על הסמוראים ביפן

tomas2

New member
על הסמוראים ביפן

לכאורה, אין דבר מנוגד יותר למנטליות ולתרבות הישראלית מזו היפנית. ויחד עם זאת, ישראלים רבים מוקסמים מתרבות זו. להודו ותאילנד נוסעים עבור החוויה, את יפן רוצים להכיר לעומק, להבין, יש כאן חידה, סוד, מסתורין. הם נראים קצת כמו הספינכס. מאחורי התרבויות השקטה שלהם מסתתר משהו, אולי הרבה פחות נעים. אחת מן החידות הללו שהצליחה לצלוח את הפער התרבותי מזה מאות רבות בשנים היא חידת הסמוראי. למאמר המלא כאן תודה
 

amir_aikido

New member
מאמר נחמד מאוד, רק מעט סטריאוטיפי

המאמר נחמד מאוד למרות שלטעמי, הסיבה שבשלה קיים אותו הקסם היא מאוד פשוטה: המיתוס שהוליוד יוצרת מהדמויות הללו בדיוק כפי שהיא יצרה מדמות הבוקר הלוחם ללא חת במערבונים. וכל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט. מספר תיקונים שבכל זאת רצוי שתערוך למאמר. שכן למרות יופיו, גם הוא נגוע בלא מעט מיתוסים:
שורה ראשונה של "היסטוריה" - הסמוראים לא למדו "אייקידו" אמנות זו נוצרה רק באמצע המאה ה-20. הסמוראים למדו אמנויות שונות אחרות.
מעמד הלוחמים (בושי) - שהוא למעשה מעמד הסמוראים נוסד הרבה לפני המאה ה-14. אלה בתי הספר המאורגנים ללחימה שהוקמו במאה ה-14, בעוד שהלחימה היתה הרבה קודם לכן.
גם לאחר הקמת שוגונות טוקוגאווה המשיכו מאבקים ומלחמות בין "דמיו" (שליטים אזוריים) שונים. אם כי, מאבקים אלו היו מצומצמים בהרבה.
להב החרב לא מקופל אלפי פעמים - זה יהרוס את הפלדה (אני אשאיר לוייס את ההסבר למה), הלהב מקופל לכל היותר כ-12 פעמים, דבר שכבר יוצר כ- 4000 רבדים, ובד"כ פחות מזה. למרות זאת, הכנת חרב לקחה לפעמים גם שנים (ושוב אני מקווה שוייס יסביר למה).
למעט חריגים יוצאי דופן, הסמוראי לא הכין את חרבו הוא. היו "יוצרי חרבות" מומחים שזה היה עיסוקם.
בכל הנוגע לזן ולמימד התודעתי - צר לי, לא הצלחתי להבין את רעיונותיך. ואינני בטוח בנכונותם. נקודה שרצוי לזכור היא שאתה מדבר על הדימוי של הסמוראי. שכן במציאות, מדובר בקבוצה גדולה של בני אדם, בינהם היו גם פחדנים, לוחמים גרועים, תאבי בצע ושררה. קוד הסמוראי - האגקורה, ממנה אתה מצטט נכתבה רק במהלך תקופת השוגונים, למרות שיוחסה לתקופות עתיקות יותר. וגם לאחר כתיבתה היא נשארה בגדר "קוד לא מחייב". ובהתייחס להתייחסות רבת ההוד ל"רוצחים שהם גם אמנים", אינני רוצה להזכיר זאת כאן ספציפית, אך גם בהיסטוריה קרובה יותר קראתי על אנשים שכאלה. מקווה שתוכל לנצל את הערות לשיפור המאמר. אמיר נ.ב. האם יש לכותב המאמר נסיון באמנויות לחימה סמוראיות / יפניות
הסתכלתי באתרו ואין שם פירוט בנושא.
 

tomas2

New member
תודה

תודה על התגובה המלומדת כי לי לפחות היא עזרה להבין דברים שלא הבנתי מהמאר. המאמר דרך אגב לא שלי אלא של גבריאל רעם. כותב המאמר הוא פילוסוף ולא מתעסק באומניות לחימה.
 

amir_aikido

New member
על לא דבר

היתה לי התחושה שכותב המאמר איננו מכיר "אמנות לחימה" באופן מעשי. אך אינני בטוח שכן באתרו מצויין שהוא עוסק בנושא שמשלב עבודת גוף ונפש, ובהתאם להתנסחותו, זו יכולה להיות גם אמנות לחימה. האם אתה יודע על דרך להעביר את התגובה לכותב
הייתי שמח לקרוא את תגובתו. אמיר
 

tomas2

New member
כן בוודאי

אני אעביר לו את התגובה. דרך אגב, אתה כותב מאמרים על אומניות לחימה? אני מחפש מאמרים בתחום. \
 

amir_aikido

New member
../images/Emo51.gif מצאתי כבר דרך

העתקתי את התגובה (בשינויים נדרשים) לאתר שלו. מבחינת מאמרים על אמנויות לחימה - תוכל למצוא לא מעט מאמרים באתר של זאב פוקס: www.wushu.com עוד מעט מאמרים ברוח האייקידו של אואשיבה באתר של זאב ארליך. ועוד מעט בחלקים המתאימים של הפורום כאן. אני קטונתי, והמאמר היחידי שכתבתי היה על השיטה שלי וההיסטוריה של האייקידו בכלל. אמיר
 

Zeev Foux

New member
הגישה ה"כלכלית"

זה הכלכלה ט… אחת השאלות הנוגעות למעמד הלוחמים בחברה (והלוחמים הפיאודלים בפרט), הוא שאלת הקוד האתי, ולפחות האידיאל של הקוד האתי. מדוע "משתלם" ללוחם לוותר על יתרונות שהמזל עלול לזמן לידיו, ולדבוק בדרך "אתית"? מדוע משתלם ללוחם להרים את חרבו של יריבו ולהחזירה לו, רק על מנת שיוכל להמשיך את הדו קרב עד מוות? מדוע אנחנו כחברה אנושית מעריכים לרוב כאלו שרוצחים "בהגינות" יותר מאשר מתנקשי חרש? אמוץ זהבי, שמדבר על עקרון ההכבדה בתקשורת שבין הטורף לנטרף, מעלה סברה כי גם מקרים כאלו בחברת האנוש ניתן להבין טוב יותר כשמבינים את הבסיס לעקרון ההכבדה. עקרון ההכבדה אומר (בקצרה) כי תקשורת יעילה היא תקשורת "יקרה": כשאדם מאיים על אחר הוא לא תופס עמדת קרב, אלא ממש ההפך – הסנטר בולט קדימה, החזה מנופח ודוחף חזיתית, משתמשים באיומים מילוליים ובדחיפות הרבה זמן לפני שעוברים למהלומת יעילות. בעצם האדם משדר למאוים כי הוא אינו חושש ממנו, או ממה שהוא יכול לעשות לו, ולראיה הוא חושף את נקודות התורפה שלו (סנטר, חזה, האפשרות לתת מהלומה ראשון וכדומה). במקרה זה מדובר לרוב על תקשורת בין התוקף והנתקף, כלומר בין שני צדדים. לעתים החברה בה חי התוקף היא המען של התקשורת. בדבקותו בקוד האתי (המקשה על חייו, תרתי משמע) במהלך הקרב, משדר הלוחם המנצח מסר חד משמעי ואמין לחברה בה הוא חי, לגבי איכותו כלוחם ולגבי מעמדו בחברה. סתם נקודה למחשבה זאב
 

fa jing

New member
ועוד קצת...

הנה אתר המכיל ביקורת ותיאור קטן. אמוץ זהבי עד היום שנוי במחלוקת אם כי רעיונותיו התקבלו ברובם, בתור סטודנט שלו לשעבר, אני רק יכול לומר כי היה מהנה ומהנה ללמוד אצלו אך גם לי יש ביקורת מסויימת. הספר הינו חד צדדי בכתיבתו. אמוץ זהבי נותר שבוי ברעיון הנ"ל ולצערי לא המשיך לפתחו הלאה ולכן נשאר קצת מאחור גם בתחום הזה. חנן
 

amir_aikido

New member
מאמר אחר של אותו כותב

הקישור מקשר למאמר אחר של גבריאל רעם, הכותרת של המאמר: "שני סיפורי עם" אני מאוד ממליץ לקרוא. המאמר כתוב בשפה פשוטה ובכל זאת מתאר לדעתי את המטרה האמיתית ללימוד "אמנויות לחימה" בימינו המודרניים- שיפור עצמי. אמיר
 
סלח לי אם זה כבר נכתב בשירשור אך

חמק מעיני - אבל האם ידוע לך מיהו אותו גבריאל רעם? מה הרקע שלו וכו'?
 

tomas2

New member
גבריאל רעם הוא מומחה לתקשורת ופילוס

גבריאל רעם הוא מומחה לתקשורת ופילוסוף. תוכל למצוא מאמרים רבים שלו באתר אימגו וגם באתר שלו על הגות קוואנטית : הכותב: גבריאל רעם, מומחה לתקשורת לא מילולית, שמבין גם במילים... רעם כותב מסות ומאמרי הגות ופרסם עד כה שבעה ספרים, מהם שלושה עוסקים בנושאים פילוסופיים-אקסיסטנציאליים. ספרו האחרון: "אמנות השיחה, מלהג ופטפוט עד הידברות ודיאלוג" יצא בהוצאת ידיעות אחרונות, במרץ 2003. סיפרו הבא: "ספר הלא הגדול, על תופעת האאוטסיידר והאדם המורד", יצא גם הוא בהוצאת ידיעות אחרונות, במהלך 2004. למאמרים נוספים של גבריאל רעם. באתר אינטרנט ששמו" 'הגות במבט קוואנטי'.
 
למעלה