s u n s o o n
New member
על הגב מבחירה
חשבתי איך לקרוא להודעה אולי על הגב בגאווה תכלס רוצה לשתף אתכן בתובנה לגבי הלידה שלי שהייתה לפני 10 חודשים לידה טבעית וביתית, כואבת וניפלאה אחריה זכרתי שילדתי על הגב והתייסרתי, הרגשתי שהיה פאק לא זכרתי איך זה יצא, כעסתי על המיילדת לקח לי איזה 3 חודשים לפני שדיברתי איתה על זה ומהשיחה איתה ועם בעלי הבנתי שלא הייתי בדיוק על הגב אלא בתנוחה אסימטרית והעיקר הבנתי שזה לא היה פאק של המיילדת (אגב לידה קודמת עם אותה המיילדת ילדתי ב"תלייה-כריעה") היא אמרה "מה הייתי צריכה להכריח אותך בכוח? ניסית שעתים כל מיני תנוחות ולא היה לך נכון, לבסוף נשכבת - מה הייתי צריכה מהמיטה שלך לגרש אותך?" ועבר עוד זמן עד שחזר לי הזיכרון - מה הרגשתי באותם הרגעים ובזה בהרגשה זו רוצה לשתף אתכן עד לשלב של יציאת התינוק ממש הייתי בתנוחות "פעילות" כי זה הרגיש לי נכון בשלב של יציאת התינוקת ממש התנוחות האנכיות הרגיש לי... כמו לרוץ מההר. איך יורדים מצוק גבוה? מישהי אולי תרוץ. אבל הרגשתי שעדיף לי לרדת לאט, רגל אחרי רגל. כך בלידה הזאת. בתנוחה האנכית, הרגשתי את הפרץ הזה שאמור לפרוץ ממני והרגשתי שזה כל כך עצום, גדול ממני, שהוא אמור לפרוץ במהירות עצומה וזה לא נכון לא לי ולא לתינוק. מהפחד התכווצתי ולא יכולתי לאפשר לתינוקת לעבור בכלל. אבל בשכיבה הרגשתי שהתינוקת יכולה לצאת בעצמה, בקצב שלה, בלי העצמת המהירות שעושה כוח הכובד...כמו לרדת מההר בתבונה, צעד צעד. כאן הצלחתי לשחרר. בהכתרה הרגשתי שהראש גדול וכן ביקשתי מהמיילדת לשים שמן ולתמוך בפירניאום. זהו. כך היה נכון לי באותם הרגעים. ועכשיו, לאחר 10 החודשים, אני לא רואה בזה פסול. ולידה זו היא קרתה איך שטבעי לה, ולא פחות טבעית מהקודמת (שעברה ללא כאבים וללא נגיעה של מיילדת) נכון, יכול להיות שהלידה הכואבת ועל הגב הזאת היא הייתה כזאת כי הייתי מאוד חלשה אחרי שמירת הריון ארוכה בלי לקום ואני יודעת שהתינוקת לא הייתה במצג אופטימלי, הייתה עם המצח קדימה, ואחר כך הסתובבה אבל ככל הנראה זה עדין לא היה "אופטימלי" זה כן אבל בנסיבות של אותם הרגעים הגוף שלי הרגיש ועשה בבדיוק מה שהכי טוב בשביל ללדת בשלום - למרות שזה לא תאם את הטיאוריות שלמדתי ולא "לידה פעילה" ולא מה ש"נחשב" כאן בפורום
חשבתי איך לקרוא להודעה אולי על הגב בגאווה תכלס רוצה לשתף אתכן בתובנה לגבי הלידה שלי שהייתה לפני 10 חודשים לידה טבעית וביתית, כואבת וניפלאה אחריה זכרתי שילדתי על הגב והתייסרתי, הרגשתי שהיה פאק לא זכרתי איך זה יצא, כעסתי על המיילדת לקח לי איזה 3 חודשים לפני שדיברתי איתה על זה ומהשיחה איתה ועם בעלי הבנתי שלא הייתי בדיוק על הגב אלא בתנוחה אסימטרית והעיקר הבנתי שזה לא היה פאק של המיילדת (אגב לידה קודמת עם אותה המיילדת ילדתי ב"תלייה-כריעה") היא אמרה "מה הייתי צריכה להכריח אותך בכוח? ניסית שעתים כל מיני תנוחות ולא היה לך נכון, לבסוף נשכבת - מה הייתי צריכה מהמיטה שלך לגרש אותך?" ועבר עוד זמן עד שחזר לי הזיכרון - מה הרגשתי באותם הרגעים ובזה בהרגשה זו רוצה לשתף אתכן עד לשלב של יציאת התינוק ממש הייתי בתנוחות "פעילות" כי זה הרגיש לי נכון בשלב של יציאת התינוקת ממש התנוחות האנכיות הרגיש לי... כמו לרוץ מההר. איך יורדים מצוק גבוה? מישהי אולי תרוץ. אבל הרגשתי שעדיף לי לרדת לאט, רגל אחרי רגל. כך בלידה הזאת. בתנוחה האנכית, הרגשתי את הפרץ הזה שאמור לפרוץ ממני והרגשתי שזה כל כך עצום, גדול ממני, שהוא אמור לפרוץ במהירות עצומה וזה לא נכון לא לי ולא לתינוק. מהפחד התכווצתי ולא יכולתי לאפשר לתינוקת לעבור בכלל. אבל בשכיבה הרגשתי שהתינוקת יכולה לצאת בעצמה, בקצב שלה, בלי העצמת המהירות שעושה כוח הכובד...כמו לרדת מההר בתבונה, צעד צעד. כאן הצלחתי לשחרר. בהכתרה הרגשתי שהראש גדול וכן ביקשתי מהמיילדת לשים שמן ולתמוך בפירניאום. זהו. כך היה נכון לי באותם הרגעים. ועכשיו, לאחר 10 החודשים, אני לא רואה בזה פסול. ולידה זו היא קרתה איך שטבעי לה, ולא פחות טבעית מהקודמת (שעברה ללא כאבים וללא נגיעה של מיילדת) נכון, יכול להיות שהלידה הכואבת ועל הגב הזאת היא הייתה כזאת כי הייתי מאוד חלשה אחרי שמירת הריון ארוכה בלי לקום ואני יודעת שהתינוקת לא הייתה במצג אופטימלי, הייתה עם המצח קדימה, ואחר כך הסתובבה אבל ככל הנראה זה עדין לא היה "אופטימלי" זה כן אבל בנסיבות של אותם הרגעים הגוף שלי הרגיש ועשה בבדיוק מה שהכי טוב בשביל ללדת בשלום - למרות שזה לא תאם את הטיאוריות שלמדתי ולא "לידה פעילה" ולא מה ש"נחשב" כאן בפורום
