נוטפת תשוקה
New member
על הקצה
הדלת ננעלת מאחורינו. הרגע הגיע. התאמנתי עליו אתמול בערב.
הצגתי לחברה את כל מה שאעשה. עיניה הבורקות, אישרו שאני יכולה. כל הלילה פינטזתי, חלמתי.
התלבשתי בדיוק לפי התוכנית, אהבתי כל רגע של ההתארגנות, יצאתי לדרך מתרגשת ומרוגשת.
הדלת ננעלת מאחורינו. הגיע הרגע.
זה התחיל כפי שרציתי, מבלי שעשיתי דבר, בדיוק לפי התוכנית. נשיקה לוהטת מתשוקה, מתאווה, פרמתי את החגורה, מיד, בלי להמתין.
רציתי להרגיש, לרגש, לנצל את הרגע הזה שנוצר במיוחד בשבילי. התסריט שלי רץ בראש, צריך רק להוציא אותו לפועל. לפתוח את הפה.
הוא נפתח, לחיוך, לצחוק של מבוכה. אני נאלמת. לא יוצאת מילה מפי. מנסה. רוצה. לא יוצא.
זהו. זה נגמר. הרגע שלי עבר. הוא תפס את השליטה ואני דווקא מרוצה. שכחתי מהכל, מתמסרת לתענוג.
רדי על הברכיים. תהיי הזונה שלי. תמצצי. מושך בשערי, דוחף את ראשי. אני שונאת את זה אבל כל כך אוהבת את זה עכשיו. תכאיב לי, תגיד לי, תמשיך.
מרגישה מושפלת הוא שואל? לא! (אני שונאת את זה, אבל זה היה טוב. רוצה עוד).
הוא שולט בכל גופי, בכל רטט שמגיע, כל הרטיבות הזו שייכת לו, הוא יונק אותה אל פיו, את כל כולה, פעם אחר פעם. תגמרי עכשיו! הוא אומר.
זה קורה, אם ארצה ואם לא. הוא אומר וזה בדיוק מה שקורה.
מצליחה לשגר איזו מילה, בקשה, רוצה להרגיש אותך אצלי, תכנס, תזיין. לא! הוא אומר. תתאפקי. מתאפקת.
השעון מתקתק, הזמן הולך ואוזל. גומרת וגומרת ולא הרגשתי את הדבר האמיתי. זה אמיתי ככה? אני? שאוהבת את זה כאן מהר ועכשיו? והוא יודע.
תשאירי משהו לפעם הבאה. משאירה. נשארת עם טעם של עוד ועוד ועוד.
נמצאת על הקצה...
הדלת ננעלת מאחורינו. הרגע הגיע. התאמנתי עליו אתמול בערב.
הצגתי לחברה את כל מה שאעשה. עיניה הבורקות, אישרו שאני יכולה. כל הלילה פינטזתי, חלמתי.
התלבשתי בדיוק לפי התוכנית, אהבתי כל רגע של ההתארגנות, יצאתי לדרך מתרגשת ומרוגשת.
הדלת ננעלת מאחורינו. הגיע הרגע.
זה התחיל כפי שרציתי, מבלי שעשיתי דבר, בדיוק לפי התוכנית. נשיקה לוהטת מתשוקה, מתאווה, פרמתי את החגורה, מיד, בלי להמתין.
רציתי להרגיש, לרגש, לנצל את הרגע הזה שנוצר במיוחד בשבילי. התסריט שלי רץ בראש, צריך רק להוציא אותו לפועל. לפתוח את הפה.
הוא נפתח, לחיוך, לצחוק של מבוכה. אני נאלמת. לא יוצאת מילה מפי. מנסה. רוצה. לא יוצא.
זהו. זה נגמר. הרגע שלי עבר. הוא תפס את השליטה ואני דווקא מרוצה. שכחתי מהכל, מתמסרת לתענוג.
רדי על הברכיים. תהיי הזונה שלי. תמצצי. מושך בשערי, דוחף את ראשי. אני שונאת את זה אבל כל כך אוהבת את זה עכשיו. תכאיב לי, תגיד לי, תמשיך.
מרגישה מושפלת הוא שואל? לא! (אני שונאת את זה, אבל זה היה טוב. רוצה עוד).
הוא שולט בכל גופי, בכל רטט שמגיע, כל הרטיבות הזו שייכת לו, הוא יונק אותה אל פיו, את כל כולה, פעם אחר פעם. תגמרי עכשיו! הוא אומר.
זה קורה, אם ארצה ואם לא. הוא אומר וזה בדיוק מה שקורה.
מצליחה לשגר איזו מילה, בקשה, רוצה להרגיש אותך אצלי, תכנס, תזיין. לא! הוא אומר. תתאפקי. מתאפקת.
השעון מתקתק, הזמן הולך ואוזל. גומרת וגומרת ולא הרגשתי את הדבר האמיתי. זה אמיתי ככה? אני? שאוהבת את זה כאן מהר ועכשיו? והוא יודע.
תשאירי משהו לפעם הבאה. משאירה. נשארת עם טעם של עוד ועוד ועוד.
נמצאת על הקצה...