על איש אחד...
ראיתי איש קשה יום הולך ברחוב. איש אפור, שקוף, לא מושך שום תשומת לב, מבט קשה בעיניים, מבט עייף. נראה כאילו בודד בעולם הגדול הזה. פתאום מוסיקה בוקעת מהכיוון שלו והוא מוציא את הטלפון הנייד שלו ועונה לשיחה. חייכתי לעצמי וחשבתי שלכל אדם (כמעט...) יש מישהו שמתקשר אליו, שדואג לו. גם למי שנראה לנו הכי זניח בעולם, הכי בודד. אני גם תמיד חושבת שלכל אדם, גם אם הוא הפושע הגדול ביותר, גם אם הוא אדם שנוא ביותר, גם אם הוא דוחה ביותר, יש או היתה אמא שאהבה אותו.... ככה, הרהורים של תחילת יום.
ראיתי איש קשה יום הולך ברחוב. איש אפור, שקוף, לא מושך שום תשומת לב, מבט קשה בעיניים, מבט עייף. נראה כאילו בודד בעולם הגדול הזה. פתאום מוסיקה בוקעת מהכיוון שלו והוא מוציא את הטלפון הנייד שלו ועונה לשיחה. חייכתי לעצמי וחשבתי שלכל אדם (כמעט...) יש מישהו שמתקשר אליו, שדואג לו. גם למי שנראה לנו הכי זניח בעולם, הכי בודד. אני גם תמיד חושבת שלכל אדם, גם אם הוא הפושע הגדול ביותר, גם אם הוא אדם שנוא ביותר, גם אם הוא דוחה ביותר, יש או היתה אמא שאהבה אותו.... ככה, הרהורים של תחילת יום.
