טוב
נעזוב את הטרמינולוגיה... הנה כמה דוגמאות - נעשה קצת "בלשנות בגרוש": מבחינת הבלשנות המודרנית, מילים אינן זהות אלא אם כן ניתן להחליף כל אחת מהן בשנייה בכל הופעה, ולקבל בדיוק את אותה משמעות. עכשיו נשאלת השאלה מה זו משמעות ואיך קובעים. לא ניכנס לזה, רק נגיד בקצרה שזה כולל את כל רבדי השפה - סמנטיקה, תחביר, פרגמטיקה... הכל. כולל קונוטציות שונות שיש לכל מילה, הרגשה שהיא יוצרת אצל מי ששומע אותה, בין אם מודעת ובין אם לא מודעת. דוגמא ראשונה: גשם - מטר. לכאורה אותו הדבר, אבל נניח שאת מסתכלת מהחלון ורואה גשם חזק. מה תגידי? "יש גשם חזק בחוץ" או משהו כזה. לא תשתמשי במילה "מטר". אם ננסה להחליף - באותה סיטואציה תגידי "יש מטר חזק בחוץ" - אני חושב שיסתכלו עליך בצורה קצת מוזרה. זה לא נשמע אותו הדבר. המילה "מטר" שמורה למשלב (register) אחר, בד"כ לשפה כתובה, לסיפורי ילדים, לשירים, לשפה מאוד רשמית (למשל בטלויזיה או ברדיו) וכו'. כמעט ולא תמצאי אותה בשפה דבורה יומיומית. אותו הדבר נכון לצמד המילים חזק/עז. לכן "מטר חזק" בפני עצמו הוא קצת מוזר, בד"כ נשמע "מטר עז" או "ממטרים עזים". לעומת זאת "גשם חזק" הוא כבר הרבה יותר טוב. דוגמא שניה - מתחום אחר: dead / kicked the bucket. לכאורה אותו הדבר, בפועל אם נסתכל על משפטים רבים, נראה ששני הפעלים לא יכולים להתחלף חופשי. אחת הסיבות היא ש- kicked the bucket הוא פועל טרנזיטיבי (מחייב מושא ישיר) בעוד ש- dead הוא פועל לא טרנזיטיבי. לכן למשל באספקט מתמשך (progressive) נוכל לקבל את dead בלבד: I am dying ולא: I am kicking the bucket דוגמא שלישית וחביבה: לסיים/לגמור. פעם זה היה במשמעות דומה מאוד, עם מישלב שונה. המילה "לסיים" הייתה נדירה בשימוש יומיומי ונחשבה למישלב גבוה יותר. אח"כ המילה "לגמור" קיבלה משמעות נוספת, מינית, מה ששינה את כל המצב. אנשים הפסיקו להגיד "לגמור", כיוון שאפילו בהקשרים לא מיניים לחלוטין, הקונוטציה של המילה גרמה לאי-נוחות (עקב אקטיבציה מודעת או לא-מודעת של כל המשמעויות, דבר שהוכח כבר מזמן בניסויים פסיכולינגוויסטיים). המילה "לסים" נהייתה הרבה יותר פופולרית וירדה במישלב לשימוש יומיומי. למרות שלכאורה אין הבדל במשמעות, כאשר ברור שההקשר לא-מיני, יש בחירה ברורה של הדוברים שהופכת את המילים לבלתי ניתנות להחלפה חופשית. זהו. אני גמרתי עם הבלשנות. מה איתך?