אני פוקח את העת, לוטש את העט וככל שהיום הולך ומתמעט, אני נישא על כנפי החטא ולוהט. שואל בחשאי מה אסור ומה מותר, אם טוב אני או מיותר, ובהיוותי נעתר אני ניסתר בין דמעות המטר. נסתר ומהרהר בדברים לכודים בסתרים.
מילים פילסו לי דרך בין משעולי היום אל ערב זוהר מבטים. געגוע ניצת הפריח פרחים ליטף את הליל והעיר כוכבים. והמילים, נותרו על פני שמיים כחולים לאות ועדות לאהבה.
