הוא נכשל, בין היתר,, כי
הוא לא ממוקד. למי אמרת שהקמפיין מופנה? לנהג? אז מאיפה שהילדים ידעו מה הם אמורים לעשות? אני, למשל, לפי אופי התשדירים ולמיטב הבנתי, חשבתי שזה מופנה קודם כל לילדים - וג-ם לנהגים.עצם העובדה שלא בדיוק ברור למי מופנה הקמפיין אומרת משהו, אתה לא חושב? נכון, קשה למדוד בפער זמן כה קצר אם הקמפיין נכשל או הצליח. המדד, בודאי בשלב זה, לא יכול להיות מדד החיים. במלים אחרות: קמפייין מצליח הוא, קודם כל, זה שמביא את הסוס לשוקת. להכריח לשתות זה כבר סיפור אחר. הנמשל: כדי שהקמפיין הזה יצליח הוא צריך, קודם כל לגרום לילדים לבצע את נוהל האגודל. אחרי שטיפת מוח די-מסיבית שהיתה כאן, ניתן היה לצפות לקצת יותר מאשר ילד פה-ילד שם. האם, למשל, התפזרו נציגי משרד התחבורה במעברי חציה השובע, ליד בית-הספר בו לומד בני, והדריכו את הילדים להרים את אגודליהם (ושוב, אני חושב שעצם הבחירה בתנועה הזו שגוי נוראית, אבל זה לא קשור להצלחת הקמפיין)? האם נעשה כאן איזשהו מאמץ הסברתי להורים, כדי שיתגייסו למאמץ ההדרכתי-לימודי? בסופו של דבר, א-ם יצליחו להשריש את תנועת-האגודל, ממד ההצלחה הסופי יהיה מדד החיים. כמה זה הצלחה? השאלה שלך האם 15 חיים זה הצלחה היא טכניקה דמגוגית זולה. אתה מזכיר לי את השיטות של אלוף-הפיקוד או האוגדונר, כשלא ידעו לענות לשאלות נוקבות של חיילים פשוטים. כמה א-ת-ה חושב יחשב להצלחה? בכל מקרה, אנחנו כל-כך רחוקים מזה... טל