על ההארה
ההודעה הזו לא תהפוך אף אחד למואר. למעשה אולי היא תהפוך ואולי לא , אם כן , אני לא בעסק. לא זאת כוונתי. אני בסך הכל רוצה להסביר כאן כמה דברים על המנגנון הזה שמכונה ההארה , יותר נכון על התהליך. מסתובבות כל הזמן חצאי אמיתיות , או סתם שמועות חסרות בסיס בנוגע לההארה והייתי רוצה להבהיר כמה נקודות עיקריות וחשובות , על מנת שאנשים לא ישלו את עצמם ולא יתבלבלו. אבל אני חושש שלמרות רצוני הטוב , אני לא אוכל להאיר את כל הפינות האפלות. זה נושא שמאוד קשה לדבר עליו. מה זאת הארה? קודם כל ההארה היא דבר בלתי אפשרי . לא רק שהיא בלתי אפשרית היא גם הדבר הכי לא טיבעי שיש בעולם. היא אנומליה , היא חריגה מכל החוקים המתקבלים על הדעת. אני יודע שאני פותח כאן תיבת פנדורה ויוצא אל מול שלושת רבעי מהגורואים מאז בודהא , אבל חכו, זה מתבהר בהמשך. יכול מאוד להיות שבכלי המלאכותי הראשון שהאדם בנה , הוא המבנה האנרגטי שלו עצמו. כל המערכת הזאת מיינד-אגו , צ'אקרות - קונדוליני , איך שלא תקראו לזה היא דבר מלאכותי. היא יציר כפיים בדיוק כמו הצמיג הרזרבי אצלכם בתא המטען. היא מכאנית לגמריי. הטבע לא יצר אותה. אם תקחו תינוק ותשימו אותו על אי בודד לא תצמח לו כזו מערכת באופן טיבעי. היא תוצאה של השפעה של החברה האנושית והיא לא הייתה קיימת בלי שהחברה האנושית תפתח אותה ותעביר את ההתפתחות הזאת מדור לדור. אני לא יודע איפה זה התחיל ולמה. ישנן המון תיאוריות , של גורודייף , אושו ואחרים . זה לא קשור לעצם הנושא ואני לא אתעסק בזה כרגע. מה שחשוב לדעת שזו מערכת מלאכותית ומכאנית. כמו כל דבר מלאכותי היא מתכלה מהעולם וכמו כל דבר מכאני היא לא חיה מצד אחד ומצד שני היא עובדת ומתפקדת כאילו הייתה מנוע על בטריות. זה סוד קיומו של האדם. מבחינה ביולוגית הוא חי כמו כל קרפדה אבל מבחינה אנרגטית , הוא מכאני לחלוטין. הנפש שלו מתה ומלאכותית בדיוק כמו שעון קפיץ. הוא זז מצד אחד ומצד שני הוא לא יצור חי. נכון , גם דברים טיבעיים מגיעים באיזה שלב לסוף חייהם, אבל הדברים הטיבעיים אין להם קיום משל עצמם. הם שייכים למערכת כוללת יותר וניצחית. בדיוק כמו שאמר צ'ואנג צו "הזבוב לא יודע שיש עכבישים והעכביש לא יודע שיש זבובים. הטאו חי בהם והוא מכתיב את קיומם." הזבוב יכול למות אבל הטאו ממשיך להתקיים. אצל האדם זה לא ככה. הטאו לא מכתיב את קיומו. מה שמכתיב את קיומו זו המערכת האנרגטית שלו וכשהיא מתפרקת האדם מת. סוף הסיפור. עכשיו לפני שאתם נחפזים לקפוץ למסקנות נמהרות , אתם צרכים להבין. בלי אותה מערכת מלאכותית , בלי אותה מכאניות , לא הייתה אנושיות ולא הייתה תרבות אנושית. האדם היה נותר חיה בתוך הג'ונגל. כל ההתקדמות , כל ההתפתחות , הטכנולוגיה , הפילוסופיה , ואפילו הדתות כולן פרי אותה מערכת אנרגטית מכאנית. בתור חיה האדם הוא לא מציאה. הוא יותר איטי מהזברה , יותר חלש מהנמר, אין לו קיבה של בת יענה ובקיצור הוא כישלון חרוץ. לטוב או לרע , אלמלא המלאכותיות שלו , לא היתה לקיום האנושי משמעות מיוחדת. עדיין , אם כל אותה תרבות ופריחה והתקדמות , סיפורו של האדם הוא סיפור עצוב למדי. הוא באמת גורש מגן העדן. במקום להיות מונחה על ידי הטאו כמו כל היצורים ויתר הדברים , הוא בודד הוא אומלל והוא מכוון על ידי מערכת אנרגטית מלאכותית ומכאנית שבדרך כלל רק מסבכת לו את החיים. המערכת הזאת , באמצעות החוק השני של התרמודינמיקה שואפת להתפרק. לחזור אל הטבע וההתפרקות שלה היא גם אובדנו של האדם.כל הדברים המכאניים שואפים למות ונפשו של האדם לא שונה מהם. זה המצב הנתון , המצב הקיים. מהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה מאז התקופה הפריהיסטורית. נפש האדם הייתה מכאנית גם בתקופה הכנענית , גם בתקופה הרומית וגם בימינו. עם כל זה , ישנה אפשרות "להחיות את הנפש". לזה מתכוונים כשמדברים על ההארה. זוהי אפשרות מאוד מוזרה ולמעשה פנטסטית. המשמעות שלה היא להפוך משהו מלאכותי לגמרי לדבר חי. זה כמו שפחית הקולה שיש לכם במקרר תתחיל לנבוח ולחרבן. זה כמו שהצמיג הרזרבי ישלח שורשים אל האדמה , יוציא עלים וענפים ויתחיל לפרוח. זה יותר מתחיית המתים. ושוב אני מדגיש את ההבדל. אין הכוונה בהארה להיפטר מהמערכת האנרגטית המלאכותית. לא. זאת לא חזרה אל הטבע. זה נס אמיתי , לקחת מכשיר או כלי שיוצר בבית חרושת ולהפיח בו רוח חיים. על פניו זה נשמע בלתי אפשרי. בחפצים מוחשיים , זה לא יכול לקרות (להוציא את הנס שקרה למטה אהרון בספר "במדבר"). עדיין זה קורה. יש מוארים ויש ההארה . זה קורה בגלל שהעולם המטאפיזי דומה לעולם הפיזי אבל לא ממש זהה לו. ישנם הבדלים וההבדל המהותי שמשחק כאן הוא עיקרון ההשראה. אם תשימו מברג בתוך ארגז מלא בפטישים ותחכו עשר שנים או מאה שנים , המברג לא יהפוך לפטיש. בעולם הרוחני קיימת השראה מסויימת, מוגבלת , כמעט ולא מורגשת אבל יש כאן איזשהו חילחול של צורות ושל מצבים. יש מציאות שנראית מוגבלת וסופית אבל למעשה היא מתפשטת. איך זה קורה בהארה? זה קורה כאשר המערכת האנרגטית המכאנית והמלאכותית של האדם הופכת למשהו חי. זה לא חייב לקרות בפעם אחת. המערכת הזאת בנויה מכמה חלקים וכל אחד מהם יכול להתחיות בנפרד. בגלל זה ישנם כמה סאטורים. שלושה , שניים, זה לא משנה. כל סאטורי אומר משהו בסגנון "הכפתור הזה הפך לחי" , "הקפיץ הזה התחיל להתגרד". כל פעם שזה קורה , זה פיצוץ עצום. האדם מאבד את העשתונות שלו. זה כמו לעבור ניתוח לב פתוח בשניה אחת. זה הלם לכל המערכת. זה לא חייב להרגיש רע אבל זו חוויה עצומה שבכלל אי אפשר לתאר ואי אפשר לשחזר. ומהמצב הזה אין חזרה. יכול להיות שהוא חלקי, שרק קטע מהמערכת המכאנית התעורר לחיים , אבל אחרי שזה קורה, זה לא תהליך הפיך. עכשיו למה זה קורה? שאלה טובה. גם אנשים שזה קרה להם לא מסוגלים ממש לשים את האצבע על הסיבות. זה תהליך שהוא בגדר לא יאומן כי יסופר. מה שאני יכול להגיד בנושא הזה הוא שכנראה בנוכחות עצומה של אנרגיה גולמית , של טאו טהור ומשתולל , המערכת האנרגטית האנושית נכנעת. היא לא מתה , היא עוברת שינוי יסודי ולמעשה הופכת למשהו אחר בתכלית. אין לי את המילים הנכונות. אין מילים כאלו. זאת לא התחברות אל הטבע. האדם זר לטבע . אם הוא ינסה לחזור אל הטבע הוא יהפוך לחיה מסכנה ומתוסכלת.זאת התחברות למה שמפעיל את הטבע. לכוח שנמצא מאחורי הקלעים ומאחורי הכללים. זה דורש עירנות עצומה , הקשבה , חדות אבחנה וטוטאליות. אולי השיטה הכי טובה , היא מה שהזכיר פעם בארס. להכנס פנימה. להבין את המערכת האנרגטית המסועפת והמורכבת. לחדור לנבכיה , להכיר כל בורג , כל אום וכל קפיץ. לחקור את מקורות הרגשות , לפענח ממה נובעת כל מחחשבה , כל הרגל כל אינסטינקט. אי שם מתחת לכל המלאכותיות הזאת נמצא אותו דבר אמיתי שאינו מלאכותי. תכירו אותו , תהיו איתו. ואולי... באמת אולי. לילה טוב דרול
ההודעה הזו לא תהפוך אף אחד למואר. למעשה אולי היא תהפוך ואולי לא , אם כן , אני לא בעסק. לא זאת כוונתי. אני בסך הכל רוצה להסביר כאן כמה דברים על המנגנון הזה שמכונה ההארה , יותר נכון על התהליך. מסתובבות כל הזמן חצאי אמיתיות , או סתם שמועות חסרות בסיס בנוגע לההארה והייתי רוצה להבהיר כמה נקודות עיקריות וחשובות , על מנת שאנשים לא ישלו את עצמם ולא יתבלבלו. אבל אני חושש שלמרות רצוני הטוב , אני לא אוכל להאיר את כל הפינות האפלות. זה נושא שמאוד קשה לדבר עליו. מה זאת הארה? קודם כל ההארה היא דבר בלתי אפשרי . לא רק שהיא בלתי אפשרית היא גם הדבר הכי לא טיבעי שיש בעולם. היא אנומליה , היא חריגה מכל החוקים המתקבלים על הדעת. אני יודע שאני פותח כאן תיבת פנדורה ויוצא אל מול שלושת רבעי מהגורואים מאז בודהא , אבל חכו, זה מתבהר בהמשך. יכול מאוד להיות שבכלי המלאכותי הראשון שהאדם בנה , הוא המבנה האנרגטי שלו עצמו. כל המערכת הזאת מיינד-אגו , צ'אקרות - קונדוליני , איך שלא תקראו לזה היא דבר מלאכותי. היא יציר כפיים בדיוק כמו הצמיג הרזרבי אצלכם בתא המטען. היא מכאנית לגמריי. הטבע לא יצר אותה. אם תקחו תינוק ותשימו אותו על אי בודד לא תצמח לו כזו מערכת באופן טיבעי. היא תוצאה של השפעה של החברה האנושית והיא לא הייתה קיימת בלי שהחברה האנושית תפתח אותה ותעביר את ההתפתחות הזאת מדור לדור. אני לא יודע איפה זה התחיל ולמה. ישנן המון תיאוריות , של גורודייף , אושו ואחרים . זה לא קשור לעצם הנושא ואני לא אתעסק בזה כרגע. מה שחשוב לדעת שזו מערכת מלאכותית ומכאנית. כמו כל דבר מלאכותי היא מתכלה מהעולם וכמו כל דבר מכאני היא לא חיה מצד אחד ומצד שני היא עובדת ומתפקדת כאילו הייתה מנוע על בטריות. זה סוד קיומו של האדם. מבחינה ביולוגית הוא חי כמו כל קרפדה אבל מבחינה אנרגטית , הוא מכאני לחלוטין. הנפש שלו מתה ומלאכותית בדיוק כמו שעון קפיץ. הוא זז מצד אחד ומצד שני הוא לא יצור חי. נכון , גם דברים טיבעיים מגיעים באיזה שלב לסוף חייהם, אבל הדברים הטיבעיים אין להם קיום משל עצמם. הם שייכים למערכת כוללת יותר וניצחית. בדיוק כמו שאמר צ'ואנג צו "הזבוב לא יודע שיש עכבישים והעכביש לא יודע שיש זבובים. הטאו חי בהם והוא מכתיב את קיומם." הזבוב יכול למות אבל הטאו ממשיך להתקיים. אצל האדם זה לא ככה. הטאו לא מכתיב את קיומו. מה שמכתיב את קיומו זו המערכת האנרגטית שלו וכשהיא מתפרקת האדם מת. סוף הסיפור. עכשיו לפני שאתם נחפזים לקפוץ למסקנות נמהרות , אתם צרכים להבין. בלי אותה מערכת מלאכותית , בלי אותה מכאניות , לא הייתה אנושיות ולא הייתה תרבות אנושית. האדם היה נותר חיה בתוך הג'ונגל. כל ההתקדמות , כל ההתפתחות , הטכנולוגיה , הפילוסופיה , ואפילו הדתות כולן פרי אותה מערכת אנרגטית מכאנית. בתור חיה האדם הוא לא מציאה. הוא יותר איטי מהזברה , יותר חלש מהנמר, אין לו קיבה של בת יענה ובקיצור הוא כישלון חרוץ. לטוב או לרע , אלמלא המלאכותיות שלו , לא היתה לקיום האנושי משמעות מיוחדת. עדיין , אם כל אותה תרבות ופריחה והתקדמות , סיפורו של האדם הוא סיפור עצוב למדי. הוא באמת גורש מגן העדן. במקום להיות מונחה על ידי הטאו כמו כל היצורים ויתר הדברים , הוא בודד הוא אומלל והוא מכוון על ידי מערכת אנרגטית מלאכותית ומכאנית שבדרך כלל רק מסבכת לו את החיים. המערכת הזאת , באמצעות החוק השני של התרמודינמיקה שואפת להתפרק. לחזור אל הטבע וההתפרקות שלה היא גם אובדנו של האדם.כל הדברים המכאניים שואפים למות ונפשו של האדם לא שונה מהם. זה המצב הנתון , המצב הקיים. מהבחינה הזאת שום דבר לא השתנה מאז התקופה הפריהיסטורית. נפש האדם הייתה מכאנית גם בתקופה הכנענית , גם בתקופה הרומית וגם בימינו. עם כל זה , ישנה אפשרות "להחיות את הנפש". לזה מתכוונים כשמדברים על ההארה. זוהי אפשרות מאוד מוזרה ולמעשה פנטסטית. המשמעות שלה היא להפוך משהו מלאכותי לגמרי לדבר חי. זה כמו שפחית הקולה שיש לכם במקרר תתחיל לנבוח ולחרבן. זה כמו שהצמיג הרזרבי ישלח שורשים אל האדמה , יוציא עלים וענפים ויתחיל לפרוח. זה יותר מתחיית המתים. ושוב אני מדגיש את ההבדל. אין הכוונה בהארה להיפטר מהמערכת האנרגטית המלאכותית. לא. זאת לא חזרה אל הטבע. זה נס אמיתי , לקחת מכשיר או כלי שיוצר בבית חרושת ולהפיח בו רוח חיים. על פניו זה נשמע בלתי אפשרי. בחפצים מוחשיים , זה לא יכול לקרות (להוציא את הנס שקרה למטה אהרון בספר "במדבר"). עדיין זה קורה. יש מוארים ויש ההארה . זה קורה בגלל שהעולם המטאפיזי דומה לעולם הפיזי אבל לא ממש זהה לו. ישנם הבדלים וההבדל המהותי שמשחק כאן הוא עיקרון ההשראה. אם תשימו מברג בתוך ארגז מלא בפטישים ותחכו עשר שנים או מאה שנים , המברג לא יהפוך לפטיש. בעולם הרוחני קיימת השראה מסויימת, מוגבלת , כמעט ולא מורגשת אבל יש כאן איזשהו חילחול של צורות ושל מצבים. יש מציאות שנראית מוגבלת וסופית אבל למעשה היא מתפשטת. איך זה קורה בהארה? זה קורה כאשר המערכת האנרגטית המכאנית והמלאכותית של האדם הופכת למשהו חי. זה לא חייב לקרות בפעם אחת. המערכת הזאת בנויה מכמה חלקים וכל אחד מהם יכול להתחיות בנפרד. בגלל זה ישנם כמה סאטורים. שלושה , שניים, זה לא משנה. כל סאטורי אומר משהו בסגנון "הכפתור הזה הפך לחי" , "הקפיץ הזה התחיל להתגרד". כל פעם שזה קורה , זה פיצוץ עצום. האדם מאבד את העשתונות שלו. זה כמו לעבור ניתוח לב פתוח בשניה אחת. זה הלם לכל המערכת. זה לא חייב להרגיש רע אבל זו חוויה עצומה שבכלל אי אפשר לתאר ואי אפשר לשחזר. ומהמצב הזה אין חזרה. יכול להיות שהוא חלקי, שרק קטע מהמערכת המכאנית התעורר לחיים , אבל אחרי שזה קורה, זה לא תהליך הפיך. עכשיו למה זה קורה? שאלה טובה. גם אנשים שזה קרה להם לא מסוגלים ממש לשים את האצבע על הסיבות. זה תהליך שהוא בגדר לא יאומן כי יסופר. מה שאני יכול להגיד בנושא הזה הוא שכנראה בנוכחות עצומה של אנרגיה גולמית , של טאו טהור ומשתולל , המערכת האנרגטית האנושית נכנעת. היא לא מתה , היא עוברת שינוי יסודי ולמעשה הופכת למשהו אחר בתכלית. אין לי את המילים הנכונות. אין מילים כאלו. זאת לא התחברות אל הטבע. האדם זר לטבע . אם הוא ינסה לחזור אל הטבע הוא יהפוך לחיה מסכנה ומתוסכלת.זאת התחברות למה שמפעיל את הטבע. לכוח שנמצא מאחורי הקלעים ומאחורי הכללים. זה דורש עירנות עצומה , הקשבה , חדות אבחנה וטוטאליות. אולי השיטה הכי טובה , היא מה שהזכיר פעם בארס. להכנס פנימה. להבין את המערכת האנרגטית המסועפת והמורכבת. לחדור לנבכיה , להכיר כל בורג , כל אום וכל קפיץ. לחקור את מקורות הרגשות , לפענח ממה נובעת כל מחחשבה , כל הרגל כל אינסטינקט. אי שם מתחת לכל המלאכותיות הזאת נמצא אותו דבר אמיתי שאינו מלאכותי. תכירו אותו , תהיו איתו. ואולי... באמת אולי. לילה טוב דרול
