דמגוגיה בגרוש
ואם נפרוט לפרוטות-
ראשית, כשאת כותבת בפורום פתוח, להגיד לצד השני- תסכים איתי או סתום ת'פה- זו גסות רוח.
שנית, אני לא הצעתי, כפי שמשתמע מדברייך, לאף אחד "להתפתח" ולהפוך לבדסמי. ראשית, כי אני לא חושב שזה אפשרי "לפתח" נטיה מינית ושנית כי אני מאמין שאם אתה המיינסטרים וטוב לך- למה לך ללכת "לחפש צרות" בכל מיני מקומות פחות מקובלים חברתית (אלא אם אתה נהנה מחוויית האאוטסיידר)
אני הצעתי ליישם את פרקטיקות ההסכמה, המו"מ הפתוח- גם המיני- וקביעת הגבולות שנפוצים בבדסמ גם בונילה. האם את נגד חידוד ההסכמה בין גברים ונשים? בפורום פמיניזם? נו, באמת.
כנגד הטענות שהעלית נגד בדסמיים
1. את משתמשת באותה טקטיקה נלוזה שמשתמשים בה הרבה מאוד מתנגדי פמיניזם- אני לא נתקלתי באפליה, סימן שאין כזו, אותי לא הטרידו מינית סימן שאין הטרדות ובגריסא שלך- אני מכירה נפגעי בדסמ סימן שהפרקטיקה פוגענית. סיפור אישי יכול לבוא כהדגשה או המחשה לנתונים מחקריים נניח, ולא כעובדה בפני עצמה. זה שחברה שלך, לטענתך, הגיעה לבית חולים בעיקבות אירוע בדסמי זה אירוע נקודתי מצער מאוד, ואני מקווה שמי שגרם לה לכך קיבל את עונשו- אבל מה זה קשור? את לא מכירה נשים וגברים שהגיעו לבתי חולים בעקבות אונס ונילי לגמרי? זה פוסל יחסי מין בכלל, או פוסל רק את המתעללים שבהם?
2. אלימות מוגדרת כהפעלת כוח במטרה לפגוע. מכיוון שבדסמ מונחה ע"י SSC- כך שאמנם מופעל כח, אך הוא אינו פוגעני, ולכן לא אלים. להגיד אלימות מוסכמת- זהו מונח שסותר את עצמו ולכן חסר משמעות. כנ"ל לגבי אונס, שהוא פעולה המתבצעת בכפיה. להגיד אונס בהסכמה זה לסתור את עצם הביטוי.
3. כשאת מפזרת הצהרות כמו "עברו התעללות מינית ופיזית בילדותם ולכן פנו לזה"- יש לך מחקר שעוסק בתחום? אני אשמח לקרוא אותו. כי המחקרים של גלוריה בריים מ 1999, של סנטילה מ2002, מוזר מ2002 פאוורס מ2007 ועוד סותרים את הטענה הזו לחלוטין, ומוצאים שאין כמעט שום הבדל בין דיווח על התעללות בילדות בין האוכלוסיה הבדסמית לאוכלוסיה הרגילה, והמחקרים שכן טוענים זאת (כמו בלום,1991) היו חסרים נתונים אמפיריים והסתמכו, על מעט מאוד ראיות, אם בכלל. (מתוך דיווח של ארגון reviseF65 לכותבי ה-ICD)
אגב, גם אם הטענה הזו נכונה- היא הרי לא מחזיקה מים. ומדוע? הסיבה שאנשים בחרו (בהנחה וזו בחירה) להיות בדסמיים פחות חשובה- השאלה היא איך זה גורם להם להרגיש היום. בכל המחקרים האחרונים בדסמיים היו מאושרים יותר מהממוצע באוכלוסיה, בריאים נפשית בכל הפרמטרים המרכזיים מהממוצע באוכלוסיה- אז אם אנשים ש(נניח, לפי טענתך) עברו התעללות כה קשה שדחפה אותם לזרועות הבדסמ ושם הם מצאו אושר- הרי זה נהדר. משום מה את מגנה את זה? מוזר. (לקריאה נוספת שמפריכה כל טענה שלך- למשל, כאן)
להתעללות פנים רבות. ישנה אלימות בכל קהילה- גם בזו המורכבת מנשים בלבד. האם זה פוסל את הקהילה, או את ההעדפה המינית- או שצריך להכיר בהתעללות כהתעללות, ולא להאשים את המסיכה אותה עוטה המתעלל??
ואם נפרוט לפרוטות-
ראשית, כשאת כותבת בפורום פתוח, להגיד לצד השני- תסכים איתי או סתום ת'פה- זו גסות רוח.
שנית, אני לא הצעתי, כפי שמשתמע מדברייך, לאף אחד "להתפתח" ולהפוך לבדסמי. ראשית, כי אני לא חושב שזה אפשרי "לפתח" נטיה מינית ושנית כי אני מאמין שאם אתה המיינסטרים וטוב לך- למה לך ללכת "לחפש צרות" בכל מיני מקומות פחות מקובלים חברתית (אלא אם אתה נהנה מחוויית האאוטסיידר)
אני הצעתי ליישם את פרקטיקות ההסכמה, המו"מ הפתוח- גם המיני- וקביעת הגבולות שנפוצים בבדסמ גם בונילה. האם את נגד חידוד ההסכמה בין גברים ונשים? בפורום פמיניזם? נו, באמת.
כנגד הטענות שהעלית נגד בדסמיים
1. את משתמשת באותה טקטיקה נלוזה שמשתמשים בה הרבה מאוד מתנגדי פמיניזם- אני לא נתקלתי באפליה, סימן שאין כזו, אותי לא הטרידו מינית סימן שאין הטרדות ובגריסא שלך- אני מכירה נפגעי בדסמ סימן שהפרקטיקה פוגענית. סיפור אישי יכול לבוא כהדגשה או המחשה לנתונים מחקריים נניח, ולא כעובדה בפני עצמה. זה שחברה שלך, לטענתך, הגיעה לבית חולים בעיקבות אירוע בדסמי זה אירוע נקודתי מצער מאוד, ואני מקווה שמי שגרם לה לכך קיבל את עונשו- אבל מה זה קשור? את לא מכירה נשים וגברים שהגיעו לבתי חולים בעקבות אונס ונילי לגמרי? זה פוסל יחסי מין בכלל, או פוסל רק את המתעללים שבהם?
2. אלימות מוגדרת כהפעלת כוח במטרה לפגוע. מכיוון שבדסמ מונחה ע"י SSC- כך שאמנם מופעל כח, אך הוא אינו פוגעני, ולכן לא אלים. להגיד אלימות מוסכמת- זהו מונח שסותר את עצמו ולכן חסר משמעות. כנ"ל לגבי אונס, שהוא פעולה המתבצעת בכפיה. להגיד אונס בהסכמה זה לסתור את עצם הביטוי.
3. כשאת מפזרת הצהרות כמו "עברו התעללות מינית ופיזית בילדותם ולכן פנו לזה"- יש לך מחקר שעוסק בתחום? אני אשמח לקרוא אותו. כי המחקרים של גלוריה בריים מ 1999, של סנטילה מ2002, מוזר מ2002 פאוורס מ2007 ועוד סותרים את הטענה הזו לחלוטין, ומוצאים שאין כמעט שום הבדל בין דיווח על התעללות בילדות בין האוכלוסיה הבדסמית לאוכלוסיה הרגילה, והמחקרים שכן טוענים זאת (כמו בלום,1991) היו חסרים נתונים אמפיריים והסתמכו, על מעט מאוד ראיות, אם בכלל. (מתוך דיווח של ארגון reviseF65 לכותבי ה-ICD)
אגב, גם אם הטענה הזו נכונה- היא הרי לא מחזיקה מים. ומדוע? הסיבה שאנשים בחרו (בהנחה וזו בחירה) להיות בדסמיים פחות חשובה- השאלה היא איך זה גורם להם להרגיש היום. בכל המחקרים האחרונים בדסמיים היו מאושרים יותר מהממוצע באוכלוסיה, בריאים נפשית בכל הפרמטרים המרכזיים מהממוצע באוכלוסיה- אז אם אנשים ש(נניח, לפי טענתך) עברו התעללות כה קשה שדחפה אותם לזרועות הבדסמ ושם הם מצאו אושר- הרי זה נהדר. משום מה את מגנה את זה? מוזר. (לקריאה נוספת שמפריכה כל טענה שלך- למשל, כאן)
להתעללות פנים רבות. ישנה אלימות בכל קהילה- גם בזו המורכבת מנשים בלבד. האם זה פוסל את הקהילה, או את ההעדפה המינית- או שצריך להכיר בהתעללות כהתעללות, ולא להאשים את המסיכה אותה עוטה המתעלל??