על אילו עקרונות ויתרתם?

[b e c k y]

על אילו עקרונות ויתרתם?

הדיון האחרון עם האיש מחיפה שפוחד מאלוהים העלה בי תהיה לגבי הויתורים שאנחנו עושים. ניסיתי חחשוב אילו ויתורים עשיתי בגלל הילדים? כלומר, אילו שינויים מחשבתיים עברתי ומה היו ה"עקרונות" שגיליתי שלא עומדים במבחן המציאות. מענין אותי לשמוע חוויות של אחרים (כי כולנו הרי השתננו בעקבות הילדים) מה היו הדברים שהגעתן אליהם ב"הכרה מלאה" וגיליתן שלא עומדות במבחן המציאות בחיים עם ילדים? מי מתחילה?

 

[כחול שמיים]

אני אנסה

לא כל כך הבנתי את כוונתך. מה הכוונה וויתורים? בתחום האישי? כאישה? כאמא? או ויתורים הקשורים לחינוך הילדים??? אוליי אפשר בבקשה דוגמא??? . . . . . . . . ועל הדרך גם מקפי3ה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

וווואאאוווו, יומיים אני חושבת על

השאלה שלך

אני לא בטוחה שאני יכולה להעמיד את הדברים אחד לאחד. קרו המון דברים מאז שנולד בני. ילדתי אותו אחרי שנים של המתנה, כי חשוב היה לי להיות מוכנה. ולכן, הרבה מהשינויים היו בהכרה. מה לא עומד במבחן המציאות? יש לי פחות סבלנות ממה שחשבתי, אני עדיין מלאה כעסים, והוא יודע להעלותם אל פני השטח - מאוד מתסכל... חשבתי שאוכל לחיות עם הממסד ביתר קלות. חשבתי שאצליח להעלים עין והכל יהיה בסדר. העלמתי עין והם שברו אותו - קשה לי עם זה מאוד. אני מרגישה אחראית ולכן נחרצת מאוד בבחירתי בחינוך ביתי למרות הקשיים האובייקטיביים הבלתי נסבלים. חשבתי שאגיע לחיים שמחים ונוחים בקלות ואני במאבקי הישרדות כל הזמן... ואז אני לוקחת על עצמי ניהול פורום

מה? זה לא יעשה את החיים יותר קלים?

את החינוך החופשי גיליתי אחרי שהחלטתי שיהונתן נשאר בבית. זה מתחבר לנו נהדר!! ובכל זאת, אני עסוקה מדי בדאגות, במלחמות קיום, ובדיאלוגים מיותרים עם הממסד. אני אפילו לא בטוחה שלכך התכוונה המשוררת, אבל לפחות פרקתי קצת...

 

[עפרית אטלנטה]

נראה לי כל כך קשה.

ללמד את הילדים בבית ליצור משמעת לימודית ותוכנית. המעבר בין להיות אמא לרגע ופתאום להפוך למורה נראה לי כמעט בלתי אפשרי.

 

[יונת ש.]

זה לא מה שרובנו עושים

אם מתכוונים לעשות לילדים בי"ס בבית, אז בשביל למה לו כבר לשלוח אותם לבי"ס? רוב משפחות החינוך הביתי בארץ לא מנסות ללמד כמו בבי"ס, אלא נותנות לילדים ללמוד מהחיים. הלימודים לא מתקיימים באוירת משמעת וסדר צבאיים, אלא כחלק משגרת החיים הרגועה והתומכת. למשל, היום בני הגדול שאל אותי כמה שניות יש ביממה. לא הפכתי פתאום למורה, לא הטלתי עליו משמעת, לא בחנתי אותו, ולא ביקשתי שיפתח מחברת. פשוט הסברתי לו איך מחשבים, והוא פתח מחשבון וחישב. או למשל, כרגע בני השני צופה (בפעם המאה) בסדרה של ה-BBC על דינוזאורים. לא אמרתי לו לעשות את זה. אני גם לא אבחן אותו אחר כל על זה (אם כי סביר שאשחק איתו בדינוזאורים וכך אוכל לראות מה הוא זוכר ממה שראה). יש אינספור דוגמאות כאלה כל הזמן. חלקן נמשכות שניה (למשל, "אמא איזה אות זאת?"), חלקן ימים שלמים (למשל, בנית כפר לגו) וחלקן שנים.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

מצחיק אבל לפני שהתחלתי לעשות חינוך

ביתי, חשבתי שאכן אתפקד כמורה משהו כמו שעה ביום. בבית יש לוח ענק שחשבתי שנוכל להשתמש בו לצורך הלמידה. פעם אחת שיחקנו בבית ספר, עם חברה שלו (אני הייתי המורה) מתישהו כשהרעיון היה בתחילתו, ויהונתן עוד התעסק בעובדה שכל חבריו הולכים לבי"ס, לכיתה א' זה גם היה קצר (רבע שעה), וגם מעולם לא חזר על עצמו

יש הורים שיכולים לשים כאלו מסגרות, ואני מניחה שהם מנהלים את ילדיהם גם בדברים אחרים. כיון שאני ממעיטה מאוד לנהל את בני, זו ממש לא היתה אופציה. כאימא שלו, אני מלמדת אותו כל הזמן, בכל אינטאקציה. כמורה שלו, אנחנו עושים חיים: רואים יחד סרטים, קוראים ספרים, משחקים, משוחחים, ועוד ועוד. ולפני השינה, היה מפגש עם חוברות - עד שעזבנו את כפר תבור לפני 3 חודשים. ואולי יהיה שוב, כשנתמקם שוב בבית משלנו. האמת היא, שחינוך ביתי הרבה יותר קל ממה שנדמה. אבל זו עדיין אחריות מאוד גדולה.

 

[מצופלח]

אחרי שנמחקה ההודעה שלי (לבקשתי)

אחזור ואספר. כשעזבתי את ביה"ס וויתרתי על דבר מאוד חשוב - הקשר שלי עם הרבה אנשים. שרפתי המון גשרים בדרכי, ושחטתי הרבה מאוד פרות קדושות. אנשים מאמינים שאני משוגע. שיאמינו! מה עוד, אני שיניתי את כל תפיסת עולמי בעניינים הפיננסיים, כנראה בגלל העסק, ואני מאוד מרוצה בגלל זה, רק חבל שזה אומר לשרוף את הקשרים בתנועה (הייתי חבר בנוער העובד הלומד). בקיצור, וויתרתי על המון, אבל הגעתי למצב שאני פותח דף חלק לחלוטין בחיים שלי (מצב קצת בסורד בשביל ילד בן 16)

לכווווווווווולם. שלכם, תם.

 

[תותי תות]

גם אני עזבתי את בית ספר..

לטובת לימודים עצמאיים והרבה יותר טוב לי.. וזה נכון באמת קשה לוותר על הקשרים החברותיים.. ואפילו גם אני בנוער העובד והלומד.. אבל חייבים את המסגרות החברתיות מסביב..