יש משל יפה מהתרבות הוודית
שחוזר על עצמו בהרבה גרסאות
מדובר על שעת דמדומים, אדם רואה נחש על הארץ ונתקף בבהלה, אבל בסוף מתגלה שהמדובר רק על חבל ...
החבל מייצג את המציאות
הנחש מייצג את האשליה /דמיון
כל עוד את מאמינה שזה אכן נחש את מתנהגת לפי זה ויש לזה אפקט ממשי כמו הפחד, הפעולות שאת עושה וכו', כלומר מדובר על נחש לכל דבר ועניין, בזכות האמונה שלך שזה נחש, רק אחרי שגילית שמדובר רק על חבל, איפה נמצא הנחש? אז את מבינה שהנחש מעולם לא היה קיים.
בחיים של כולנו אנו מאמינים שיש שם "מישהו" בתוך הגוף, ושהמישהו הזה הוא אנחנו, זו האשליה הבסיסית שכולנו חיים דרכה ולכן כולנו (חוץ מהבודדים שהתעוררו כמו בודהה וכו') חיים בעוורון מוחלט לטבענו האמיתי, אנחנו מאמינים שאנחנו המישהו הזה שיושב וכותב עכשיו פה, כאשר למעשה אין פה אף אחד כזה! אין "מישהו" ואף "מישהו" לא נמצא אי פעם, יש רק מחשבות "אני..." ותחושות "אני" ודמיון לגבי מי שאני, איזה מן בן אדם אני, מה חושבים עלי... וכו.... ואמונה שה"אני" הדמיוני הזה היא באמת אני... כלומר יש כאן "אנרגיה" או "תודעה" שמזוהה עם מחשבות ורגשות ותחושות מסוימים שיוצרות את מישהו דמיוני שחי חיים ומאמין שהוא באמת קיים בעולם... זוהי אשליה מוחלטת...
