על גיל ואקדמיה

[פודינג קרמל]

על גיל ואקדמיה

מסיבות שונות ומשונות (שאינן כוללות אי הצלחה אקדמית), אני אסיים שני תארים ראשונים (לא תואר ראשון ומאסטר, אלא מסלול כפול לזוג תארים ראשונים) בגיל 30-31. אז השאלה שלי היא- האם יש בכלל מה לחלום עוד על קריירה אקדמית, או שמפאת גילי המופלג החלום נגוז לעד, ללא תלות במידת מוצלחותי המחקרית וכד'? או שאולי לא יימנע ממני לחיות אורח חיים שבו אני נודד מפוסט לפוסט, אבל אין מצב לקבל קביעות בשום מקום בגלל הגיל, במיוחד לעומת כל האלה בחו"ל שמסיימים תואר ראשון באיזה גיל 21...אודה לכם על כל מה שתוכלו להרחיב בנושא.

 

[tulkin]

אני מכיר אנשים שקיבלו משרה אקדמית בגיל 50+

אחרי שסיימו דוקטורט בגיל 40+. אני מכיר דוקטורנט שלומד בבי"ס מוביל ביותר בארה"ב שהתחיל את הדוקטורט בגיל 50 (ורוב בוגרי התוכנית בה הוא לומד מוצאים משרות אקדמיות -זו מטרתה המוצהרת של התוכנית). כך שאין מניעה עקרונית, ויש לא מעט סיפורי הצלחה. בפועל, כן, ישנה אפליה גלויה יותר או פחות, חלקית יותר או פחות של גיל בעולם הזה, ולא פעם יעדיפו מועמד צעיר ומבריק על פני מבוגרים ממנו. מידת האפליה משתנה ממקום למקום ומתחום לתחום ובסה"כ, לתחושתי, פוחתת בשנים האחרונות. אבל... כיוון שמלכתחילה הסיכויים לקבלת משרה אקדמית כלשהי הם נמוכים שבנמוכים, ובמיוחד שעוד טרם התחלת אפילו תואר שני, הייתי ממליץ לך א. להכיר בכך שסיכוייך קטנים מאד (הסיכויים של כולם קטנים). ב. לוודא שהסיבה שלשמה תבחר בלימודים המתקדמים (אם תבחר בהם) היא לא המשרה שבקצה המנהרה, אלא הרצון הפנימי, תחושת השליחות, וההנאה שבדרך. בהחלט ייתכן שבסוף המנהרה תגיע למבוי סתום בלי קשר לגיל (חלק גדול מבין מסיימי דוקטורט מגיעים למצב הזה), וחשוב שלא תתאבל על כך, ושזה לא יפגע במהלך חייך התקין.