Anne Shirley1
New member
על טלטלה
ויחסיות. את היחסיות הוספתי אחרי שקראתי את שקשוקה. היא רק בת 5 ואפילו לא חודש ולאחרונה גילויי העצמאות שלה מטלטלים אותי. מעבר חד בין הצורך הגדול שלה בי כמעט לכל דבר לעוד ועוד דברים שהיא כבר יודעת ורוצה לעשות לבד והכי קשה לעיכול <בשבילי> גם בנפרד ממני. אני שנשאתי אותה שנה על גופי העייף והדואב , היא ישנה כמעט ורק עליי או ס"מ ממני, אני שהייתי לבד איתה במערכה שלה מול קשיי ההסתגלות לעולם כן זו אני שמצד אחד שמחה ומאוד וגאה בעיקר בילדונת המדהימה הזאת אבל לא מסוגלת עדיין להפנים וגם קצת מתגעגעת לתלות שלה בי. מה יהיה עוד שנה ועוד 15? (שקשוקה?) היא רק בת 5.. היום בבוקר התעוררתי ומצאתי אותה בסלון שוכבת מול הטלויזיה עם אחותה, הדליקה מזגן, לקחה שרפרף והגיעה לצנצנת העוגיות. אחותה הייתה לידה , מסתבר שהתעוררה וניגשה אליה והיא הורידה לה את תחתוני הפול אפס ואמרה לה שאמא ואבא ישנים ושתהייה בשקט. אז אחרי ההלם הראשוני (על שלמות הביצוע)הגיעו גם השמחה והגאווה וגם הטלטלה הזו שהנה היא כבר כל כך גדולה ועצמאית. ובסוף השבוע שעבר ישנה שני לילות אצל הדודים ואפילו לא רצתה לדבר איתי בטלפון. כן ברור לי שזה חלק גדול מתהליך שלי לוותר ולאבד שליטה אבל נורא נורא קשה לי... לא כתבתי לה הודעת יום הולדת אז אני מנצלת לספר בהמון גאווה על הילדונת הזו שלי שהיא הדמות הנשית השנייה שהכי משפיעה, מעצבת ומטלטלת אותי בחיי. בשבוע שעבר היינו במרפאה ועל הדרך הרופאה שקלה ומדדה אותה וסיפרה לה שהייתה לה כנראה קפיצת גדילה והיא גבוהה מהממוצע והיא ענתה לה "כן הרגשתי את זה מאוד בלב גם הוא קפץ"
תודה למי שקראה זה ישב לי כל היום בלב ההתרגשות והמחשבות הייתי צריכה לחפש בית למילים.
ויחסיות. את היחסיות הוספתי אחרי שקראתי את שקשוקה. היא רק בת 5 ואפילו לא חודש ולאחרונה גילויי העצמאות שלה מטלטלים אותי. מעבר חד בין הצורך הגדול שלה בי כמעט לכל דבר לעוד ועוד דברים שהיא כבר יודעת ורוצה לעשות לבד והכי קשה לעיכול <בשבילי> גם בנפרד ממני. אני שנשאתי אותה שנה על גופי העייף והדואב , היא ישנה כמעט ורק עליי או ס"מ ממני, אני שהייתי לבד איתה במערכה שלה מול קשיי ההסתגלות לעולם כן זו אני שמצד אחד שמחה ומאוד וגאה בעיקר בילדונת המדהימה הזאת אבל לא מסוגלת עדיין להפנים וגם קצת מתגעגעת לתלות שלה בי. מה יהיה עוד שנה ועוד 15? (שקשוקה?) היא רק בת 5.. היום בבוקר התעוררתי ומצאתי אותה בסלון שוכבת מול הטלויזיה עם אחותה, הדליקה מזגן, לקחה שרפרף והגיעה לצנצנת העוגיות. אחותה הייתה לידה , מסתבר שהתעוררה וניגשה אליה והיא הורידה לה את תחתוני הפול אפס ואמרה לה שאמא ואבא ישנים ושתהייה בשקט. אז אחרי ההלם הראשוני (על שלמות הביצוע)הגיעו גם השמחה והגאווה וגם הטלטלה הזו שהנה היא כבר כל כך גדולה ועצמאית. ובסוף השבוע שעבר ישנה שני לילות אצל הדודים ואפילו לא רצתה לדבר איתי בטלפון. כן ברור לי שזה חלק גדול מתהליך שלי לוותר ולאבד שליטה אבל נורא נורא קשה לי... לא כתבתי לה הודעת יום הולדת אז אני מנצלת לספר בהמון גאווה על הילדונת הזו שלי שהיא הדמות הנשית השנייה שהכי משפיעה, מעצבת ומטלטלת אותי בחיי. בשבוע שעבר היינו במרפאה ועל הדרך הרופאה שקלה ומדדה אותה וסיפרה לה שהייתה לה כנראה קפיצת גדילה והיא גבוהה מהממוצע והיא ענתה לה "כן הרגשתי את זה מאוד בלב גם הוא קפץ"