על הפורום, הנושאים וההצעות שלכם

מירב189

New member
אני תמיד חשבתי שפוסט טראומה זוהי תגובה מהטראומה שאדם עבר בכל

בכל דבר, לראיה תאונת דרכים או הטרדה מינית וכל דבר שיש בו טראומה.
לאחר מכן שהייתי במצוקה אז יורם אמר לי לרשום איזה טראומות היו לי בחיי וציין את הדברים כמו תאונת דכים, הטרדה מינית, מחלה מסכנת חיים כטראומה ולא פוסט טראומה.
לאחר מכן בשרשור הזה שרצה להבהיר כתב בתגובה של ליידי את ההבדל הזה כפי שציינתי וזה מה שהבנתי ממנו, לאור גם מה שאמר לי מתי שהייתי במצוקה ותמיד אני חשבתי שפוסט טראומה זה תגובה מהטראומה והוא ציין זאת כטראומה ולא פוסט טראומה.
&nbsp
 

סינבד

New member
פוסט טראומה היא תגובה טבעית

הנובעת מהארכיטקטורה של המוח שלנו.

במוח שלנו נמצא מבנה הנקרא אמיגדלה (Amygdala) שבו אצורים זכרונות של סיטואציות מאיימות ו/או מסוכנות.
לאמיגדלה היה תפקיד מכריע בהשרדותם של היונקים כי כאשר חווה מישהו חוויה מאיימת או מסכנת חיים, מקליטה האמיגדלה את כל מאפייני החוויה. וכך בפעם הבאה שאותו אדם נמצא בסיטואציה שמזכירה באיזה שהוא אופן את אותה חווית מצוקה מקורית האמיגדלה משדרת אות אזעקה פנימי שמגייס את כל משאבי הגוף להתמודד עם הסכנה האפשרית המתקרבת. זהו מבנה המוח שלנו, שמתאים לחיים בג'ונגל הרבה יותר משהוא מתאים לחיים בעיר. האמיגדלה שלך מייצרת לך כל הזמן פלאשבקים שמקורם בהקלטת חווית המצוקה שעברת.
הפלאשבקים האלו שמרגישים כאילו הם אמיתיים וממשיים למרות שבעצם הם רק "שידור חוזר" שמשדרת לך האמיגדלה שלך כדי "להזהיר" אותך מסכנה שכבר לא קיימת.
בג'ונגל, כל פעם שאת פוגשת נמר יש סיכוי גדול שהוא ירצה לטרוף אותך (מזה מזהירה האמיגדלה) אבל היום, בעיר שאת חיה בה, לא מסתתרת סכנה בכל סימטה שאת עוברת לידה. את זה האמיגדלה שלך לא יודעת ולכן היא משדרת את אותה אזעקה כל פעם מחדש.
מכיוון שהאמיגדלה "עיוורת" לזמן, הסרטים האלו מרגישים כאילו הם קורים ממש, כאן ועכשיו. זה מה שמשתק את שיקול הדעת ויכולת הפעולה התבונית שלך.

כדי שהתמודדות עם הסינדרום של פוסט טראומה יהיה יעיל הוא חייב לכלול הן את הקניית התובנה שהכל בסדר והתגובה הפוסט טראומתית היא טבעית ונורמאלית, על מנת לשקם את הדימוי העצמי הנמוך של מי שסובל מהסינדרום הזה. והן פירוק המטען הרגשי שכרוך בארוע הטראומטי הראשון.
אף אחד משני התהליכים האלו איננו קל או נעים וזה גם עלול לקחת זמן, אבל כשאדם לוקח על עצמו את המחוייבות להציב את עצמו במקום בריא, זה מה שיקרה (כמובן בהנחה שהנפגע מוצא אדם ישר והגון שתומך בו ביעילות).
 

מירב189

New member
הכוונה שאני חשבתי שאדם נמנע מלעשות דברים בתפקוד כדי לא לחוות

את האירועים שהוא חווה בטראומה שוב (זהו פוסט טראומה) ולכן הוא לא רוצה לחזור על הפעולות הללו שהוא חווה מהטראומה ויש אנשים שחוו אירועים טראומטיים בחייכם ואין להם בעיה תפקודית לחזור על הפעולות שהם חוו באירועים טראומטיים, לכן אומנם הם חוו טראומה, אבל זהו לא פוסט טראומה, אך מהשרשור הזה הבנתי אחרת ולכן כתבתי לה כך וגם ציינתי שיכול להיות שאני טועה וכמובן שאין אני לא אשת מקצוע.
אז כנראה מה שאני חשבתי קודם הוא הנכון.
&nbsp
 

מירב189

New member
זה מה שחשבתי כל הזמן, אבל הבנתי אחרת ממה שיורם רשם וכן זה מה

שפסיכולוג אמר לי קודם ולכן אמרתי לה מה שהבנתי מיורם כתב ויכול להיות שאני טועה, כי זה בניגוד למה שאמרו לי וגם הרגשתי כל הזמן הן באחרי תאונת דרכים והן אחרי טראומות אחרות שהוו לי פלשבקים חוזרים ונשנים וקושי לצאת מהחרדה האיומה הזו, כאילו יש שיתוק של כל הגוף ואי אפשר לתפקד, זה קורה לי אחרי תאונת דרכים ואחרי ההטרדה המינית שחוויתי בנערותי.
&nbsp
&nbsp
 
על הפורום, הנושאים וההצעות שלכם

ראשית אני רוצה להודות לכל מי שהעלה הערות והצעות באשכול שפתחתי "ההצעות שלכם".
כתבתי שם:
"אשמח לשמוע מכם מה הייתם רוצים שיהיה בפורום,
מה מעניין אתכם, מה חסר לכם
מה היה מעודד אתכם (ואחרים) לכתוב בפורום ולשתף".

נושא שעלה בדיון הוא : של מי הפורום.
זו שאלה שעולה בפורומים רבים באינטרנט, והתשובה עליו היא מורכבת.
הפורום הוא יצירה משותפת של כל הגורמים המעורבים: "תפוז", אני (כמנהל הפורום) ואתם – החברים הקוראים וכותבים בפורום.
הפורום נפתח בעקבות יוזמה שלי, שהועלתה גם בפורום "הצעות לפורומים", ונענתה ע"י הנהלת "תפוז".
התשתית היא של "תפוז", ואנו פועלים במסגרת הכללים של תפוז. הם נותנים את התשתית וגם מספקים תמיכה בנושאים שונים.
אני מנהל את הפורום, מה שאומר שאני נכנס לפורום לפחות פעם ביום, ומתייחס להודעות שנכתבות.
אני גם אחראי לשמור על כללי הפורום (כמו כתיבה מכבדת, מניעת השמצות, ומניעת פרסומת).
אתם, הקוראים והכותבים, תורמים את חלקכם.
כל אחד מהגורמים שמניתי הוא גורם חשוב, הכרחי, אך אינו מספיק.
השילוב כולנו הוא שמקיים את הפורום.

שאלה שניה, שקשורה במידה רבה לשאלה הראשונה – מה הם נושאי הפורום
הפורום הנוכחי "פורום פוסט טראומה" הוא אחד מפורומי התמיכה ב"תפוז". יש לידו פורומים רבים נוספים , כל אחד עם הנושא והכותרת שלו.
אמנם השם של הפורום הוא "פורום פוסט טראומה", אבל בהחלט יש בו גם מקום לאנשים שעברו טראומות.
הכוונה היא שאנשים שעברו טראומות ואנשים הסובלים מפוסט טראומה ימצאו בו מקום לשתף, לשאול, לקבל התייחסות מחברים אחרים וממנהל הפורום.
בניגוד לחלק גדול מפורומי התמיכה, אני איש מקצוע, פסיכולוג קליני, ויש אנשים שיעדיפו לכתוב בפורום כדי לקבל את התייחסותי. כמובן שהפורום איננו בא במקום טיפול, ואיננו בא להתחרות בטיפולים נפשיים או תרופתיים שמקבלים חלק מהחברים.
אין גם יעוץ בנושאים תרופתיים בפורום.
ההצעה של מירב מעניינת, ואבדוק איך אפשר לישמה

בהקשר של נושאי הפורום, עלתה גם השאלה של הגדרת טראומה.
בספרות הפסיכיאטרית טראומה מוגדרת כחשיפה למצב מסכן חיים. זו ההגדרה כשבאים למשל לעשות טיפול ב"חשיפה ממושכת".
דף חדש4 כתבה: "כמה אנשים באמת חוו הלם קרב או טראומה נקודתית אחרת - אונס, רעידת אדמה, ויכולים להשתתף בפורום? מעטים".
האמת שבמדינה שלנו 100% מהאנשים עברו טראומות. במלחמת לבנון השניה כ 50% מהאוכלוסיה היו באיזורים שנפגעו מטילים, ובמבצע "צוק איתן" בשאר האיזורים נפלו טילים.
והיו גם הרבה פיגועים, ויש תאונות דרכים ועוד ועוד.
כך שמספר אלה שעברו טראומות הוא עצום, כמובן שלא כולם סובלים מפוסט טראומה.
בשפת הציבור נהוג לכנות כטראומה גם מצבים מצבים קשים שאינם מסכני חיים (כמו פיטורים, אבדן כלכלי, חרם חברתי ועוד). כיון שגם ב EMDR כוללים ברשימת הטראומות נושאים אלה – אני מוכן לקבל גם אותם במסגרת הכותרת של הפורום.
יש מושג נפוץ שנקרא "טראומה מורכבת", שנובעת מטראומות מצטברות, בעיקר בילדות. השכיחות שלהן גדולה בקרב הסובלות מהפרעת אישיות גבולית.
גם להן יש מקום בפורום (ומסכים עם דף חדש4 ולא עם סינבד) אך אין צורך לשנות לשם כך את שם הפורום.

עלתה גם השאלה של נושאים נוספים שעולים בהודעות, מה גם שיש מקרים רבים של בעיות מרובות (פוסט טראומה ודיכאון, פוסט טראומה והפרעת אישיות גבולית וכו')- מה שבלשון המקצועית נקרא קו-מורבידיות.
בהקשר זה הציע djal "לדעתי הפורום צריך להתאחד עם תמיכה נפשית ו/או דיכאון שהרי אלו באים לרוב בד בבד".
מצד שני כתבה נגה* "זה מאוד מלאכותי לבצע הפרדה שכזו , היות שפוסט טראומה כוללת באחוזים גבוהים גם חרדה ודכאון. לצאת פה באיזשהו "מסע טיהור" ולסנן פונים בגלל שמה שכרגע מאפיין את המצב הנפשי הוא יותר דכאון וחרדה, או סכיזופרניה - זו תהיה טעות מאוד גדולה וקריסה של הפורום עקב חוסר פעילות. אם בנאדם התנדב לנהל פורום הוא צריך לקבל כל פניה גם אם היא חורגת מהנושא שלשמו התכנסנו".
גישה דומה הובעה גם ע"י סיגלית, שכתבה " אני הייתי רוצה שהפורום הזה יהווה תמיכה לבעיות שיש לי" וגם " אני מצפה מאיש מקצוע שכן ידבר איתי בפורום, ולכן בחרתי בפורום הזה".
בגדול אני מסכים עם נגה* וסיגלית. למרות שהנושא העיקרי של הפורום הוא טראומה ופוסט טראומה (כולל טראומה מורכבת), כל מי שיעלה הודעה בנושאי מצוקה נפשית וחוויות נפשיות – ייענה על ידי.
אני אמשיך לקדם את הנושא של טראומה ופוסט טראומה בתגובותי (וגם בפינת העידכונים השבועית) אך כל מי שבוחר לפנות לפורום הזה – ייענה בברכה.
 
איזה כיף יורם

ואו אני טעונה וזועמת ממה שקורה בבית שלי, ובגלל כל החברים שרשמו כל מיני הצעות, אני נמנעת מלספר אותם, וכך אני מוצאת את עצמי, שוכבת במיטה ואוכלת את עצמי, אני פשוט זועמת כמו התגובה הרשומה מלמעלה כמו הבוערת ולא יודעת מה לעשות, המצב רק מסתבך אצלי, עם ההורים שכל היום משחקים קלפים מפסידים אלפי שקלים, ואין כסף לאוכל בבית, והאמא כל היום יושנת ופונה בבכי למשרד הרוווחה שיעזור לה, אני מרגישה שאני חיה עם חולי נפש בבית שלי, כאשר כל אחד דואג לתחת שלו, ולא יודעת איך מפסיקים לעבור את הטראומות שאני עוברת בבית, ולעזוב זה קשה, לכולם קשה בארץ אז אחד כמה וכמה כמה זה יהיה קשה לי מבחינה כספית.
 
אתה כתבת

ונקבת בשמות כמו נגה, ואני, שאם יש מצוקות נפשיות הוא ייענה על ידי, כלומר שאפשר לכתוב פה על מצוקות, ועל מה שקורה איתנו, ולזה התכוונתי שזה כיף לרשום לאיש מקצוע, בכדי שהוא ינסה לעורר דברים שלא גלויים לנו כאשר אנו חווים חוויות קשות, איש המקצוע מכוון לדברים אחרים, חיובים יותר.
 
מה?

אמנם השם של הפורום הוא "פורום פוסט טראומה", אבל בהחלט יש בו גם מקום לאנשים שעברו טראומות.
 
בודאי

טראומות מכל הסוגים:
חד-פעמיות,
ארוכות
חוזרות,
מצטברות,
מורכבות
ובכל גיל
 
מה שמירב כתבה.

לי זה נשמע כמו - הפורום מיועד לאוהבי גבינה צהובה ואפילו לאוהבי "טל העמק".
 

מירב189

New member
נראה לי ממה שהבנתי מיורם, טראומה זה כאשר את נמצאת באירוע

מסכן חיים, אך לא נפגעת ישירות ממנה, אלא רק נוכחת בה ואילו פוסט טראומה הינה מצב שאדם נקלע למצוקה נפשית על בשרו ולא רק היה נוכח בה ויש לו צלקת שברוב המקרים גם מקשה על תפקודו.
אבל יורם המומחה יענה לך על שאלתך לעומק.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp
 
אם ראיתי את אימא שלי מתה ט'

לא חוויתי את זה על בשרי אלא רק הייתי נוכחת שם, זו טראומה או פוסט טראומה?
&nbsp
ואם עברתי לילה לילה הטרדה מינית במשפחה זו טראומה או פוסט טראומה? בהנחה שלא זכרתי את זה הרבה מאוד שנים.
 

מירב189

New member
מוות של הורים שזהו כאב גדול מאוד, נראה לי טראומה ולא פוסט

&nbsp
טראומה כי לא חווית על בשרך את זה, למרות שזה נושא כאוב מאוד ומשאיר בור עמוק.
הטרדה מינית, זהו להערכתי פוסט טראומה, כי זה נעשה בגופך ובניגוד לרצונך, אשר הצלקת השאירה בך את חוטמה.
אבל יורם יענה לך על שאלתך זו, בטח יותר לעומק.
מאחלת לך שלא תדעי יותר צער וכאב בחייך, אלא רק הטוב יכנס לחייך ויאיר לך את דרכך בשבילי חייך, לו יהי אמן ואמן סלע!
&nbsp
אוהבת המון אותך.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp

&nbsp
 
אז פוסט טראומה זה בגוף וטראומה זה רק בנפש?

ואם הצפייה באימא שלי שמתה מולי שיתקה אותי ודרדרה את המצב הנפשי שלי למצב מזעזע זה לא פוסט טראומה? אני עדיין מתקשה להבין.
 

מירב189

New member
סליחה אני התבלבלתי פוסט טראומה זהו הלם קרב בלבד

וטראומה זוהי טראומה נקודתית אחרת. כך שיש הפרדה בין פוסט טראומה שזוהי מצוקה נפשית לבין טראומה שזוהי חוויה נפשית.
אבל יורם יסביר לך את זה ויכול להיות שאני טועה.
פוסט טראומה זוהי הלם קרב בלבד וטראומה יכולה להיות כל דבר המסכן חיים נקודתית אחרת, כגון: מחלה מסכנת חיים, תאונה וכו' וגם אפשר שלא תהיה מסכנת חיים כגון: פיטורים, חרם חברתי, אבדן כלכלי.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה