על בנות וגזענות
אז הסתיימה (?) לה "בנות בראון" ולא נכנסו ממש לעובי קורתה. האמת, רציתי להינות ממנה. צפיתי בפרק הראשון ואכן היה למה לצפות. עזיבה דרמטית של רבקה מיכאלי נתי רביץ עצבני מיץ פטל מגיע להשתקע וסיום מעורר הבטחות (ואיומים כמובן). אך מאז, הסדרה דשדשה שבועות באותה ביצה. האנשים לא השתנו, תסרוקות ותלבושות לא הוחלפו. אמינות היסטורית קלושה ותלושה וסצינות נמתחות ללא פואנטה. פרק הסיום היה ממש מגוחך, עוד עליה חילונית לקבר כדי להגיד קדיש (למה בעצם?) וכרגיל בסדרות יאפיות לא מנסים לגייס מניין שבלעדיו הקדיש לא יכול להיאמר (עניין הלכתי פעוט) נערת העיסוי מפציעה כאם הביאולוגית בסצינה מסורבלת ואנטיקליימקסית (מה זה?) בעליל. המזרחי נדפק המזרחי דופק המזרחי עושה על האש וכולם שרים נעמי שמר. וכאן מגיע חלק ב´. ב"מעריב תרבות" בחר יהודה נוריאל לתקוף את הסדרה מהזווית העדתית. אנא, קראו את דבריו ואימרו לי במה הוא צודק ובמה הוא שוגה. אני לא קראתי את הספר לכן אינני יכול לדעת מה כתוב שם אך נראה לי שעם כל הדברים הנכונים שהכותב מעלה, הוא מעמיס יותר מדיי על גבי סדרה קלילה זו. השגיאה המרכזית לדעתי היא התמקדות באופן הצגתה של דמות אחת והתאמתה לתאורייה מוכנה מראש. בדיקת דמות אחת והצגת הוכחות לסטריאוטיפיותה (הוכחות נכונות ברובן), עדיין אינה הוכחה לאידאולוגייה. כדי להוכיח "קיפוח" של דמות צריך להראות שהיא מוצגת באופן מוקצן יותר מהדמויות האחרות. אם נבדוק את כל דמויות "בנות בראון" כולן מגוחכות ומוקצנות. האב, החקלאי המזדקן שסוחב את בגידות העבר ואת קשיי ההווה (הטרקטור המקרטע, הפציעה מהעבר, לחצי הנדל"ן). האם, נוטרת הטינה ובעלת הקול הילדותי שלעולם לא תוכל להשתחרר מהזיהוי עם שפרה של איצ´ה. חלי, שחייבת כל הזמן להגיד מה היא חושבת (אך לא נראה שהיא חושבת) ותקועה בחלומות. דפי, פריחה כפרית, שלא ברור מה מניע אותה בחיים. כל זה מצטרף לסטריאוטיפ הכללי על תנועת ההתיישבות האובדת שכולם בה שונאים את כולם (כן, כן, לא רק "פרענקים", אדון נוריאל). תמונות נוף ושירי מולדת - כאילו כל חקלאי הוא גם זמר. ומובן שכולם רודפי בצע חוץ מ"שיפרה" שרוצה לנקום בבעלה ומייד אחרי מותו הנקמה ב"זר הקרב" הופכת למניע שלה. לא דיברתי על הצגת "הרוחניות" "הברסלבים" "הרופאים" ו"הקבלנים", אין דמות אחת שלא מוצגת באור מוקצן ומגמתי, אז ההיתפסות שוב ל"סאלח שבתי" (אגב, גם בסאלח שבתי מוצגים הקיבוצניקים ואנשי מפא"י בצורה הרבה יותר מגוחכת מ"סאלח", אבל לא מחליפים טיעונים מנצחים.) ו"אידאולוגיית הכיבוש האשכנזי" נראית לי לא במקומה. האם אני טועה ועיניי טחו אנא האירו את חשכתי. תודה ולהת´. =====
אז הסתיימה (?) לה "בנות בראון" ולא נכנסו ממש לעובי קורתה. האמת, רציתי להינות ממנה. צפיתי בפרק הראשון ואכן היה למה לצפות. עזיבה דרמטית של רבקה מיכאלי נתי רביץ עצבני מיץ פטל מגיע להשתקע וסיום מעורר הבטחות (ואיומים כמובן). אך מאז, הסדרה דשדשה שבועות באותה ביצה. האנשים לא השתנו, תסרוקות ותלבושות לא הוחלפו. אמינות היסטורית קלושה ותלושה וסצינות נמתחות ללא פואנטה. פרק הסיום היה ממש מגוחך, עוד עליה חילונית לקבר כדי להגיד קדיש (למה בעצם?) וכרגיל בסדרות יאפיות לא מנסים לגייס מניין שבלעדיו הקדיש לא יכול להיאמר (עניין הלכתי פעוט) נערת העיסוי מפציעה כאם הביאולוגית בסצינה מסורבלת ואנטיקליימקסית (מה זה?) בעליל. המזרחי נדפק המזרחי דופק המזרחי עושה על האש וכולם שרים נעמי שמר. וכאן מגיע חלק ב´. ב"מעריב תרבות" בחר יהודה נוריאל לתקוף את הסדרה מהזווית העדתית. אנא, קראו את דבריו ואימרו לי במה הוא צודק ובמה הוא שוגה. אני לא קראתי את הספר לכן אינני יכול לדעת מה כתוב שם אך נראה לי שעם כל הדברים הנכונים שהכותב מעלה, הוא מעמיס יותר מדיי על גבי סדרה קלילה זו. השגיאה המרכזית לדעתי היא התמקדות באופן הצגתה של דמות אחת והתאמתה לתאורייה מוכנה מראש. בדיקת דמות אחת והצגת הוכחות לסטריאוטיפיותה (הוכחות נכונות ברובן), עדיין אינה הוכחה לאידאולוגייה. כדי להוכיח "קיפוח" של דמות צריך להראות שהיא מוצגת באופן מוקצן יותר מהדמויות האחרות. אם נבדוק את כל דמויות "בנות בראון" כולן מגוחכות ומוקצנות. האב, החקלאי המזדקן שסוחב את בגידות העבר ואת קשיי ההווה (הטרקטור המקרטע, הפציעה מהעבר, לחצי הנדל"ן). האם, נוטרת הטינה ובעלת הקול הילדותי שלעולם לא תוכל להשתחרר מהזיהוי עם שפרה של איצ´ה. חלי, שחייבת כל הזמן להגיד מה היא חושבת (אך לא נראה שהיא חושבת) ותקועה בחלומות. דפי, פריחה כפרית, שלא ברור מה מניע אותה בחיים. כל זה מצטרף לסטריאוטיפ הכללי על תנועת ההתיישבות האובדת שכולם בה שונאים את כולם (כן, כן, לא רק "פרענקים", אדון נוריאל). תמונות נוף ושירי מולדת - כאילו כל חקלאי הוא גם זמר. ומובן שכולם רודפי בצע חוץ מ"שיפרה" שרוצה לנקום בבעלה ומייד אחרי מותו הנקמה ב"זר הקרב" הופכת למניע שלה. לא דיברתי על הצגת "הרוחניות" "הברסלבים" "הרופאים" ו"הקבלנים", אין דמות אחת שלא מוצגת באור מוקצן ומגמתי, אז ההיתפסות שוב ל"סאלח שבתי" (אגב, גם בסאלח שבתי מוצגים הקיבוצניקים ואנשי מפא"י בצורה הרבה יותר מגוחכת מ"סאלח", אבל לא מחליפים טיעונים מנצחים.) ו"אידאולוגיית הכיבוש האשכנזי" נראית לי לא במקומה. האם אני טועה ועיניי טחו אנא האירו את חשכתי. תודה ולהת´. =====
