר ממשיך לקצוץ ציפורניים "אני חושב שהיא חושבת עליי שאני... אולי... אולי, לא מספיק טוב בשבילה... אולי שאני לא בוגר מספיק, גם מבחינה גופנית אני מרגיש... מרגיש, שלא נוח לה, למשל לנשק אותי... בכלל, תמיד נרתעתי מלהסתכל על בחורות יותר גבוהות... ממני, אני מתכוון... זה נראה לי בלתי אפשרי, מין איום כזה... בכלל יצא לי פעם לגלוש באיזשהו פורום וקראתי תגובות, עלינו, ואנשים אומרים שאנחנו לא מתאימים... ו... ואני חושב שגם טלי חושבת ככה... אני קצת מדיי בשבילה, בהכול... אני לא ראוי לה.." שקט של 10 שניות אורנה נושמת עמוק... "זה דברים קשים מה שאני שומעת ממך, עכשיו גם המעריצים שלך מזלזלים בך..." "אממ.. לא... אנ... אני..." עפר מגמגם, הוא מבולבל לגמרי... "העולם שאתה מתאר לי, זה עולם אכזרי קצת לא?" עפר שותק ומסתכל על אורנה.. "בפגישה שעברה הזכרת את זה שאבא שלך מזלזל בך, הנהג מונית אולי גם האנשים בדיזינגוף לא באמת אהבו אותך אלא רצו חתימה או תמונה רק כדי להשוויץ, ועכשיו מישהי שאתה באמת אוהב, אפילו מאוהב, ואת זה אתה אמרת, גם היא מזלזלת בך?.... יכול להיות שאתה אוהב את זה? יכול להיות שהזלזול הוא הקטליזאטור שלך... מה שמניע אותך? מכל האנשים שדברנו עליהם, היחידה שלא אמרת שהיא זלזלה בך הייתה אמא שלך ז"ל..." עפר נשאר ללא מילים בפיו הוא חושב מה לענות, הוא לא יודע לאיזה שאלה לענות קודם... "אני אוהב את טלי, אבל אין לי את האומץ להגיד לה... ומה אני אגיד לה, אחרי ששידכתי לה את חבר שלי אילן... אנחנו חברים טובים ואני לא רוצה להרוס לו.. והיא, היא נראתה לי ממש מאושרת איתו..." שקט בחדר כ 15 שניות... אורנה מסתכלת על עפר במבט בוחן "אתה נראה לי קצת חיוור..." "כן, פתאום אני לא מרגיש טוב... אני יכול ללכת לשירותים?" "כן בבקשה זה בסוף המסדרון..." קול של שיעול נשמע מהשירותים... "עפר את בסדר...?" כעבור 10 שניות... "כן.. כן אני בסדר..." "הקאת?" "כן, לא יודע מה קרה לי... " "זה בסדר, זה סימפטום של לחץ... זה משחרר, זה טוב... לעשות לך תה?" "כן.." "תשטוף את הפנים בינתיים, אני אעשה לך ונמשיך" כעבור 2 דק' "אתה מרגיש יותר טוב עכשיו?" עפר לוגם מהתה החם.. "כן.... אני מצטער, אני לא יודע מה קרה לי.." "אתה לחוץ?" "כן.. קצת.." אורנה מחייכת "אתה יכול לנסות להבין מה גורם לך להיות לחוץ?" "אני לא יודע... כשאמרת לי את הדברים האלה זה הלחיץ אותי... וגם נזכרתי פתאום שיש לי מחר מפגש מעריצים.... מפגש כזה של הפורום הרשמי שלי, וגם מועדון לילה יום למחרת... הכול פתאום קפץ לי לראש ואז היה לי לחץ כזה בקיבה והייתי חייב להוציא את זה.... אני מצטער על הבלגן.." "אין לך מה להצטער, אני חושבת שזה מאוד טבעי להילחץ ממה שספרת זה באמת מלחיץ...." "כן אני לא עומד בזה... שבוע שעבר הייתי במפגש מעריצים.... היו כ"כ הרבה אנשים..." "זה מפחיד אותך להיפגש עם המעריצים?" "אמממ קצת... לא יודע.... אני לפעמים מפחד, שהם יתאכזבו ממני, שהם לא יקבלו את מה שהם ציפו לו.... אני אפילו נכנס לפעמים לא בתור עצמי, אלא בתור מישהו אחר לפורום הרשמי שלי... סתם כדי לראות שהם עדיין זוכרים אותי... לא יודע זה מין אינסטינקט כזה...." "מה אתה אומר... זה חשוב לך? אז בעצם למה אתה לא נכנס בתור עפר...?" "לא יודע.... אני מרגיש שאם אני אכנס בתור עצמי הם לא... הם לא יהיו אמיתיים.... והם ידעו שאני עפר, ויהיה אסור לי לאכזב אותם, וככה כשאני נכנס בתור מישהו אחר, לא מצפים ממני..." "אתה מפחד לאכזב. אתה חושב שאכזבת את אבא שלך.... אמרת שהוא היה מזלזל בך..." "אמממ.. אני חושב שבאיזהו מקום הוא היה רוצה שאני אהיה משהו יותר רציני מאשר שחקן או מנחה... הוא ציפה ליותר.... באיזשהו מקום.. אני די מרגיש שכן... שהוא מאוכזב ממני.." "לפי דעתי שחקן, או מנחה או מה שאתה עושה במועדון לילה, שאגב ראיתי ומאוד נהניתי ולפי דעתי אתה מאוד מצחיק שם, אלה מקצועות מאוד יפים מעניינים וחשובים, לבדר את העם בזמן מלחמה זה דבר מאוד תורם וחשוב.... לא ככה?" "אמממ כן זה חשוב.... אבל..." "אבל?" "לא יודע..." "אתה יודע הרבה הורים מפתחים ציפיות מהילדים שלהם, והרוב מתאכזבים לבסוף, כל אדם הוא אינדיוידואל, עם שאיפות ורצונות משל עצמו... לא תמיד יוצא שהילד רוקד לפי החליל של הוריו... ואני לא רואה שום דבר לא טוב בזה ההפך... את עצמאי ואתה עושה מה שאתה אוהב וזה מה שחשוב..." עפר חושב... ומחייך "כן זה חשוב... לעשות מה שאני אוהב... אני אזכור את זה.." אורנה מחייכת "אז מה אתה מתכוון לעשות עם הקסדה?" עפר מביט על הקסדה.... "אני חושב שאני אחזיר אותה לבעלים שלה..." אורנה מחייכת "יופי, אז לאחל לך בהצלחה?" "במה?" "אתה כבר יודע... תהיה חזק ותגיד לה.. אני חושבת שאתה נושא על ליבך קצת יותר מדיי... בגלל זה קרה מה שקרה והקאת.. לאט לאט תוריד מליבך מטענים, אני אעזור לך.... " "עפר קם מהספה אוחז בקסדה מסתכל עליה ונושם עמוק, "אז תאחלי לי בהצלחה." "בהצלחה מתוק" עפר מסתובב לעבר הדלת ויוצא.

 

[אשת החלומות17]

יאאאא היא כתבה עודדדדד

איזה יופייייי, לפי דעתי יש אמת במה שכתוב כאן!

 

[feax]

חמוד מאוד!

יש מצב שזה נכון? אני מתכוון, שהרומן היה רומן תקשרותי, ושעפר דוקא באמת התאהב בטלי וטלי לא ממש הראתה לו שהיא מאוהבת בו?

 

[elinoroosh4]

זה אמיתי?

זה קרה באמתת?????

 

[lu4]

יש עוד...

שתיקה רועמת בחדר, עפר משדר מתח וכעס.. אורנה מסתכלת על הפרצוף שלו, רואים שהוא לא רגוע.. ראשו פונה לרצפה, הגב שלו מכופף ומרפקיו מונחים על ברכיו, הוא מתנענע מעלה ומטה בחוסר סבלנות.. אורנה מסתכלת עליו... לא אומרת מילה.. השתיקה נערכת עוד כ 10 שניות עפר מרים ראשו אל אורנה "זה לא הולך." אורנה לא מבינה "מה לא הולך?" "אנחנו, הפגישה הזאת, אני חושב שהיא לא עוזרת לי ש.... שזה סתם בזבוז זמן." שתיקה של 5 שניות "אני משעמם אותך? אני מטופל משעמם.. כ.. כלום לא זז אצלי, הכול נשאר במקום, אני, אני, עזבי אני סתם בזבוז זמן בשבילך, וזה גם... זה סתם מביך אותי הפגישות האלה, אני חושב שכדאי שנחתוך." אורנה מסתכלת במבט מתפלא על עפר "אתה מתוח" "כן אני מתוח" מרעיד את רגלו הימנית, כאילו מסמן שהוא חסר סבלנות "למה אתה מתוח?" "למה? קל לך לשבת ולשאול שאלות... למה אתם כאלה רגועים כל הזמן?! אני מתוח כן אני מתוח, זה בטח משמח אותך ככה זה מבטיח לך שאני לא בסדר ושאני אמשיך לבוא לעוד כמה פגישות... למה.. למה.." אורנה מזיזה את ראשה ימינה אך עיניה נשארות ממוקדות על עפר.. "למה מה?.. עפר אני חושבת שאתה בסה"כ מתוח, אתה בטח יודע למה... אתה רוצה לספר לי?" עפר נשען על המשענת, ראשו פונה לקיר, הוא מכסה את הפנים שלו עם ידיו ומעביר אותן בשיער, לאחר מכן זורק אותן על ידיות השפה ונאנח... "מה את רוצה לדעת?" אמר בקול נכנע, עיניו הסתכלו על אורנה עם מבט מתוסכל, אפו עדיין אדום מהלחץ שהידיים שלו הפעילו על פרצופו.. "מה אתה רוצה לספר?" עפר מעביר את לשונו על שפתיו, חושב.. "הייתי שם... הלכנו לים.. אני ישבתי על החול כשאילן וטלי נכנסו למים, חשבתי על מה שאמרתי... על זה שצריך לעשות מה שאוהבים, ואז גם חשבתי על זה שהראשון שצריך לדעת שני מאוהב בטלי זה החבר שלה, זוכרת, אילן?" אורנה מהנהנת בראשה לחיוב.. "אני הרגשתי לא טוב עם עצמי... במיוחד ברגע שטלי יצאה מהמים עם הבגד ים השחור שלה, איך שהיא הלכה לעברי.. אני מת על הגוף שלה.. על הבטן שלה, איך שהיא צעדה לעברי, ראיתי את זה בהילוך איטי.. כל צעד שלה יכולתי לשמוע, כל צעד הלב שלי פעם ונהיה לי קר, היא הביאה איתה כזאת רוח מהים.. היא התקדמה וחייכה.. יכולתי לחשוב לרגע שאולי היא לא באה לקחת את המגבת, אולי תבוא אליי ותחבק אותי ותנשק אותי... אבל פתאום המציאות טפחה לי על הפנים." אורנה במבט מהופנט "מה קרה?" "אילן בא בריצה ולקח אותה... הוא הרים אותה והיא התחילה לצחוק להגיד לו שהוא משוגע, היא קראה לי לעזרה... בצחוק כזה, את יודעת... ואני חייכתי חיוך מאולץ.. מה כבר יכולתי לעשות... קמתי והרבצתי לאילן... אני כזה טיפש!" דפק בעצבנות עם היד על השולחן אורנה לא מבינה "למה אתה טיפש? אני לא מבינה... אתה שיתפת פעולה, לא?" "שיתפתי שיתפתי, רק שלא הצלחתי להשתלט על עצמי... הרבצתי לו, באמת הרבצתי לו... כ"כ כעסתי עליו שהוא ניפץ לי את הפנטזיה, איך שהוא פתאום נכנס לתמונה! לקחתי את טלי ממנו ונגשתי אליו.. הרבצתי לו, נתתי לו בעיטות ובוקסים... ותוך כדי שאני עושה את זה.. אני חושב... מה אני עושה, וחלק בתוכי לא רצה לעשות את זה... איכשהו הגענו למים הרדודים.. אילן הפיל אותי והכניס לי את הראש לתוך המים.. הוא ניסה לרגע להטביע אותי, יכולתי לראות דרך המים את טלי נגשת אליו מאחורה מושכת אותו בכתפיו.. נראה לי שהיא אמרה, "דיי תעזוב אותו" ואז הוא עזב אותי... והלך.. נשארנו אני וטלי על החוף כשרגלנו במים..." אורנה יושבת מרותקת "ומה קרה?" עפר מחייך... "לא שאלת אותי היום אם אני רוצה לשתות.." אורנה מצחקקת "אתה רוצה לשתות עפר?" עפר מחייך חצי חיוך "לא תודה שתיתי מספיק בים.." 10 שניות של שתיקה, וחילופי מבטים בין עפר לאורנה... "אז מה קרה שם אחרי שאילן הלך?" "סתם.. טלי הסתכלה עליי במבט מאוכזב... היא שאלה אותי, מה אני חושב שאני עושה בטון רוגז כזה.. מדיי פעם היא שינתה אותו ונהייתה יותר רכה ושאלה אם אני בסדר..." "ענית לה?"

 

[lu4]

איזה תמונה יפה!!

"היה לי קשה לענות לה.. גם בגלל שממש כאב לי... כי באיזשהו שלב גם הוא הרביץ לי... בגלל זה היא מדיי פעם החליפה טון ושאלה לשלומי.. היה לי קשה להסתכל לה בעניים.. היא הייתה כ"כ מאוכזבת... כל הפסטורליות וההרמוניה נעלמה בגללי, אני הרסתי להם הכול.. "אני לא מבינה מה אתה רוצה עפר? מה יש לך?" היא שאלה, לא ידעתי מה לענות לה.. כמו איזה טיפש הסתכלתי על השפתיים וחשבתי כמה אנחנו קרובים עכשיו, יכולתי להרגיש את הנשיפות שלה נוגעות בי.. בפה שלי, רציתי לנשק אותו... התקרבתי אליה... ו..." "ומה קרה?" "קיבלתי את הסתירה של החיים שלי.. אח"כ היא התחילה ללכת, להתרחק ממני... ואז פתאום הרגשתי את הלחץ הזה בבטן.. אני לא יודע למה, אבל התחלתי להקיא שם... כנראה את כול המים שבלעתי כשאילן ניסה להטביע אותי... וטלי... היא פתאום הסתובבה, הרמתי קצת את הראש ויכולתי לראות אותה, איך שהיא מסתובבת שהילוך איטי כזה, ראיתי את כל השיער שלה מסתובב אחריה... פתאום הכול נהיה מטושטש.. לא שמעתי כלום.. ראיתי על השפתיים שלה... היא אמרה את השם שלי.. ההבעת פנים שלה הייתה כ"כ דואגת ונסערת... ואז פתאום קיבלתי פלשבק מוזר כזה..." "מה זאת אומרת.. מה ראית?" "לא יודע.. פתאום... ראיתי אותי כילד.. לא יודע אם סיפרתי לך, אבל כשהייתי ילד הייתה לי מחלת הנפילה... חח כל הזמן הייתי נופל.. עליתי במדרגות נפלתי... שחקתי כדורסל נפלתי... עליתי על איזה מתקן בגן נפלתי... חחח כל הזמן הייתי נופל... ואני נזכרתי כשראיתי את השפתיים של טלי כנראה צועקות את השם שלי ואת הפרצוף הדואג שלה... זה פתאום החזיר אותי לסצנה ההיא שהייתי ילד קטן, והלכתי עם אמא שלי לגינה... ונפלתי שם מאיזה מתקן... ואמא שלי ראתה את זה... וראיתי אותה אז בדיוק כמו שראיתי את טלי בים... צועקת את השם שלי... לא שמעתי גם אז את הצעקה רק ראיתי בשפתיים שלה את השם שלי.... וגם אותה ראיתי בהילוך איטי רצה אליי...." עפר נושך את שפתיים ומתעסק באצבעות, המבט שלו מופנה למטה. "אפשר מים?" בקול ילדותי וצרוד "כן אני כבר אביא לך..." אורנה הולכת למטבח מוזגת מים לכוס ומביאה לעפר... עפר אוחז בכוס ולא שותה.. שתיקה של 10 שניות "טלי מזכירה לך את אמא?" עפר חושב "אולי... אני לא יודע" "אז מה קרה שם בחוף?" "מתי?" עפר מבולבל "אחרי שטלי רצה אלייך, אחרי שהקאת.." עפר חושב ומכווץ את עניו "אני לא ממש זוכר... אני זוכר שפתאום ראיתי רק חול, כנראה שנפלתי על הרצפה או משהו... ואז הרגשתי שמישהו מחזיק.. בבטן.. מושך אותי... לא הבנתי מי זה.. ואז ראיתי מעבר לכתף שלי תלתל שחור... וידעתי שזאת טלי.. היא כנראה ניסתה להרים אותי.. שאני אקום... לא יודע כנראה שהתעלפתי או משהו... התחלתי להשתעל והיא חיבקה אותי עם יד אחת וביד השנייה היא משכה לי בשיער, כנראה כוונה לי את הראש למעלה כדי שאני לא אקיא..." "אתה זוכר מה הרגשת באותו זמן? איזה מחשבות עברו לך בראש באותו רגע?" עפר חושב "לא זוכר.. אני זוכר ש... שהיה לי ממש חם... החום היה מעיק, אבל מצד שני הייתה גם הקלה, זה היה גם חום השמה הבלתי נסבל וגם החום של הגוף של טלי... שהרגיע אותי..." "אני רוצה להחזיר אותך רגע, למה שספרת מקודם.. כשהיית ילד, איך אמא שלך הגיבה לנפילה?" "היא... היא הרימה אותי בידיים שלה.. " עפר מחייך "ו.. והושיבה אותי על ברכיה וליטפה לי את השיער אחורה... ואני בכיתי, והיא הייתה אומרת לי שכלום לא קרה וזה פצע קטן... ושעוד מעט זה כבר לא יכאב והכול ייגמר.." אורנה מחייכת גם עפר. שתיקה של 15 שניות "אז מה קרה בהמשך, את זוכר?" "אממ.. אני זוכר ששמעתי את הים, את הגלים שבאים והולכים... באיזשהו אופן זה היה רגע לא נעים אבל מצד שני הרגשתי את היד של טלי שמחבקת אותי.. והרחתי את ריח גופה.. רציתי באיזה צורה סדיסטית... שזה יימשך עוד הרבה זמן... ששנינו נמשיך לשבת ככה על החוף היא מחבקת אותי ודואגת לי... אין לי מושג אפילו איפה אילן היה.. באיזהו שלב הסתכלתי קצת מסביבי חיפשתי אותו... הסתכלתי על המקום שלנו, אבל התיק שלו לא היה.." "מה הרגשת?" "לא נעים.. קלקלתי הכול.. ל.. לטלי לאילן... איזה מין חבר אני?!" "זה באמת לא נעים.. בוא נתמקד רגע בהקאה... למה אתה חושב שזה קרה? זה קרה באמת בגלל שהיית חייב להוציא את כול המים שבלעת? או שזה קרה כי נלחצת מכל המצב ומזה שאתה בעצם לא שולט בגוף שלך, שמרביץ לאין, אבל המחשבות שלך התנגדו? או שזה קרה, כי אולי.. ואני אומרת אולי, זה היה איזשהו קריאה לתשומת לב מצד טלי?" עפר חושב וחושב, הוא לא יודע מה לענות.. "אני לא יודע.. אני פשוט הרגשתי לחץ להקיא.." "אז מה קרה אח"כ?" "לא יודע פתאום מצאתי את עצמי בתוך מונית עם טלי לידי מחזיקה לי את היד.... אין לי מושג איך היא הצליחה לסחוב אותי עד למונית.. עצרנו ליד הבית שלי והיא אמרה שכדאי שאני אשתה, כי אם לא אני אתייבש.. רציתי להגיד לה... את יודעת.. אבל לא היה לי את האומץ, הרגשתי שהיא שונאת אותי שהרסתי לה את היום שהיא צריכה לטפל בי במקום ליהנות עם אילן, שכנראה כעס עליה כי הגנה עליי..." "אתה יודע עפר.. שנאה זה רגש מאוד חזק.. אם היא כ"כ שונאת אותך, למה אתה חושב שהיא כ"כ הגנה עלייך, הרי היא יכלה להשאיר אותך שם על החוף חסר הכרה וללכת עם אילן לאיזה בית קפה, אתה לא חושב?" עפר חושב.. "לא יודע.." "אז איך זה נגמר?" "כשטלי הלכה להביא את הפלסטרים, אלה שאת הבאת לי... הבנתי באיזה סיטואציה אני נמצא.. ונזכרתי שוב שאמרת לי שצריך לעשות מה שאוהבים... היא הורידה לי את החולצה כדי לשים לי פלסטר על הפצעים... והסתכלתי עליה כשהיא פתחה את הפלסטר... רציתי להגיד לה את האמת... לא הצלחתי לדבר... התקרבתי אליה רציתי לנשק אותה... היא לא שמה לב, היא הייתה עסוקה בפלסטרים... איך שהיא הרימה את המבט התרחקתי... ואז היא אמרה לי תוך כדי שהיא שמה לי את הפלסטר על הפצע.. "אויש בופי מה יהיה איתך... אתה כזה ילד" וחייכה..." שתיקה של 10 שניות "היא אמרה לך ילד. נעלבת?" "לא, פשוט הבנתי שזה לא יילך... ושאני סתם ילד... ילד טיפש, שהרס את היום לחבר הכי טוב שלו ולאישה שהוא הכי אוהב" אורנה מבחינה שעפר לא שתה את המים "לא שתית בסוף.." "לא משנה כבר.. אני אשתה בבית, במילא נגמר הזמן".. עפר קם והולך.

 

[lu4]

חח איזה סתומה אני שכחתי את תמונה!!!

הנה

 

[חצילה בסטייל]

../images/Emo47.gif

 

[קטוש היחידה]

מה? מאיפה כל זה ? זה נכון?

מישהו בבקשה יכול להסביר לי

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo220.gifזה לא נכון, מישהי סתם כתבה...

 

[lu4]

זה כזה חמוד!

השעה 11 בבוקר, עפר מתעורר משנתו, קם מתמתח ומפהק... צלצול בדלת. "מי זה??" "אנייייי" נשמע קול מאחורי הדלת עפר ניגש לדלת ופתח "מה קורה?" שאל בחיוך, כשראה את טלי עומדת ליד המשקוף "בסדר, תגיד למה אתה לא עונה? אני מתקשרת כבר שנה.. וכל הזמן המשיבון הזה" "אויש לא אמרתי לך?.." "מה היית אמור להגיד לי?" מתקרבת אל עפר "תבטיחי לא לצחוק.." עונה בעיניים עצומות עם חצי פיהוק "נו מבטיחה" "סתם.. בטעות זרקתי את הפלאפון לפח במקום את זה.." טלי צוחקת "מה?? חחח נו ולא יכולת להגיד? אני שנים מחפשת אותך!" מעביר את אצבעותיו בשערו "כן, לא יודע.. חשבתי שאת לא רוצה לדבר איתי" טלי מתפלאת "מה, למה שאני לא ארצה לדבר איתך?" "לא יודע אחרי כל מה שקרה... את יודעת.." "אויש נו בופי..." נותנת לו סטירה בצחוק, "דיי סלחתי לך.." עפר מרים גבה, לא מאמין טלי דוחפת אותו בצחוק "נו דיי יאללה צא מזה... בא לך לבוא לסיבוב?" בעוד טלי באווירה סחבקית , עפר רציני "ומה עם אילן?" "מה עם אילן?" משיבה טלי "מה איתו?" "נו עזוב אותו... מה זה משנה.. מה את נדחף לעניינים שלא שלך... יאללה תחליף את הפיג'מה המצחיקה הזאת ובוא נוציא אותך קצת מהדירה המעופשת הזאת.." עפר מסתכל על בגדיו "זה לא פיג'מה, זאת החולצה האהובה עליי! יש לי אותה כבר שנים!" טלי צוחקת "חח רואים!! נו יאללה תחליף בגדים, תעשה לי טובה.." עפר מחייך "טוב אני אלך להחליף... רק בשבילך! בינתיים את רוצה משהו לשתות?" "כן כן, אני כבר אקח, לך תחליף" טלי נגשת למקרר ופותחת אותו... "המקרר שלך ריק!" היא צועקת לעבר עפר שכבר הגיע לחדר השני "תגיד לי, שמעת פעם על קניות?!" עפר יוצא לעבר טלי מהחדר בלי חולצה, הוא עדיין לא הספיק להתלבש "מה אמרת?" טלי מסתכלת על עפר "נו תראה אותך.. אמרתי שאתה לא עושה קניות" מסתכלת על הגוף של עפר "תגיד אתה אוכל משהו בכלל?!" עפר מסתכל על טלי במבט עייף "אז אני לא מבין.. מה קורה עם אילן?" טלי מאבדת את סבלנותה "טוב יאללה נו בוא נלך כבר.. ניקח אותך לאיזה מסעדה.." ניגשת לארון ומוציאה באופן שרירותי חולצה מהמדף העליון "הנה זאת יפה, יאללה תלבש.." טלי זורקת על עפר את החולצה, הוא לובש אותה באדישות.. טלי לוקחת את ידו של עפר ומושכת אותו לכיוון היציאה.. "יאללה בוא.." עפר הולך אחריה בחוסר רצון תוך כדי טלי מושכת אותו, הוא שולח ידו ללחוץ על המתג כדי לכבות את האור והם יוצאים. במעלית טלי מסתכלת על עפר שמסתכל על הרצפה, כנראה עדיין מתבייש ממה שקרה אז בים.. "ארך לך השיער" מעבירה את ידה בשיער של עפר ומחייכת.. עפר עוצם את עיניו הוא נהנה מהרגע הזה שטלי נגעה בראשו, כאילו ליטפה אותו.. הוא השיב "כן החלטתי להאריך אותו קצת.." המעלית נפתחה והם יצאו. ת"א תמיד ניראת יותר צבעונית, יותר פסטורלית, פחות מלנכולית יותר שלבה ורגועה כשטלי נוכחת בטיולים בה.. עפר מרגיש את החופש.. כל הנטל והלחץ שהכבידו עליו פשוט נמוגו ממנו... הוא רצה לנצור את הרגע הזה לנצח, הרגע הזה על האופנוע עם טלי, איך שהרוח הקרירה ליטפה את פניהם ושערה הארוך התבדר ונגע בפניו ברכות.. עפר הרגיש שביעות ולא רק מהמסעדה המרווה שטלי לקחה אותו אליה, אלא מכול המצב הזה, הוא והיא ביחד אוכלים נהנים צוחקים, אין מישהו בעולם שהוא הרגיש איתו כ"כ חופשי וטוב, כמוה. "נו אז מה אתה אומר שנזמין קינוח?" עפר שם יד על הבטן "לא, אני כבר מלא" טלי מצחקקת "מה מלא לא אכלת כלום? תגיד באיזה גודל הקיבה שלך?" מחייך אליה בנחמדות בחזרה "לא דיי אני באמת מלא.. אם את רוצה תזמיני" טלי מסמנת למלצר, "תביא לי בבקשה את העוגה הזאת" ונשענת על המשענת גם עפר נשען.. הם מסתכלים מרחוק אחד על השנייה בעיניים "אתה נראה מודאג.." "מודאג?" "כן, מה קורה לך בזמן האחרון..? תמיד המקרר שלך כזה ריק ואתה מתמלא מרבע עוף?" עפר מתיישר ושם את מרפקיו על השולחן "מה קורה עם אילן?" "למה אתה מחליף נושא? שאלתי אותך עלייך, למה אילן תמיד צריך להיות קשור?! אוף אתה כזה מעצבן..." עפר נשען בחזרה אחורה.. "מה את רוצה שאני אגיד לך..?!" "תגיד את האמת מה קורה איתך בזמן האחרון.. מה קרה שם על החוף?" "את מתכוונת למכות?.. אני מצטער זה פשוט נפלט לי..א.. אני.." טלי קטעה את עפר באמצע "לא אני לא מתכוונת למכות, אני מתכוונת למה שאמרת לי אחרי שהקאת את על הנשמה שלך.." "מה.. מה אמרתי? אני לא זוכר.." "מה לא זוכר? אתה באמת לא זוכר?" "לא... אני לא זוכר כלום... מה אמרתי??" המלצר מגיע עם הקינוח ומגיש לטלי. טלי מתחילה לאכול.. עפר מסתכל עליה אוכלת "אז אתה באמת לא זוכר.." בפה מלא "לא" "טוב אז תשכח מזה לא משנה...רוצה קצת?" מציעה לעפר את חתיכת העוגה מהכפית שלה.. עפר מהנהן בראשו לשלילה. "במילא זה לא משהו" מסמנת למלצר לקבלת חשבון. "אז רגע לא ספרת לי מה אמרתי לך בים ומה קרה עם אילן?" "אתה באמת רוצה לדעת?" "כן" "טוב אז היה את הקטע שאתה התעלפת, ואז אמרת "אמא, אני אוהב אותך" ואז אילן בדיוק הגיע, אבל באמצע אז כנראה שהוא שמע רק את ה"אני אוהב אותך" ואז הוא נעלב והלך, חח אתה קולט הוא חשב שאמרת לי שאתה אוהב אותי" דוחפת את עפר אחורה בסחבקיות.. עפר המום, הוא לא מאמין שזה קרה לו... "קיצר, הוא לא מדבר איתי מאז, נכנס לסרטים חושב שאתה אמרת לי שאתה אוהב אותי... סתם פנטזיונר זה.." עפר המום, הוא מסתכל על אותה נק' מבט כ 10 שניות, טלי מעבירה את ידה מול עיניו "יו הו, כדור הארץ לעפר'קה" עפר יוצא מזה "מה.. מה.. ומה אמממ...." "מה קרה אח"כ?.. שפכתי עליך קצת מים, נערתי אותך קצת... התקשרתי להזמין מונית והנהג נשא אותך עד לאוטו ונסענו אלייך.." עפר נהיה חיוור "עפר... אתה בסדר? אתה לא נראה טוב.." המלצר מגיע וטלי משלמת... "טוב בוא יאללה קום.. נלך מפה" התפוז המכני, נראה סרט כ"כ מושלם כשהיא לידו, בעצם זה לא משנה הסרט העיקר שהיא שם לידו בספה שמה על ברכיו את רגליה החלקות, אפילו שושלת שוורץ יראה להיט... הוא אוהב את הבילויים השקטים האלה איתה.. רק שניהם על הספה, רואים סרט, היא בוכה ללא הרף והוא מרגיע אותה, היא צוחקת ללא הגבלה והוא מלטף אותה, היא משתעממת מהסרט ונרדמת על כתפיו והוא מלטף את שיערה ומביט על שפתיה האדומות ונושף כשיודע שהוא לא יכול לנשקם... הוא שקוע במחשבות ובליטוף שיערה של טלי ועצם את עיניו כי להירגע ונרדם.

 

[lu4]

עוד על טלי ועפר

"יאללה קום זאטוט!" עפר פוקח את עיניו ומשפשף אותן"יאללה בוא הכנתי לך ארוחת בוקר.." הוא רואה את טלי לבושה בחולצה שלו ובבוקסר שלו"מה?""נו תפסיק להתמהמה, אל תהיה עצלן ובוא תבלוס, הכנתי לך מטעמים..."עפר קם מהספה מבולבל ומביט לעבר השולחן "מה, מאיפה כל זה?" שואל בקול צרוד"ערכתי לך קצת קניות, המקרר שלך היה לגמרי ריק, אז החלטתי לעשות לך ג'סטה קטנה.. בכל זאת אתה היית נראה לי גמור בימים האחרונים, אז הגעתי למסקנה שסביר להניח בגלל שאתה לא אוכל מספיק... אז בקיצר תאכל!"עפר מסתכל על השולחן "כל זה בשבילי?" בהתפעלות"כן.. כל זה.. אפשר לחשוב כולה חביתה עם סלט וכוס קפה.."עפר מחייך וניגש אל טלי ונושק על מצחה.. "וואי תודה רבה לך...""נו יאללה תאכל תאכל, אם לא, לא תגדל.." אומרת בנימה ציניתעפר אוכל ותוך כדי טלי מלטפת את שערו "איזה מצחיק זה שאילן חושב שאתה אוהב אותי.."עפר לא יודע מה לענות ובוחר בלצחקק, הוא ממשיך לאכול ועסוק בצלחת..טלי מתקרבת אל עפר "וואי ממש היית רעב אה?" מסתכלת עליו אוכל ומעבירה את לשונה על שפתיה.עפר מחייך "כן, באמת תודה, הרבה זמן לא אכלתי כזאת ארוחת בוקר..."טלי מתקרבת עוד, נוגעת בסנטרו של עפר ומסובבת את מבטו אליה..הם מסתכלים אחד על השנייה בעיניים.. הוא מרגיש את פעימות ליבו מתגברות, שוב הוא יכול לחוש את נשיפותיה על שפתיו.. היא מתקרבת אליו ועוצמת את ענייה... מקרבת עוד את פרצופה והם מתנשקים.טלי מעבירה בתשוקה את ידיה בין שערותיו של עפר לאחר מכן יורדת אל גבו ומלטפת אותו, היא מגיעה לקצה חולצה ומורידה לו את החולצה.. עפר מלטף את גבה של טלי ופותח את חזייתה, היא קופצת עליו ועוטפת את מותניו בשתי רגליה.. הם ממשיכים להתנשק ועפר מאבד את שיווי המשקל ומתרסק על הספה, הם נוגעים אחד בשנייה "במבי קטן"... עפר ממשיך לנשק את טלי שמלטפת את בטנו ועוברת עם אצבעותיה על צלעותיו "באמת לא אכלת הרבה זמן... אני אאכיל אותך" עפר מחייך ועיניו עצומות תוך כדי נשיקות סוערות.. לפתע טלי מתיישרת תוך כדי שגופה על עפר, הכול נעצר... עפר מכווץ את עיניו.. "מה קרה?" טלי מעבירה את שיערה הארוך והגולש לאחור.. "אתה אוהב אותי?"

 

[חצילה בסטייל]

../images/Emo10.gifמהר להמשיך

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo220.gif../images/Emo10.gif

 

[lu4]

חחח למה הפרצופים העצובים??

 

[lu4]

טיפול מס' 6

למי שרצה!!! טיפול מס' 6 "אז מה ענית לה?" "לא יכולתי לדבר.. פשוט עצרתי את הכל, היא ישבה שם עליי כ"כ זקופה ומשוחררת, שואלת אותי את השאלה שהתשובה שלה כ"כ ברורה לי... ופשוט... קפאתי, קפאתי שם כמו אשת לוט... פשוט הבטתי עליה מלמטה עם פה פעור ולא אמרתי כלום... ואז היא עשתה סימנים כאלה שלא נוח לה... התחילה לזוז ולסגור את החזייה.. ואני פשוט המשכתי לשכוב שם על הספה, במקום לומר לה: "כן, כן אני אוהב אותך, אני מת עלייך! אני רוצה אותך! כבר שנה אני רוצה אותך! תמיד רציתי אותך ותמיד ארצה אותך!" את מבינה?!.. במקום זה, פשוט הייתי בשוק, וטלי... טלי פשוט קמה מעליי והתחילה ללכת מצד אל הצד החזיקה במצח ומלמלה לעצמה "מה עשיתי? מה אני עושה? עזוב, עזוב... טוב אני הלכתי להתקשר לאילן להתנצל על הכול" ואז היא לקחה את התיק ויצאה... ואני פשוט.. כ"כ כעסתי על עצמי, רציתי להתאבד, פשוט דמייני שאני קושר את עצמי לעמוד בבריכה ואז המים מתמלאים ומתמלאים עד שהראש שלי כבר לא מצליח להיות מעל פני המים, ואני נחנק...." עפר צובט את ידו חזק חזק, ומרוב שזה חזק נשארים סימנים אדומים. אורנה שמה לב לתנועת הגוף המוזרה הזאת. "מה הרגשת כשטלי שאלה אותך את השאלה הזאת?" עפר ממשיך לצבוט לעצמו על היד "אני זוכר ששמעתי את פעימות הלב שלי, ידעתי שאם היא שואלת אותי את זה.. זה סימן חיובי, כ"כ התרגשתי שלא ידעתי מה לומר, זה היה לי כ"כ לא צפוי שפשוט נכנסתי לשוק, לא הצלחתי לדבר.... פישלתי יצאתי אפס.. הרבה זמן אני מנסה להגיד לה ועד שהיא שואלת אותי אני לא עונה.." ממשיך להכאיב לעצמו ביד, אורנה לא יכולה שלא להעיר לו על כך. "תמיד שאתה עצבני אתה ככה, צובט את עצמך ביד?" עד שאורנה לא העירה לו, הוא לא שם לב לכך כלל. "אה.. כן אני חושב, לא ממש בכוונה... אפילו לא שמתי לב" מסתכל על היד ועוזב אותה. "עפר, אתה זוכר באחת הפגישות, סיפרת לי שכשהיית בתיכון, אם אני לא טועה, אז מישהו שבר לך את היד?" "כן.. זה היה אדם" "מה קרה שם? למה הוא שבר לך את היד? ומה אתה זוכר מאותו מקרה?" שוב עפר נוגע ביד אבל הפעם מלטף אותה, ותוך כדי מנסה להיזכר. "אממ, הוא היה איזה בריון אחד.. יצא עם ילדה יפה, ואני חשקתי בה, אז הזמנתי אותה יום אחד לסרט.. והיא סיפרה לכולם וגם לו. אחרי שהוא שמע על זה, הוא בא אליי בהפסקה, וסובב לי את היד, סיבוב של כמעט 360 מעלות, אני זוכר שכולם הסתכלו.. יצרו מעגל כזה סביבנו וצחקו... יכולתי לשמוע את העצמות שלי לאט לאט חורקות הרגשתי מין כאב חד כזה, ניסתי לסובב אותה לכיוון ההפוך, אבל הוא היה יותר חזק ממני והצליח לסובב עוד ועוד... הרגשתי שהיא נשברת והוא בלי רחמים המשיך לסובב ובאיזשהו שלב כבר הפסקתי לאבד את התחושה ביד... ואז הוא הלך גאה, כולו מנופח וזקוף חייך חיוך מאוזן לאוזן, מחלק כיפים לחברים שלו... ואני פשוט... הייתי שם, השטחתי על הרצפה, התפלתי מכאבים, לא שמעתי כלום חוץ מאת הגוף שלי שנפגש עם הארץ... כולם המשיכו לצחוק והסתכלו עליי כשבכיתי על הרצפה.. ואז הוא שוב בא אליי, לא שמעתי אותו אבל קראתי על השפתיים שלו "תלמד י'גמד" ואז הוא ירק לידי והלך... ואני המשכתי להתפתל מכאבים, מחזיק ביד הזאת.. לא מרגיש אותה.. אחרי כמה זמן המנהלת הגיעה לראות מה קרה.. התחילה לצעוק עליי "שוב אתה! לא נמאס לך כל הזמן להדאיג את אמא שלך?!" לא עניתי לה... "כנראה שנצטרך להזמין אותה שוב! תתבייש לך.." .... לא הצלחתי כבר להרים את הראש כדי להסתכל לה בעיניים, הנחתי אותו על הארץ והמשכתי להתרכז בכאב תוך כדי שאני מסתכל על נעלי העקב המבריקות שלה.. ואז היא אמרה לי לקום... לקח לה זמן להבין שזה לא אפשרי, כמה שהיא ניסתה להקים אותי, היא הבינה שזה פשוט לא יילך.... ואז היא הזמינה אמבולנס, בלית ברירה..." אורנה מרוכזת בסיפור "מה קרה אח"כ?" "זהו לקחו אותי לבית חולים..." "באו לבקר אותך?" "המשפחה באה לבקר, אבא ואמא והאחים.. אבל התחיל לשאול, מה קרה, אם שוב הרבצתי לילד מסכן וחף מפשע שצריך לסבול את כל ההיפראקטיביות שלי.." "שוב הוא מזלזל." "כן.. הוא אף פעם לא הבין אותי, תמיד חיפש מה לא בסדר איתי, מה אני עשיתי לא בסדר... תמיד אני הייתי האשם בשבילו." "ואמא?" "אמא?.." "כן" "אמא היא..." עפר שם אצבע בפה ומביט על התקרה "אמא היא... היא הייתה כבר חלשה בשלב הזה, היא הבינה אותי... היא לא דברה הרבה פשוט לטפה אותי בידיים שלה.. היו לה ידיים רכות וחמות..." "אמא תמיד אהבה וקיבלה." "כן, היא תמיד הבינה אותי, גם כשהייתי הכי מעצבן בעולם תמיד היא הייתה סבלנית, היא תמיד הייתה שם.." "אתה מתגעגע לאמא?" "מאוד.." עפר דומע "למה אתה הכי מתגעגע בה?" עפר חושב מס' שניות, עיניו דומעות עוד. "לחיוך שלה, לאופי שלה, להכול.. אני מתגעגע לאמא..." אורנה מחייכת "היא נשמעת באמת אישה מקסימה, האהבה בינכם הייתה ללא תנאים... אמא אף פעם לא התאכזבה ממך." "כן, אבל אני חושב שהיא התאכזבה, אבל היא תמיד קיבלה אותי כמו שאני..." עפר מחייך, ומנגב עם הדמעות עם ידיו. שתיקה של כמה שניות בחדר. "אני רוצה להחזיר אותך שוב לקטע ההוא שטלי שאלה אותך אם אתה אוהב אותה... אני רוצה להעלות בפנייך שאלה, ואני רוצה שתחשוב עלייה אתה יכול לענות לי עליה מתי שתרצה אפילו לא בפגישה הזאת... יכול להיות שבחרת לא לענות לטלי על השאלה, כי רצית לאכזב אותה ובכך בעצם, רצית לבחון אותה איך היא תגיב אם היא תתאכזב ממך?" "מממ לא יודע..." "אתה זוכר שטלי אמרה לך בים שברגע שהיית מעולף, הבטת עליה ואמרת לה "אמא, אני אוהב אותך" ?" "כן.."

 

[lu4]

וההמשך

"מכל הדברים האלה.. זה נשמע כאילו טלי ממש מזכירה לך את אמא. זה נשמע כאילו אתה אוהב אותה בשל כך. אולי כשלא הגבת רצית לבחון אותה אם היא תגיב כמו אמא, כשהיא התאכזבה? אני צודקת?" עפר עם פה פעור, לא יודע מה לענות הוא מעביר את ידו בשערו, שוב צובט את ידו. אורנה נאנחת "הסיפור הזה עם הילד ששבר לך את היד... סיפור מצמרר... איזה יד זאת הייתה?" "שמאל" אורנה שמה לב שהיד שעפר צובט היא יד שמאל "אה אה אני מבינה.. אתה חושב שיש הצדקה לכך שהוא שבר לך את היד?" "אממ אני חושב שכן... הייתי ממש מניאק ניסיתי להפריד בינו לבין החברה שלו.. זה הגיע לי כשאני חושב על זה..." "אתה חושב שיש קשר בין אז שהוא שבר לך את היד כעונש על כך שעשית משהו לא טוב, לעכשיו שאתה ככה צובט לעצמך את אותו היד כשאתה חושב שעשית משהו רע?.." עפר חושב ולא יודע מה לענות "אני מבין שאת שמה לב לפרטים קטנים... אני לא ממש חושב למה אני צובט אותה זה פשוט אינסטינקט כזה.." "האינסטינקט הזה שאתה מדבר עליו, זה בא ברגעים שאתה כועס על עצמך?" "אממ.. כן... אני חושב" "יכול להיות שאתה מצדיק את כך שהוא שבר לך אז את היד, שזה היה מגיע לך העונש הזה על מעשה רע שעשית? יכול להיות שאתה כ"כ כועס על עצמך שאכזבת את עצמך ואת טלי, ואתה בעצם מעניש את עצמך ומכאיב לעצמך באותה יד?" עפר קוצץ את ציפורניו ומסתכל על אורנה "יכול להיות שזה נובע מזה..." "אז אתה כועס על עצמך." "כן.. רציתי למות באותו רגע שהיא עזבה את הדירה... פשוט... לא יכולתי.. לא סבלתי את עצמי באותו רגע, לא רציתי לשמוע את הנשימות של עצמי... שמתי במערכת את השיר האהוב עליה SATURDAY SUN של ניק דרייק ופשוט שכבתי כל היום והאזנתי לשיר הזה שוב ושוב..." "על מה חשבת באותם רגעים של תסכול?" "אמרתי לך... דמיינתי איך אני מטביע את עצמי..." "אבל לא פגעת בעצמך" "לא.. הרגשתי ריקנות עצומה... הענשתי את עצמי בכך שלא נתתי לעצמי לקום מהספה, להשתעמם למוות... לא היה לי כוח לקום.... רציתי לטבוע בתוך הספה הזאת.... לטבוע, שלא יראו אותי... ייקח לי קצת זמן לטבוע כי הרגליים שלי קצרות... אני בן אדם קטן.. פחדן, לא מגיע לי.. לא מגיע לי אמא כזאת... לא מגיע לי בחורה כזאת.." "שמת לב לזה?" למה?" "למה שאמרת, שוב הערבוב הזה בין טלי לאמא.." עפר מגרד בראשו ומקמט את מצחו "טלי באה אחרי אמא.. אתה מרגיש שהיא ההמשך שלה? אולי תחליף...?" "אני לא אמרתי את זה... פשוט... " עפר לא מוצא מילים.. "בן כמה היית שאמא מתה?" "17" "ילד" "כן" "אתה מרגיש שהשתנת מאז?" "קצת.." "במה?" "התמתנתי... אני כבר לא ילד... מנסה כמה שפחות לאכזב.." אורנה חושבת, עפר שם לב לכך "על מה את חושבת?" "חשבתי על מה שאמרת לי בפגישה השנייה שלנו.." "מה?" "אמרת שהרגת את אמא שלך.. אני לא הבנתי למה אמרת את זה.. כי הזכרת שהייתה לה מחלת הסרטן, ואז התעקשת שאתה הרגת אותה בגלל שהיית ילד רע" "כן" "אני לא יודעת.... ממה ששמעתי, אתה היית ילד חסר אונים מאשר רע. תחשוב על זה.. בוא נשים את הקלפים על השולחן. היית ילד נמוך שזה בעצם היה מקור לרוב הבעיות, תקן אותי אם אני טועה.. בגלל הגובה בנות לא יצאו איתך, וכשמישהי שמצאה חן בעינייך היא הייתה תפוסה, אח"כ חבר שלה בה ושבר לך את היד, המנהלת האשימה אותך ואבא שלך האשים אותך, אפילו אתה האשמת את עצמך, כי כששאלתי אותך אם אתה חושב שזה מוצדק, אמרת שכנראה שכן.. אני רוצה לשאול אותך, מתי היית הילד הרע, עפר?" עפר לא יודע מה להגיב. "לפי דעתי הילד הרע שנמצא בסיפור הזה, הוא הילד שלך, הילד שבתוכך שלא מפסיק להציק לך ולגרום לך לחשוב, שאתה האחראי על המוות של אמא שלך.. עפר יקירי, אתה לא אחראי על הכול, ואני מצטערת לשמוע שהמנהלת הזאת כ"כ השפיע עלייך והכניסה לך לראש שאתה באמת היית אחראי למכות החד צדדיות מצד הבריון הזה.. אני חושבת שמאותו יום הילד הרע הזה בתוכך נולד. מה אתה חושב?" עפר נושף מחייך ומוציא אמרה צינית מפיו "אני לא חושב, אני עפר שכטר" אורנה חייכה "הנה הוא שוב.." "מי?" "הילד הרע."

 

[תפוזיטלי]

../images/Emo214.gif../images/Emo99.gif../images/Emo16.gif../images/Emo47.gif