על איש אחד...

גאלה222

New member
על איש אחד...

ראיתי איש קשה יום הולך ברחוב. איש אפור, שקוף, לא מושך שום תשומת לב, מבט קשה בעיניים, מבט עייף. נראה כאילו בודד בעולם הגדול הזה. פתאום מוסיקה בוקעת מהכיוון שלו והוא מוציא את הטלפון הנייד שלו ועונה לשיחה. חייכתי לעצמי וחשבתי שלכל אדם (כמעט...) יש מישהו שמתקשר אליו, שדואג לו. גם למי שנראה לנו הכי זניח בעולם, הכי בודד. אני גם תמיד חושבת שלכל אדם, גם אם הוא הפושע הגדול ביותר, גם אם הוא אדם שנוא ביותר, גם אם הוא דוחה ביותר, יש או היתה אמא שאהבה אותו.... ככה, הרהורים של תחילת יום.
 

מנורה

New member
גאלה ../images/Emo45.gifוהנושא מענין לדיון

האם אכן כך "אמא שאהבה/אוהבת אותו
 

גאלה222

New member
מנורה ../images/Emo39.gif אני מאמינה שתמידתמיד

יש אמא שאוהבת. ללא תנאים. כמו שרק אמא יכולה לאהוב
ואולי לא הבנתי את התהיה שלך...
 

vera2

New member
גאלה מאוד מעניין איך כל אחד רואה

דברים אחרת.כשאני הולכת ברחוב (במיקרה זה קרה גם היום בתל-אביב)ורואה את האנשים המבוגרים הבודדים מוזנחים ונראים רעבים תמיד אני שואלת את עצמי איפו הילדים של האנשים האלה??? איך קרה שהם נינטשו???....
 

גאלה222

New member
היי ורה ../images/Emo141.gif השאלה שלך מעוררת

הרבה שאלות. גם הרבה כעס. עצוב.
 

offe

New member
וזה מזכיר לי

ליד בנק לאומי - במשך שנים רבות - בפתח - ישובה הייתה זקנה קטנטונת ובקשה נדבות. יום אחד כשהלכתי עם אחותי אמרתי לה - איזה מסכנה הזקנה - איך נותנים לאשה כזו לשבת פה יום יום. אמרה לי - יש לה ילדים - היא אינה נזקקת - יש לה בית - לא חסר לה - ילדיה התחננו בפניה שתפסיק, אך היא מתעקשת לשבת יום יום ולבקש נדבות. כן, צריך לדעת מה מסתתר מאחורי כל קבצן. למרות שישנם סיפורים מאוד מאוד עצובים עליהם. offe
 
למעלה