על בנות וגזענות

מוגג

New member
על בנות וגזענות

אז הסתיימה (?) לה "בנות בראון" ולא נכנסו ממש לעובי קורתה. האמת, רציתי להינות ממנה. צפיתי בפרק הראשון ואכן היה למה לצפות. עזיבה דרמטית של רבקה מיכאלי נתי רביץ עצבני מיץ פטל מגיע להשתקע וסיום מעורר הבטחות (ואיומים כמובן). אך מאז, הסדרה דשדשה שבועות באותה ביצה. האנשים לא השתנו, תסרוקות ותלבושות לא הוחלפו. אמינות היסטורית קלושה ותלושה וסצינות נמתחות ללא פואנטה. פרק הסיום היה ממש מגוחך, עוד עליה חילונית לקבר כדי להגיד קדיש (למה בעצם?) וכרגיל בסדרות יאפיות לא מנסים לגייס מניין שבלעדיו הקדיש לא יכול להיאמר (עניין הלכתי פעוט) נערת העיסוי מפציעה כאם הביאולוגית בסצינה מסורבלת ואנטיקליימקסית (מה זה?) בעליל. המזרחי נדפק המזרחי דופק המזרחי עושה על האש וכולם שרים נעמי שמר. וכאן מגיע חלק ב´. ב"מעריב תרבות" בחר יהודה נוריאל לתקוף את הסדרה מהזווית העדתית. אנא, קראו את דבריו ואימרו לי במה הוא צודק ובמה הוא שוגה. אני לא קראתי את הספר לכן אינני יכול לדעת מה כתוב שם אך נראה לי שעם כל הדברים הנכונים שהכותב מעלה, הוא מעמיס יותר מדיי על גבי סדרה קלילה זו. השגיאה המרכזית לדעתי היא התמקדות באופן הצגתה של דמות אחת והתאמתה לתאורייה מוכנה מראש. בדיקת דמות אחת והצגת הוכחות לסטריאוטיפיותה (הוכחות נכונות ברובן), עדיין אינה הוכחה לאידאולוגייה. כדי להוכיח "קיפוח" של דמות צריך להראות שהיא מוצגת באופן מוקצן יותר מהדמויות האחרות. אם נבדוק את כל דמויות "בנות בראון" כולן מגוחכות ומוקצנות. האב, החקלאי המזדקן שסוחב את בגידות העבר ואת קשיי ההווה (הטרקטור המקרטע, הפציעה מהעבר, לחצי הנדל"ן). האם, נוטרת הטינה ובעלת הקול הילדותי שלעולם לא תוכל להשתחרר מהזיהוי עם שפרה של איצ´ה. חלי, שחייבת כל הזמן להגיד מה היא חושבת (אך לא נראה שהיא חושבת) ותקועה בחלומות. דפי, פריחה כפרית, שלא ברור מה מניע אותה בחיים. כל זה מצטרף לסטריאוטיפ הכללי על תנועת ההתיישבות האובדת שכולם בה שונאים את כולם (כן, כן, לא רק "פרענקים", אדון נוריאל). תמונות נוף ושירי מולדת - כאילו כל חקלאי הוא גם זמר. ומובן שכולם רודפי בצע חוץ מ"שיפרה" שרוצה לנקום בבעלה ומייד אחרי מותו הנקמה ב"זר הקרב" הופכת למניע שלה. לא דיברתי על הצגת "הרוחניות" "הברסלבים" "הרופאים" ו"הקבלנים", אין דמות אחת שלא מוצגת באור מוקצן ומגמתי, אז ההיתפסות שוב ל"סאלח שבתי" (אגב, גם בסאלח שבתי מוצגים הקיבוצניקים ואנשי מפא"י בצורה הרבה יותר מגוחכת מ"סאלח", אבל לא מחליפים טיעונים מנצחים.) ו"אידאולוגיית הכיבוש האשכנזי" נראית לי לא במקומה. האם אני טועה ועיניי טחו אנא האירו את חשכתי. תודה ולהת´. =====
 
חותם על כל מלה ../images/Emo141.gif

ומוסיף (בהמשך לתגובה של נטמג), שלי הספיק לראות את הפרומו, כדי להבין שמדובר במוצר נחות, שבא להתחנף לציבור הצפונבוני, זה עם כח הקניה הגדול. במיוחד לנשים הצפונבוניות, קהל הקוראות הנאמן של עירית לינור. ומדוע אני מעדיף את המונח "צפונבוני" על המונח "יאפי" ? כי המונח "יאפי" מתייחס (במקור) לצעירים עירוניים בעלי מקצועות חפשיים, ושלושת האיפיונים האלה אינם מתאימים לקהל היעד של המוצר הזה.
 
טוב, לא ראיתי את הסדה, אבל

מה הפסול באמירת קדיש ללא מנין? נכון, זה לא לפי ההלכה, אבל אנשים חילונים מן הסתם לא עושים את זה כי זה כתוב בשולחן ערוך, אלא בגלל הערך הרגשי, ומי שמך לקבוע למה יש ערך רגשי ולמה לא? (ראה גם פתיל החנוכה של הלל)
 
אענה לך בתור יהודי חפשי ../images/Emo141.gif

הקדיש הוא סמל חשוב בשביל שומרי המצוות, ולהשתמש בו בפרהסיה שלא על פי ההלכה, זה חוסר רגישות.
 

nutmeg

New member
ולביים אותו

בלי לדעת ש"צריך", מהלשות, מיניין זו בורות.
 

מוגג

New member
טוב, שיערתי

כי תהיה היתפסות מסויימת לדוגמה ולא לטענה הכללית. עם זאת הדגשתי דווקא נקודה זו כי - א) היום הוא יום הקדיש הכללי וצום עשרה בטבת, מועד שלא הותיר שום רישום בתקשורת הארצית. אז השחלתי את הנושא כדי שלפחות כאן *יוקדש* לו מקום. ב) יש סרטים רבים בהם "חוסכים" בניצבים בסצינות של לוויה. וזה מוטיב שחוזר לא פעם - קדיש ללא מניין. גם בסדרה "הפוך" ז"ל, ישנו פרק בו האבא (חיים בנאי) מתרגז על כך שבכל אזכרה רק האח הגדול אומר קדיש על קבר אביהם. הבן(דני שטג) מציע לאביו ששניהם יבואו מוקדם יותר לבית הקברות, האבא יגיד קדיש וכך ימלא את חובתו ובאזכרה הרשמית האח השני יגיד כהרגלו. [בסופו של דבר, לאחר ביצוע "התרגיל" מסתבר שהאח הגדול צרוד והוא מבקש מאחיו להגיד את הקדיש במקומו]. כל הפרק הזה מופרך מיסודו - ברוב העדות אין שום מניעה שכמה אנשים יגידו ביחד קדיש. כמו כן, ברור לכל אחד שאם לאב חשובה כל כך המסורת הוא גם יקפיד על איסוף מניין, אבל ליוצר "החופשי" הדברים הללו פשוט לא חשובים. בשבילו הקדיש הוא תפילה לזכר המת ומהווה עילה לתסריט. ג) הבקיאות של היוצרים בתרבות יהודית היא רק סימפטום לרשלנות בתחקיר ובבניית ריאליזם ריאלי. הרי אין מדובר כאן בפרודיה או סאטירה אלא בניסיון לבניית סיפור אמין. כדי שנאמין בדמויות ובעלילה צריכים לתת תחושה של "היי, ככה בדיוק היה יכול לקרות לי". ריבוי בשגיאות והתעלמות מהתשתית המציאותית, שומטים את הקרקע (תלתי משמע) מהעלילה הדמיונית. כשצופים ביצירת אמנות אנחנו יודעים שאנו צופים בבדייה, כדי להישאב לתוך הבדייה צריכה להיות איזו חוקיות פנימית. כשמתעצלים בבניית עולם נותרות קלישאות ומניפולציות. מניפולציה לפי הגדרתי זה שימוש בקלישאה טכנית כדי לעורר רגשות באופן מלאכותי. מוות, לידה, איחוד משפחות ופיוס - הם רגעים מעוררי רגשות ללא צורך בהתערבות אמנותית. זו לא "חכמה" לרגש על ידי "הריגת" אחת הדמויות או ביצירת מפגש בין אם לבתה אחרי עשרים שנה. הצגה של אירוע כזה באופן מרושל-תחקירית והצפתו במוסיקה רגשנית , תנועות מצלמה רחפניות והותרת הסצינה ללא פיתוח וללא קישור לסצינות הקודמות והבאות מביאים לתוצאה רדודה. לצורך העניין, הסצינות ב"בנות בראון" נמרחות, לא מתחברות זו לזו ולוקות בפשטנות תוכנית וצורנית. השימוש בשירי "ארץ ישראל" נעשה בצורה מלאכותית ומקוממת. צילומי הנוף יפהפיים אך גם הם מהווים מילוי חורים ולא חלק מהותי מרצף העלילה. הפער העצום בין העלילה הסבונית לבין הצילום האיכותי והשחקנים המעולים שלא ניתנה להם הזדמנות להתעלות, מובילים לאכזבה מהסדרה. וכולם: איה אותה ארץ איפה אותה גבעה מי יגיד "יתגדל ויתקדשמיה רבא"..
 
אבל הבה ואקשה עליך ../images/Emo141.gif

אם (ואני מניח שזה כך) הסדרה מציגה חילונים, או מסרתיים, שגם בריאליה מקיימים את הטקסים הדתיים בצורה מחופפת, הרי שלא נעשה כאן סילוף, אלא שיקוף נאמן של המציאות. לא ככה ? ואשר להיתפסות לדוגמא במקום לטענה הכללית... מה הייתה הטענה הכללית? ראיתי, שכשאתה רוצה, אתה יודע להיות תמציתי
.
 

מוגג

New member
לגבי הנקודה --

הטענה שלי היא כי גם אדם מסורתי (כמו אלי מנשה) ישתדלהקפיד על מניין באמירת קדיש. אולי אדם חילוני מובהק לא ייחס לכך חשיבות, אבל אז גם לא יתעקש על אמירת התפילה. זו הייתה דוגמא לטענה המרכזית - יוצרי הסדרות כלל לא מודעים לדקויות הללו. כאילו אמרו "אה, יש מנוח, אז צריך איזה שתי סצינות בבית הקברות, כן כולם ילכו יתווכחו קצת יגידו קדיש ונעבור למנגל. בדראמה יש כלל: מה שלא מקדם את העלילה או תורם להבנת האווירה - יקוצץ. סצינת בית קברות אפשר לנצל בהמון צורות - אבל כאן הכל נעשה כאילו לצאת ידי חובה. ההתעלמות מעניין המניין הוא העניין לא הדרך שבה בוחרות *הדמויות* לנהוג. כפי שאמרתי, אם זה היה רק כאן, מילא, אבל הדבר חוזר יותר מדיי פעמים. אם הזכרתי את "הפוך" אז ישנה את הדוגמא ההפוכה ב"בת ים ניורק": פרק שלם מוקדש לחיפוש עשירי למניין כדי לערוך תפילה ולומר קדיש. (אגב , על פי ההלכה אם אין למנוח בנים אז אחת הבנות צריכה לומר קדיש.) בחיצור הטענהכללית היא- חיפוף וזלזול.
 

גנגי

New member
עכשיו הממת אותי. זה אמיתי?!

אם למנוח היו רק בנות אז אחת מהן צריכה לומר קדיש?! אז למה כשאני רציתי לומר קדיש על אבא שלי, שהיו לו רק בנות, כל הדוסים שהיו באזור התנהגו כאילו זה שיא חילול הקודש עלי אדמות, ונתנו לי להבין שאני עושה מעשה איום ונורא בעצם הבקשה?!
 

shellyland

New member
ואצלנו

הם אמרו שהאחים שלו צריכים להגיד ולא נתנו לי ולאחותי. ובגלל שהיה ראש חודש הם גם לא הרשו לנו לשאת הספד. אגב, אנחנו מקפידים להגיד קדיש כל שנה אבל מעולם לא הקפדנו על מניין (חוץ מבלוויה עצמה).
 
"אדם מסורתי ישתדלהקפיד" ../images/Emo141.gif

זה בדיוק העניין, ישתדל להקפיד ותו לא. אם תרצה, זה בדיוק ההבדל בין מסורתי ודתי.
 

shellyland

New member
וואו מוגג

אני כל כך אוהבת כשאתה כותב הודעות כאלה. (וסליחה על ההשתפכות הרגעית)
 
אה, זה שהתחקירים בארץ נעשים

בצורה חפיפיניקית ובלתי מקצועית, זה משהו שאני מסכימה איתו מאד בחום. הייתי מאד שמחה אם התופעה היתה מוגבלת רק לתחקירים "אומנותיים" לצורך סרטים וכד´. לצערי היא פושה גם בעיתונות המסקרת בארץ, שרמתה המקצועית מאפשרת לקפוץ מהמדרכה ולהתאבד. בקיצור, אני מאד מסכימה לנקודה הכללית שלך, אבל אני מאד לא אוהבת את הדוגמא שבחרת.
 

dage

New member
תגובה אסוציאטיבית - חוסר התמצאות

היתה פעם מה שנקרא "כתבת צבע" על ילדה בת למשפחה דתית. דובר על מאורע שקרה בערב שבועות. הכתבת תיארה בהתפייטות את השולחן הערוך כל-טוב, את מאכלי החלב לחג וכד´. שתי פיסקאות אחר-כך סופר על אם המשפחה המוציאה את העוף מהתנור... הכתבת ניסתה לכתוב כתבה שתקרב את הקוראים לסיטואציה אבל אולי תיארה את הארוחה אצלה בבית. היא השיגה (לפחות אצלי) תחושת אי-אמינות בכל אשר אמרה. תחקיר מעמיק ופרטני הוא לא מותרות אלא מה שנותן את האמינות ליצירה, במידה והיוצר מעוניין למקמה בסביבה זרה לו. דווקא הסצנה היפה בה אלי מנשה מחכה עד שיצאו בני משפחת בראון (שהקריאו לאבי המשפחה מ"עשו") כדי לומר פרקי תהילים היתה מאד נכונה ותפסה בתמציתיות סיטואציה מורכבת בלי מילים כמעט.
 
הקדיש הוא סמל חשוב בשביל כל

היהודים, או לפחות כל אלה שרואים את עצמם כיהודים. אני לא רואה שום סיבה למסור מונופול על הסמלים היהודיים לשומרי המצוות.
 

nutmeg

New member
ממש מצחיק כי

היום בעבודה יצא לי להתעצבן בפעם המיליון על סטודנטית לעבודה סוציאלית שלא הבינה שהמטופלת שלה בעצם לא רוצה להשתקם מכיוון שמשאת נפשה בתעסוקה היא להגיע למקום "עבודה" בו היא תתלבש יפה ותדבר עם חבריה לעבודה תוך שהיא משלבת רגל על רגל ומאפרת סיגריה ושותה הפוך עם קצף... על מי עשה מה למי ולמה. החיים כאופרת סבון - אכן מטרה שיקומית נעלה (שלא להגיד ברת יישום!) מה שמפחיד אותי הוא שהחיים הנבובים הללו הופכים למודל נערץ.
 
נו בטח.

על זה בנוי הקפיטליזם, על המודל הנבוב של צריכה ללא מודעות. אבל לא הבנתי את הקשר בין הסטודנטית והמטופלת לבין ההודעה של מוגג.
 

hillelg

New member
ועי´ כמובן ב"עולם חדש מופלא"

אחד מהספרים המופלאים ביותר שקראתי, ואחת הביקורות המתוחכמות ביותר שאני מכיר על העולם הקפיטליסטי דווקא (להבדיל מ-1984). למרות שלא ככה היה כתוב על הכריכה האחורית, אבל למי אכפת. "המודל הנבוב של צריכה ללא מודעות".
גדול! (למה לא הגבתי על הקדיש, כמו שבטח הייתם מצפים? כי אני לא בטוח שאני מסכים עם מוגג. מה שכן, אני מסכים לגבי ה"השחלה". יש התעלמות טוטלית מעשרה בטבת, ומיום הקדיש הכללי.)
 
למעלה