הדרכים להוצאת המוגלה בעולם הנפשי והרוחני:
א. חשיפה לאור.
כלומר חשיפת המישאלות האסורות
והלא מוסריות שהודחקו או שהוכחשו והוצאתן
מהתת מודע למודע. (ע"פ הגישה הפסיכואנליטית)
ב. אינטגרציה עם צד הצל.
אינטגרציה של כל חלקי האישיות. ע"י קבלת האדם את
עצמו כאדם לא מושלם שיודע על צדדיו השליליים ולא מנסה
להדחיקם ולהכחישם. (ע"פ הגישה היונגיאנית בדרכו
המיוחדת של אריך נוימן בספרו:
”פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש”).
מאלפים בהקשר זה דבריו של יונג:
"היחיד המייחל לזכות בתשובה אודות הרוע כפי שהוא מתגלה
בימינו נדרש בראש ובראשונה לידיעת עצמו.
כלומר לידיעה מרבית אודות שלמותו שלו.
עליו לדעת בלא פשרות כמה טוב הוא יכול להעניק
ואלו פשעים הוא עלול לעשות,
ועליו להישמר מלראות את הראשון כמציאות והשני כאשליה.
שניהם יסודות בטבעו ושניהם נועדו להתגלות בו,
עליו לשאוף לכך ככל יכולתו בלא הונאה עצמית
או אשליה עצמית” מצוטט מהאתר הבא
http://www.israpsych.org/open-forum/?page_id=310
ג. חרטה על העבר וקבלה לעתיד.
לפי תורת התשובה היהודית, חרטה על החטאים שבצעתי בעבר
וקבלה לא לעשותם בעתיד ממרקת את הנפש.
ד. עשיית הטוב.
לפי החסידות הדגש הוא על עשיית הטוב ועל השמחה.
הצער ויסורי האשמה העצמית רק מדכאים את הנפש
ונפש מדוכאת אין לה את המוטיבציה לעשות טוב
ולעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.
על כן במקום להתמקד על "סור מרע" - עשה טוב!
וכך הרע ילך ויתמעט והטוב ילך ויתרבה.
אגב, הגישה האדלריאנית דומה לגישת החסידות מבחינה זאת
שכמוה היא מתנגדת בחריפות ליסורי מצפון ויסורי אשמה.
היות שהיא רואה בהם תעלול של הנפש
שמטרתה להמשיך במעשה הרע.
שכן, אילו במקום לייסר את עצמי ביסורי מצפון
הייתי מפסיק לעשות את הרע -
יסורי המצפון היו נעלמים באופן אוטומטי.
שתהיה לנו שבת של עוז ושלום בימים אלה
ונתפלל על הטוב ועל השלום
פרי מגדים
