על גאווה ודעה קדומה

[שרה גיבורת נילי]

על גאווה ודעה קדומה

הסדרה האלמותית, בעיני כמובן, שצפיתי בה בוודאי כמה עשרות פעמים משודרת בשידור המחזורי בערוץ 23. האמת שבכל צפייה אני מגלה משהו חדש. היום שמתי לב פתאום בהצעת הנישואין הראשונה של מר דארסי (החמוווווד, כמאמר בנות ה-14) למיס בנט, כיצד הוא חושד בה שמא בגלל גאוותה שנפגעה, היא מסרבת להצעתו.הוא מספר לה על ההתלבטויות שלו שקדמו להצעת הנישואין וכמעט מנעו אותה, על ההתלבטות שלו בין אהבתו אליה ובין נחיתות מעמדה ומשפחה המבאסת, בעיקר אימה ואחיותיה ה"פרחות". האם אנחנו רוצות/ים שיבחרו בנו ככה בלנקו, האם כדאי לנו לדעת מה היו ההתלבטויות שעברו בראש של הצד השני? או שרק השורה התחתונה חשובה. ולשאלה החשובה באמת, דארסי

או

? נ.ב. כן נכון זו קצת התעסקות בקקי, וקצת ביחבוש של הזמן, אבל נו זה מה יש, את הטיול היומי בים כבר עשיתי, את הקפה בבית קפה כבר שתיתי, ואהבה אַין.

 

[פורטה בלו]

לא צופה בסדרות הללו אבל

הבדלי מעמדות הם לעיתים גם גורם מכריע בהחלטות הרות גורל כגון המשך שושלת נאורה ואמידה לעומת המעמד הבינוני הנחות. אי עמידה בלחצים עלולה להביא את אחד מהצדדים לשלם מחיר כבד בעד המרדנות הזו שנובעת בעיקר מהשפעה חברתית או השפעתה של המשפחה שתגרור סטיגמה, ביקורת ואף אפליה ואילו הצד השני הפנימי הוא הרצון לא לאבד את הזהות האישית שלך כאדם ולהיות ישות עצמאית בעלת דעה ועמדה. מזכיר לי את רומיאו ויוליה, חרף התנגדותם של המשפחות האהבה ניצחה. לרוב דעת החברה מנצחת את הקול הפנימי.דילמה קשה.

 

[מכשפונת מהרהרת]

האהבה נצחה

ושניהם מתו.

 

[a girl named tal]

זה מעניין

כי אני למשל דוגמא קלאסית לאחת שמצד אחד חושבת שלא צריך לדבר על הכל ולפעמים עדיף לסתום, אבל מצד שני אין לי את היכולת הזאת ואני אוהבת לשתף במחשבות שלי וגם לשמוע מחשבות של הצד השני, לפעמים יותר מידי. אני חושבת שבמקרה שלי זה מסתדר כי אני בן אדם מאוד עם הרגליים על הקרקע ולא עושה עניינים ולא אוהבת לשבור את הראש, אז פשוט מעדיפה וזהו, וברגע שאני יודעת אז אני לוקחת את זה כעובדה ומפסיקה לחשוב יותר מידי. אבל יש כאלו שבאמת עדיף להם ה"בלאנקו" כי כל הידיעה של כל ה"קקי" מסביב, סתם מכניסה אותם לסרטים. אז אין פה תשובה נכונה אחת לדעתי, אלא כל אחד ויכולות ההתמודדות שלו עם האמת בפרצוף לטוב ולרע