על ההארה

[בארס]

אז איך את מעדיפה שאני אעזור?

1. לחכות עוד חודש ולראות מה נשאר? 2. לנסות להרחיב?

 

[chataka]

תמיד הייתי גרועה במבחנים אמריקאיים

הייתי מעדיפה שתעשה כרצונך. בין כה עוד חודש יכיל את שיכיל. ומרקיורי ישוב למהלכו הישיר. אבל בוא נאמר שאולי יש כאן נקודה חשובה בהקשר לשירשור סכנות בדרך הרוחנית. כבר דובר על כך שסכנה היא עניין יחסי. ושאולי הדבר שהכי מאפיין דרך רוחנית הוא סכנה, במובן העמידה המתמדת מול הלא נודע הבינארי (לא להתבלבל, אין פה התייחסות לדואליות) ועוד דבר על עבודה רוחנית- שהיא ניסיון לפרוץ את מעגל היחסיות ולהגיע אל האובייקטיבי, והיא כרוכה, באופן הכללי ביוותר- בחקירה מתמדת ומתחדשת של יחסיות, של היחס של אדם אל תופעת החיים הבלתי נמנעת הזו. (היא בלתי נמנעת מעצם היותנו גוף בעל גבולות, קווי הפרדה). יש משהו בעבודה רוחנית ששואף נגד חוקי הזמן-מרחב, מחוללי התפיסה, אותם חוקים שאנחנו נתונים להם מעצם היותנו גוף, אל עבר מחוזות זמן אחרים, וזה עשוי לגרום לבעיות. במיוחד כשאין טכניקה טובה להשתלבות בריאה ביחסיות (באגו, למשל). אז חוץ מזה שנדרש שיוויון נפש ועורמה אל מול הסכנות, לתווך הארוך והבר קיימא- נדרשת טכניקה טובה ליחסיות. אפשר לומר שאיזון, שהוא מלאכת היחסיות בהתגלמותה, מוציא את היחסיות מיחסיותה (כשאיזון מושג). ולכן הוא מטרה נעלה כי איזון הוא מצב אובייקטיבי שלם, הוא מורכב מחומרי היחסיות, חומרי החיים הארציים, אבל הוא רגע, אירוע, בינארי. מצד אחד הוא הכי חד וחלק שיש ומצד שני הוא רקמה חיה ורוטטת של מורכבות הפרטים. הוא לא הדרך היחידה אל אובייקטיביות, הוא פשוט הדרך היחידה לאובייקטיביות חיה, נושמת ומתמשכת. כל רגע מחדש. בברכת shine on all crazy diamonds לילה טוב (ותודה לבארס )))

)

 

[בארס]

טוב ויפה.

עכשיו... רק הערה קטנה לעיניין האיזון. כמו שאני מבין את העולם, ואני כולל בהבנתי...כמויות אדירות של ... מופלאות בל תיאמן שקיימת בחוקיות שמאחורי הדברים, בחוקיות הנסתרת שקשורה לטאו, עם כל המופלאות הזאת, ה"סדר הטוב" לא קורה מעצמו. נקודה. לפחות לא בימינו. ולא בקרבנו. עם כל הרצון הטוב של הטאו, יש אספקטים מסויימים שאין לו שליטה ישירה עליהם. מינון מסויים של אחריות פונדמנטלית הופקד בידיו הגסות של ההומוסאפיינס. אחריות מסוג כזה, שאם לא תינשא במודע, לפחות ע"י חלק משמעותי מהאנושות, תביא לחורבן שאינו חלק מהתכנית הבסיסית לגן עדן , כפי שמייחל לה ריבון עולמים. ועם כל הרצון הטוב. ומכאן אנחנו קופצים לנושא האיזון, מכירים את הילד שקופץ למיים לפני שלמד לשחות? כמה רעש , צילצולים ופאניקה מלווים את הניסיונות שלו להישאר מעל המיים? האם ישאר לו די כח בשביל לצלוח את הנהר רחב הידיים שעומד לפניו (והוא אפילו לא מכיר את מידותיו). האיזון החיצוני מדבר באופן ישיר על האנלוגיה הזאת אולם על המאמצים שקשורים בנפש וברוח. ואני מתייחס לאיזון שהגדרתי באחת ההודעות הקודמות בשירשור זה. זו תרומתי בהבהרת תפיסתי את הדברים והיא מבוססת באופן מירבי על ניסיוני האישי וחסר הפשרות.

 

[chataka]

לא ברור

לא ברור לא ברור אמנם זאת אמנות בפני עצמה אבל אני איבדתי באופן זמני את חוש ההשתתפות באקסטתי- או בעברית אני שואלת אותך: say whatttt?

 

[drall]

האמת היא

שכשאני ובארס מתקוטטים אנחנו לעיתים חורגים מהמובנות האלמנטרית. אבל בואי אני אסביר את זה באופו יותר מובן , כי אני רואה שזו נקודה חשובה. מי עובד ע"פ השיטה הטוטאלית האדם משעבד לעצמו כמויות זוועתיות בגודלן של אנרגיה גולמית. לפי השיטה המדיטטיבית האדם למעשה מנדה מעצמו כל סוג של אנרגיה על מנת להיות מאוד מדוייק ביחס למהות שלו. אוי זה מסובך. טוב , תחשבי על השיטה הזאת כעל איזשהו כיול עצמי. כדי להיות מתבונן אמיתי , אדם צריך להיות נקי לגמריי , נקי מהכל כי כל אנרגיה שמשפיעה עליו עשויה להוציא אותו מההתבוננות האוסייקטיבית. יותר מובן ככה? אז מה הייתי צריך לחשוב ברמה הטכנית. שהטוטאלי יקבל פיצוץ אחד גדול ואילו המתבונן יקבל איזשהו גראיאנט של קריסות קטנות (לפי המודל של בארס). אבל זה קורה בדיוק ההפך. דרול

 

[chataka]

אני מבינה היטב

את דבריך על הגישה הטוטאלית, ועל נקיון מהשפעות אנרגטיות שהן לא חומר מהות\מקור. אתה רוצה להסביר למה בדרך הזו יוצאת סדרה של קריסות קטנות? מה קורה בין לבין (האפקט המצטבר\ במידה והוא מצטבר)? איך זה עומד ביחס לנושא ה"סכנות" (לא ממש מתחבר לי המושג הזה)?

 

[drall]

אז אני אחזור להתחלה

כיוון שאני רוצה להדגיש את העובדה שאין אני מנסה לתאר תהליך שיכול לגרום להתגשמות הגולמיות , לא בקצב איטי ולא בקצב מהיר. אין אפוטרופוסות על התופעות האנרגטיות ואי אפשר לזמן אותן כיוון שאותה פעילות מיינד מכאנית שהוזכרה בהתחלה , היא זו שמכוכתבת על ידי כל אותם ניסיונות תדירים של האדם לתפוס עמדות טובות יותר ביחס ליקום. אז אני מקווה שלפחות הנקודה הזאת הובנה . עכשיו אני על השאלה שלך . מה ההבדל בין הטוטאלי למתבונן? הטוטאלי שוחה בים של אנרגיה בעוד המתבונן מנסה לנדות מעצמו כל אנרגיה אפשרית. לכן מה שקורה להם ברגע האמת יכול להיות שונה מבחינה תפיסתית. הטוטאלי יקרוס לאיטו כשכל פעם חלק אחר של המבנה שלו נכנע לעוצמה הגולמית ואילו המתבונן יהפוך את כל המערכת שלו לריקה כך שייתכן שכל המבנה שלו יקרוס ברגע אחד , כיוון שלמעשה הוא יהיה מבנה ריק. בשני המצבים אין סכנה , שניהם טובים. רק מה? במתבונן יתרחש שינוי עצום תוך דקות , בטוטאלי זו תהיה בערה מהירה מהסוג שיכול להזין את עצמו כמה שבועות אוקיי? דרול

 

[בארס]

ואני מתייחס...

...לטוטאליות כאל... אופן. ולהתבוננות כתהליך. לפי הגישה שלי יכולה להיות התבוננות בטוטאליות. ולפי אותה גישה.... כל התבוננות שאינה טוטאלית... אפס, זה כמו לשתול זרע על מיים. הבעיה, שלהבנתי, טוטאליות מושגת רק לאחר השקעה מרובה וחייבת מניע חיצוני כלשהו, וזאת מפאת חולשתה האיומה של האישיות וזו המערבית של ימנו במיוחד. לסיכום אני מבין טוטאליות כ...אופן. והתבוננות כתהליך. ולדידי ... עיניין ה"פגישה" בהארה קשור למבנים הפנימיים הספציפיים של כל אדם, ואלו מתחלקים לשני סוגים עקרוניים. בלי ממש קשר לטכניקה או למטודולוגיה שהם נוקטים בה. גם אם נוצרת איזו "התפלגות" טבעית כללית בין הטיפוס למטודולוגיה.

 

[drall]

האדם הוא השיטה שלו

מעבר לזה אין בינינו ויכוח וגם זה לא ויכוח. דרול

 

[drall]

נכון , נכון

מילה בסלע ושניים בתרי. אני מבין שאתה רוצה להשבית את השמחות הקטנות שיש למוארים. כל קריסה מקומית כזאת היא אושר שלא יתואר במילים ואתה טוען שהיא מסוכנת. למה מסוכנת בדיוק? ליכולת שלך להיכנס למשרד ולעבוד? לא בהכרח. מקסימום תיכנס והלוח החשמלי יתחיל להתיז ניצוצות. זה קרה לך פעם בטח. האנרגיה הגולמית היא שהחייתה את העולם. היא יכולה להחיות והיא מחייה. אלא מה? "הטאו עובד על פי חוקיו" אתה יכול לבקש ממנו לתפור לך תהליך ההארה שייראה לך יותר מתאים אבל בשביל מה? ברקים ורעמים הן תופעות זמניות. בסוף הבלאגן תמצא את עצמך על הגדה השניה של הנהר כשאתה סוף כל סוף חי. המיינד חי והאגו חי והצ'אקרות חיות מיללות ומתגרדות. אהלן אחי. דרול

 

[בארס]

למה מסוכנת?

זו שאלה מצויינת. בדרך כלל היא לא, אבל לפעמים... אני יודע. ואולי בדרך כלל היא כן מסוכנת, ולפעמים לא. צריך לקרא בספר המציאות בשביל למצא את התשובה לכך. לדידי..המציאות (לפחות האישית שלי) מאוד ברורה, אבל אני מקרה חריג. מצד שני....רוב האנשים סביבי... מה אני אומר לך...רובם בצורה זו או אחרת...שוברים את עצמותיהן, אחת אחת. זו שאלה להחקר. לפחות מבחינתי. אה.. ואני עושה זאת. )))

 

[drall]

אתה לא יכול להגן על האחרים

וזה גם לא בתחום האחריות שלך. עשה למענם מה שהיית מצפה שיעשו למענך , אבל תהיה המציאות רעה או מבורכת ככל שתהיה , אתה לא יכול לבוא בינם לבינה דרול

 

[barak001]

ממש לא נראה לי

מצטער. אני מאמין שזה תהליך הדרגתי ולא פיצוץ. ההסבר שלך מאד דרמטי ולא תואם כלל את מה שבודהא אמר.

 

[hary_i]

נכון

וכמו שכבר אמרתי מי זה דרול שחושב שהוא יודע יותר מבודהה? דול מדבר על הארה מכלי שלישי או רביעי. הוא מעולם לא חווה מהי הארה. (ומעוד חבל כי הייתה לא את ההזדמנות) אז הגיע הזמן שיפסיקו חברי הפורום להתייחס למאחז העניים הזה.

 

[chataka]

אתה

מתנהג כמו הבריון של חצר בית הספר, הארי. כשדיברתי על התנהגות של סתימת פיות התכוונתי בדיוק להתנהגות שאתה מפגין היום בפורום. כחלופה, אתה יכול נניח לומר... דעתי היא אחרת, אני חושב X Y Z לא לגיטימי לפסול את אמירותיו של אחר ובטח ובטח לא לגיטימי להסית נגד אף אחד. chill.

 

[hary_i]

יתכן שהגזמתי קצת

אבל כאשר מדובר בשקרים וזה המקרה, קשה לי לעצור.

 

[chataka]

מכיון

שאינך מהימן לברור בין שקר לאמת אני מציעה שתתמקד בלברור בין תגובה הולמת ולא הולמת, מכבדת ולא מכבדת, אין לי ספק שתכשל בכך פעמים רבות (כמו כולנו), אבל אולי מתוך בחינת הכשלונות האלו תוכל להתקרב.. קצת. עכשיו, לאט ובשקט ובעדינות- תסיט את המבט מדרול והודעותיו אליך ואל תגובתיך. אולי שם תמצא אמת.

 

[hary_i]

נכון

וכמו שכבר אמרתי מי זה דרול שחושב שהוא יודע יותר מבודהה? דול מדבר על הארה מכלי שלישי או רביעי. הוא מעולם לא חווה מהי הארה. (ומעוד חבל כי הייתה לא את ההזדמנות) אז הגיע הזמן שיפסיקו חברי הפורום להתייחס למאחז העניים הזה.

 

[drall]

נו , ומה אמר בודהא?

"זה שעבר עולם זה , אותו עולם אומלל על כל פגעיו . זה שעבר בדרך חתחתים ותחתיות והוא איתן ואמיץ. זה שבז לכל הפיתויים ולכל תעתועי החושים והוא שליו, נחוש ומלא סיפוק , אותו אכנה ברהמין". יופי. האנשים שעמדו אז ליד בודהא בגן הצבאים לא הבינו אותו, אתה בטח שלא תבין. גם מי שלימד אותך ויפאסנה לא הבין. קשה להבין את בודהא. מתוך שש מאות אלף תלמידים שהיו לו , שלושה או ארבעה נהיו מוארים ואלו ישבו לידו עשרים שנה. יש בעיה אצל בודהא , הוא לוחם. נולד לוחם , גודל כלוחם . כל פעם שהוא פותח את הפה זה נשמע כמו שהוא שולח את הדיוויזיות לקרב. אנשים הלכו אחריו , המינו בו , האמינו לו. הוא יה אכן נאור בסדר גודל ייחודי. אבל מה? כזה גנרל הוא היה , שקל הרבה יותר ללכת אחריו עד סוף העולם מאשר להבין מה הוא רוצה. אני רוצה שתבין אותי. את מה שכתבתי. תסכים לא תסכים , זבש"ך. אם לא הבנת משהו תגיד לי ואני אנסה להסביר. את הויכוח שלי עם בודהא תשאיר לי ולו , אנחנו נסתדר. דרול

 

[מלאכונית]

האם אפשר להסביר?