על חלום ועל תקווה
אני בן-אדם ערבי - מוסלמי - ישראלי, לא מאמין בדת ולא באלוהים, אך למרות הכל אני מכבד את כל הדתות וכל אחד שמאמין באלוהים, כי לכולם מגיע כבוד. למרות שאינני מאמין באלוהים אני ``מתפלל`` - ``צם`` - ומקיים את כל מחויבות הדת שלי, אוליי זה נשמע לכם משהו מוזר - טפשי - דפוק - שטויות - אבל כך היא התיאוריה שלי בחיים. נכון שאינני מאמין באלוהים - אבל זה לא אומר שאלהוים לא קיים! יכול להיות שאני טועה בעניין הזה - ויכול להיות שבאחד הימים אגלה שאלוהים קיים, ויכול להיות שהיום הזה יהיה היום האחרון בחיים שלי, ואז לא אוכל לעשות כלום, יעני ``אכלתי אותה``!. בשביל כך אני מתפלל ומקיים את כל מה שהדת דורשת ממני - אני משאיר סיכוי אפילו של 0.1% שאלוהים קיים - ועוד סיבה לכך כשאני נמצא במסגד בין מאות אנשים אני מרגיש אוויריה אחרת, אני מרגיש שאני חיי ושאני נמצא בעולם אחר בלי שום מחויבות, אני גם מרגיש שמח מאוד (למה? אין לי מושג). תראו, אני עובד ולומד באותו זמן ולפעמים אין לי זמן בשביל עצמי, אך למרות הכל אני רוצה לנסות כל דבר בעולם (כולל הדת), אני מאמין שהבן-אדם חיי רק פעם אחת בחיים, אני מאמין שהעולם הזה הוא מספיק גדול לכל מיני נסיונות ואגדות. אני מאמין שאני ``חייב`` לעשות את מה שיש לי בראש ובלב והחשוב ללמוד מכל הנסיונות. לא במקרה אני מספר לכם את זה, אלא בשביל להראות לכל ``קוראי המלחמה`` נגד הדו-קיום הישראלי-פלסטיני שטיפת תקווה לא יכולה להפריע בכלל. לא תמותו אם תנסו לאהוב אחד את השני (ערבי-יהודי / מוסלמי - נוצרי / דתי - חילוני ), נסו לשנות את דעותיכם - נסו לדבר מתוך אהבה וכבוד - לא בשבילי אלה בשביל המחר שלכם ושל הבנים שלכם. תאמינו, תאמינו, תאמינו שתקווה וחלום זה דבר אפשרי שאמור להתגשם בכל רגע בתנאי שנאמין בכך.. וכרגע, אני מסיים את ה``הערה`` שלי במשפט: חלום זה העתיד של מחר - ואין מחר בלי חלום שלכם ב.שוקר מ.הפורום
אני בן-אדם ערבי - מוסלמי - ישראלי, לא מאמין בדת ולא באלוהים, אך למרות הכל אני מכבד את כל הדתות וכל אחד שמאמין באלוהים, כי לכולם מגיע כבוד. למרות שאינני מאמין באלוהים אני ``מתפלל`` - ``צם`` - ומקיים את כל מחויבות הדת שלי, אוליי זה נשמע לכם משהו מוזר - טפשי - דפוק - שטויות - אבל כך היא התיאוריה שלי בחיים. נכון שאינני מאמין באלוהים - אבל זה לא אומר שאלהוים לא קיים! יכול להיות שאני טועה בעניין הזה - ויכול להיות שבאחד הימים אגלה שאלוהים קיים, ויכול להיות שהיום הזה יהיה היום האחרון בחיים שלי, ואז לא אוכל לעשות כלום, יעני ``אכלתי אותה``!. בשביל כך אני מתפלל ומקיים את כל מה שהדת דורשת ממני - אני משאיר סיכוי אפילו של 0.1% שאלוהים קיים - ועוד סיבה לכך כשאני נמצא במסגד בין מאות אנשים אני מרגיש אוויריה אחרת, אני מרגיש שאני חיי ושאני נמצא בעולם אחר בלי שום מחויבות, אני גם מרגיש שמח מאוד (למה? אין לי מושג). תראו, אני עובד ולומד באותו זמן ולפעמים אין לי זמן בשביל עצמי, אך למרות הכל אני רוצה לנסות כל דבר בעולם (כולל הדת), אני מאמין שהבן-אדם חיי רק פעם אחת בחיים, אני מאמין שהעולם הזה הוא מספיק גדול לכל מיני נסיונות ואגדות. אני מאמין שאני ``חייב`` לעשות את מה שיש לי בראש ובלב והחשוב ללמוד מכל הנסיונות. לא במקרה אני מספר לכם את זה, אלא בשביל להראות לכל ``קוראי המלחמה`` נגד הדו-קיום הישראלי-פלסטיני שטיפת תקווה לא יכולה להפריע בכלל. לא תמותו אם תנסו לאהוב אחד את השני (ערבי-יהודי / מוסלמי - נוצרי / דתי - חילוני ), נסו לשנות את דעותיכם - נסו לדבר מתוך אהבה וכבוד - לא בשבילי אלה בשביל המחר שלכם ושל הבנים שלכם. תאמינו, תאמינו, תאמינו שתקווה וחלום זה דבר אפשרי שאמור להתגשם בכל רגע בתנאי שנאמין בכך.. וכרגע, אני מסיים את ה``הערה`` שלי במשפט: חלום זה העתיד של מחר - ואין מחר בלי חלום שלכם ב.שוקר מ.הפורום