על גיל..

על גיל..

משהו שאני חושבת עליו בזמן האחרון. בערך כל החיים היו לי רק חברים בגילי, מהשכבה בעיקר. עכשיו, בטיול לצרפת, רוב האנשים היו צעירים ממני- בני 14-15, למרות שביליתי די הרבה זמן עם 2 הבנים שהיו בגילי, יצא לי גם לדבר לא מעט עם כל השאר. עם אחת הבנות- בת 15, עולה לכיתה ט'- איתה כבר הייתי מיודדת לפני הטיול, התחברתי מאוד ואנחנו נפגשות גם מחוץ לחוג. עכשיו, זה די מוזר לי כל הענין- כי היא ילדה די מגניבה ונחמד לי איתה, אבל מצד שני, חברה מכיתה ח'- ממש מוזר. נגיד עוד מעט יש לה יומולדת והיא שאלה אם להזמין אותי כי בטח אני אשתעמם עם כל ה"חתניקיות", ויש בזה משהו, אם כי כמובן אמרתי לך שבכיף. כשהייתי בטיול בחדר עם 4 בנות בנות 14-15 יצא לי לחשוב על זה הרבה- האם ההבדל- של שנתיי0- שלוש בגיל הזה הוא ממש משמעותי, האם אנחנו חושבות בדרך אחרת לגמרי מתוקף גילנו? היום דיברתי עם חברה שלי, שלה יש חברה שיוצאת כבר די הרבה זמן עם מישהו שקטן ממנה בשנתיים, גם- בן 15, וזה ממש ממש מוזר לי, לויודעת. מה איתכם? האם יש לכם חברים שקטנים מכם? גדולים מכם בצורה משמעותית? מה אתם חושבים על כל הענין? האם חל שינוי משמעותי בצורת החשיבה, בבגרות הנפשית שלנו כך שיש ממש הבדל נגיד בין גיל 15 ל-17?
 
שאלה מעניינת ../images/Emo39.gif.

רוב החברים שלי הם אכן בגילי, כלומר- גדולים ממני קצת או קטנים ממני קצת, אבל בשיכבת הגיל שלי. יש לי כמה חברות שקטנות ממני בשנה, יש לי כמה שבשנתיים, אבל אלו לא חברות קרובות או משו. הן יותר חברות של פעם ב... מצד שני, יש לי חברה מאוד-מאוד טובה, שגדולה ממני בשנה. אני חושבת שיש גילאים שבהם ההפרשים בגילאים הם משמעותיים, מאוד. אני חושבת שאולי היום אני אצליח להתחבר עם בנות בנות 15, ועובדה שכן יש לי כמה חברות שהן בגיל הזה, אבל אני כן חושבת שכרגע, תהיה לי תחושה קצת 'אימהית' כלפיהן, מן סוג של נוסטלגיה למה שהייתי פעם. וזה מוזר. יש הרבה-הרבה בנות בגיל 15 שהן בוגרות מאוד, ד"א. זה לא קשור. זה פשוט ש... כרגע, אין איזושהיא מסגרת שבה אני יכולה להתחבר חברות עמוקה עם נערות בגיל הזה, אבל אני מתארת לעצמי שאם היתה אחת כזו, הייתי בהחלט יכולה להיות חברה של בנות בגיל הזה, אבל זו חברות אחרת מאשר עם בנות או בנים, בגיל שלי. מה שכן, הבדל של שנה או שנתיים הוא לא כזה משמעותי. אני לא מרגישה שיש הבדל מנטלי בין אנשים בכיתה יא' או יב', כמו גם בין אנשים שמסיימים יב' לאנשים שנמצאים במהלך השירות הצבאי. כלומר, ברור שיש הבדל כלשהו, שהחוויות הן שונות, הסיפורים הם אחרים, אבל הבגרות הנפשית, אני חושבת, שאצל רובם היא אותה הבגרות. אצל הבנות לפחות. [אצל בנים זה קצת אחרת לדעתי. בנים מתבגרים בצורה משמעותית במהלך הצבא. ככה אומרים הרבה, וככה אני רואה סביבי]. אוי, שאלה מעניינת, שאולה
. עשית לי לחשוב.
 

עמיתוש

New member
פעם, בן דודי היה גם חבר מאוד

קרוב שלי. והוא שנה מעליי, בלימודים, ואפילו שנה וחצי בגיל. זה לא הפריע. אבל בכל זאת, זה היה ביסודי. העלית נקודה מעניינת, בהחלט
.
 

דיתוּש

New member
האמת שכן.

אבל לכיוון ההפוך. יש לי הרבה חברים מבוגרים ממני בהפרשים ניכרים, ואין לי ממש חברים שקטנים ממני. אולי אחת, אבל היא מין חצי חברה, של שיחות באיסיקיו לא יותר. רוב החברים שלי הם בגילי או יותר.
 

TiKi PooH

New member
../images/Emo80.gif

אני חושבת שזה תלוי יותר בבן אדם, לא בגיל. אני אמנם בת 14, קטנה כזו ומפגרת, אבל חוץ מהחברים שנוח לנו להיות איתם ( משמע אלו שאנחנו תמיד איתם כי ככה שיבצו אותנו, כיתה, שכבה, תנועות נוער, וכו'..) רוב החברים שלי מחוץ למסגרות האלו הם יותר גדולים ממני, ואני לא חושבת שצורת החשיבה שלי עד כדי כך שונה משלהם, אבל זה משתנה. כלומר.. יש הרבה אנשים בשכבה שלי, ואפילו חברים די טובים שלי שאני חושבת שאם הם לא היו איתי בכיתה או בשכבה לא הייתי מתחברת איתם, פשוט צורת החשיבה שלי עד כדי כך שונה משלהם וזה די מוזר. למרות זאת יש לי גם חברות שנה מתחתיי שאני יכולה לדבר איתן על המון נושאים במשך הרבה זמן. אני חושבת שמה שמשחק כאן זה לא הגיל אלא הבגרות הנפשית. למרות זאת אני כן חושבת שלרוב הילדים יותר נוח עם בני גילם, תחומי עניין וכאלה. נראה לי שסה"כ מגיל 14 עד גיל 18 זה משתנה מאחד לאחד, כל אחד לומד את הלקחים שלו ומתבגר בקצב שלו לפי מה שהחיים לימדו אותו. אבל לא יודעת, זה מה שבראש שלי, סה"כ זו שאלה די גדולה עליי אני חושבת.
 
דעתי...

לי יש אחות בת 15 (אני בת 17) ואנחנו החברות הכי טובות, באמת! אבל שמתי לב שבשנתיים האחרונות מאוד התבגרתי והיא נשארה מאחור.. ז"א, גם היא בגרה אבל אני מרגישה עכשיו שאני הרבה יותר בוגרת ממנה ולפעמים זה מפריע לקשר בינינו כי דברים שמצחיקים אותה או מעניינים אותה לאו דווקא מצחיקים\מעניינים אותי ולהפך ולכן אני חושבת שקצת התרחקנו אחת מהשנייה יחסית לקשר שהיה בינינו לפני כמה שנים.
 

Mr GK

New member
דעתי...

לדעתי זה תלוי באדם עצמו, ולא בגילו. יש אנשים ש"בוגרים לגילם" ויש גם כאלה ש"ילדותיים לגילם", ויש כאלה שמתנהגים פשוט "כמצופה". אבל, הכל עניין יחסי, ולכל אחד קנה מידה שונה.
 
למעלה