על גבולות ו...

תלתלית33

New member
על גבולות ו...

מה עושים עם הבנאדם הזה? היום, כשהביא את הילדים חזרה מביקור, הציע שבשבועות נבלה עם הילדים שנינו יחד. סטייל, נצא למסעדה - כמו שהיה לפני... האמת שזו לא הפעם הראשונה שהוא מציע את ההצעות הללו, ואני -- בסה"כ עברו פחות מ- 3 חדשים מאז שעזב את הבית, ברור לי שזה יהיה רע עבורי - פשוט כי אין לי כח לסיפורים שלו ולשטויות שלו, אבל זה ברור שגם לילדה זה לא טוב - גם ככה היא מבולבלת מכל המצב, היא רק בת 4 ורק חסר לי שתתחיל לחשוב שאנחנו חוזרים או משהו... הילד עדיין קטן ולא מבין (בן פחות משנה). נראה לי שהוא לא קולט, מה יש לו? עוד הצעה שלו: שהוא יבוא להיות עם הילדים ואתי במסיבת יומולדת אצל החברה הכי טובה שלי. שכמובן הם לא בקשר מאז שנגמרנו. הקטע הכי מדהים הוא שאני, כל הזמן שהיינו נשואים תמיד הייתי תוהה, לא הבנתי את ההתנהלות שלו לפעמים והייתי מפרשת אותו לא נכון... ועכשיו, מהמרחק שנוצר אולי, או שפשוט ירד לי האסימון - כן, פשוט ירד לי האסימון - אני מבינה שהוא כזה בנאדם, אין לו גבולות, הוא לא מבין, מבחינתו זה שהתגרשנו (כן, כבר היינו ברבנות - לפני 10 ימים. ומאז אני חולה עם דלקת ריאות...) זה מין המשך "טבעי" למה שהיה עד עכשיו... "ללכת עם להרגיש בלי" ??!!! אוף, נמאס לי מזה כבר עכשיו. אויש, נו. הנה "שפכתי" קצת את עצמי.
 

a44

New member
נראה שכתבת כבר את תגובתך...

ואת יודעת בדיוק מהם הגבולות שצריכים להיות ביניכם. עכשיו כל שנותר (וזה החלק הקשה כמובן), הוא להבהיר לו את הנקודה הזו! בהצלחה
 

erez16291

New member
התנהלות

מי אמר שכשיש ילדים "לא חיים ביחד לאחר גירושים?" הנכון הוא שיהייה המקור\סיבה לפירוד אשר יהייה גם גרושים חיים "ביחד" לאחר פירוד. עשרות סיבות למה יש,הגדולות שביניהן ענייני היום יום.....הילדים...ומה אנחנו רואים ומתרגמים. הסיבות להתנהגות לא צריכות ניתוח ואני לדוגמא עם עודף הסבלנות שלי פשוט התמקדתי בגידול הילדים ומהצד השני שלא במתכוון ניתקתי את כול קשריי עימה. אני מתנהל לבד. מציע שתדברי עימו! יעזור טוב! לא יעזור גם טוב! היי את זו שראלית כלפי הילדים,דברי עימם ברור כשאף אחד אחר לא. זה אולי שקול וקר אבל.....זה מאוד נכון. זה היה נכון גם במידה והגרוש שלך לא היה נלהב לרתום את עצמו למעין זוגיות מחודשת שכן ידוע לך שלילדים זה לא משנה ותמיד יראו את האופציה שאבא ואמא יחזרו להיות יחד כאופציה עדיפה ואצלם כמו אצלנו זה תהליך ותהליך לוקח זמן. מקווה שתרמתי מנסיוני וחשוב להבהיר שאת ההתנהלות את קובעת ולגבי התוצאות זה הרי עניין של שתיים.
 

תלתלית33

New member
תודה

תודה לכולם על התגובות. כן, כמובן - אני מדברת איתו על זה - כבר כמה פעמים שדברנו. וזה כמובן לא עוזר. עובדה, הוא שוב מציע. הוא גם מתקשר ומתחיל שיחות חולין "רגילות", כמו שהיו קודם ושהיום אין לי שום רצון להן. אבל זה לא בגלל שבאמת הוא רוצה לחזור או משהו (אני לא חושבת, לפחות...). הוא פשוט ככה, כזה בנאדם. בכל אופן, ברור לי שאני צריכה להבהיר את הגבולות בעצמי וגם לילדים, להבהיר את ההתנהלות כמו שאתה אומר. אני רק מקווה שלא רצטרך לעשות זאת במשך 20 השנה הבאות... ועוד משהו: יש לציין שבהתחלה זה ממש היה לי קשה, הייתי בוכה ומתייסרת בכל פעם שהרגשתי שהוא "חודר" לי למרחב - אבל מרגע שהבנתי את כל זה זה "רק" מעצבן.
 
תלתל קודם כל רפואה שלמה לך

אחוריזה תרגעי ואחוריאחוריזה אל תכנסי מזה ללחץ אמרת 3 חודשים לא ? הוא עדין אולי לא מעקל מנסיון בילוי משותף עם הילדים עושה להם רק טוב , להבין מכך שאתם " תחזרו" זה הזוי מידי הוא אחרי הבילוי הולך למקומו ואת נשארת במרחב שלך עם הילדים . אני כמוך הייתי נלחצת גם הייתי משתגעת מזה שהוא מנסה שוב להכנס לי לחיים . לאט לאט הוא יפנים כל עוד תיהי חד משמעית ולא יהיה פתח לאיזה פנטזיה מחודשת מיצידו . בהצלחה ושוב הרבה בריאות
 

תלתלית33

New member
האם אתם מבלים יחד עם הילדים?!

אם כן, אם את מוכנה - יש לי כמה שאלות. כמה זמן אחרי הפרידה התחלתם לעשות את זה? (וכמה זמן אתם לא ביחד?) ואיך זה השפיע באמת על הילדים (ובאיזה גיל הם)? אם את לא מעוניינת את לא חייבת לענות, פשוט מעניין אותי הניסיון של אחרים. אבל למען האמת, אני לא חושבת שזה מתאים לי בכלל ולכן לא נראה לישזה יקרה אצלי - ולפחות לא בזמן הקרוב. בכל מקרה, כמו שכתבתי קודם, אני לא חושבת שהוא מפנטז על חזרה או משהו - הוא פשוט מתנהל בצורה "דיפוזית" כזאת, לא חד-משמעית. ככה הוא. ותודה רבה על איחולי ההחלמה. היום זה היום הראשון שאני מרגישה יותר טוב, אחרי איזה שבועיים!
 
שלום לך

אני גרושה כבר שבע שנים. היחסים בינינו לאחר הגירושים היו נוראייםץ לא יכולנו לדבר בכלל. עם הזמןלמדנו שבשביל הילד אנחנו צריכים לשמור לפחות על יחסי כבוד. התחלנו לדבר, בד"כ בענייני הילד. ועם הזמן, הוא התחיל להגיע אלינו הבייתה בביקורים שלו. אין לי בעייה שיהיה אצלי בבית, אני פשוט קובעת לי משהו אחר, על מנת לא להיות בבית יחד איתו. מעדיפה ככה. שגם יבלה עם הילד לבד, לא כשאני בסביבה. היום אנחנו מסוגלים לשבת לאכול יחד עם הילד, להיפגש באירועים של בתי הספר יחד, להגיע לאסיפות הורים, ולהיות בני אדם עם כבוד אחד לשני. זה לקח זמן, אין מדד מדוייק לכמה זמן זה לוקח. זה תלוי בשניכם. מה שתמיד הקפדנו, זה לא להתווכח ליד הילד, לכבד אחד את השני, והכי חשוב, לשים גבולות ברורים של היחסים בינינו, כדי שהילד לא יהיה מבולבל מזה. (נפרדנו כשהילד היה בן 3 וחצי). תמיד היה ברור שאבא בא לבקר והולך. לא נשאר. עם כל הקושי שבזה. חשוב מאוד שתדברו כי יש לכם ילדה משותפת והיא הכי חשובה בסיפור. כמובן שאם את לא יכולה לסבול את נוכחותו, והוא מעצבן אותך, אין טעם לכל זה. זה דורש המון בגרות ונכונות. לא תמיד שני הצדדים משדרים על אותו הגל (בגלל זה לא נשארים יחד...), אבל זה לא בלתי אפשרי. צריכים להיות מוכנים לזה נפשית, כי זה לא פשוט בכלל. תעשי מה שאת מרגישה, העיקר שזה לא מוציא ממך את כל האנרגיות. תצליחי.
 

תלתלית33

New member
שלום נחמדה

המצב שאת מתארת לא קרוב למצב ביני לבין האקס שלי. לכל אורך התהליך, שגם היה יחסית קצר (כמה חדשים), לא היו ברוגזים ברמה של לא לדבר זה עם זה. מאוד חשוב לשנינו לשמור על הכבוד שאת מדברת עליו, כמובן בשביל הילדים. אבל מבחינתי חשוב לי מאוד לשמור על המרחב שלי כפרטי, למשל, שהוא לא יגיע לראות את הילדים בבית שלי אלא ייקח אותם החוצה, כי אני לא רוצה להרגיש שהוא מוציא אותי מהבית שלי, ונראה לי - וגם לו, אחרי שדברנו על זה... - הרבה יותר בריא שיפתח את הקשר שלו עם הילדים כשאני לא שם. בקיצור, התיאום בינינו דווקא ממש בסדר, ואנחנו מדברים על כל מה שקשור לילדים ואפילו אני מתייעצת איתו בדברים מסויימים. אבל הדיבורים שאני ציינתי בהודעה המקורית הם שיחות על דברים אחרים, ובילויים של שנינו יחד עם הילדים, שאני מרגישה שכן יבלבלו את הילדה (שוב, הילד עדיין צעיר מדי), וגם עבורי הם לא טובים - מסיבות של עצמי.
 
מבינה אותך

תנסי להבהיר לו את העמדה שלך, בצורה חיובית. אם לא כ"כ יילך, אז לפעמים צריך להיות קצת "מגעילים ובוטים". יש כאלה שלא מבינים בצורה אחרת. העיקר שיהיה לך טוב בלב. תמיד
 
אצלנו היה ככה :

בשנה הראשונה הוא בכלל היה בחו"ל אנחנו גרושים עוד מעט 3 שנים הילדה היתה בת חצי שנה. לפני שנה בערך הוא התחיל להתעניין בה יותר ויותר היום היא כבר בת שלוש וחצי היא לא מוכנה לצאת איתו לשום מקום בלעדיי ולי אין עם זה בעייה כלל הוא למד להבין שאם אני הולכת איתם זה רק בגלל הילדה שהיא תרגיש יותר ביטחון . בהצלחה
 

מרגנית2

New member
אנחנו לא בילינו יחד

למעט ארוע אחד - כשהיא היתה בת 3 בערך הלכנו יחד לטייל ועצרנו בגן משחקים. אני זוכרת שהוא כל כך עצבן אותי שנדרתי נדר לא לעשות זאת שוב. גם הילדה לא נהנתה כי היתה קרועה בין שנינו. זה היה שנתיים אחרי הגט הרשמי. מאז נפגשנו תמיד בתור לרופא. כי הלכנו יחד כשהילדה היתה חולה. וגם בארועים בגן נפגשנו. זה היה מלווה בתחושת רוגז. אז תרגישי טוב ואני נותנת לך "פטור" ממנו...
 
למעלה