ותולה. מודדת ותולה. ככה כל היום. כל יום. אבל עדיף לי ככה. תאר לך שהייתי צריכה למצוץ ולתלות. אלוהים, מתי הייתי מספיקה לזיין במוח? [זיוי מראה תעודות רק לגברים במדים]
אני נזכרת פתאום ששימוס לא היה פה כמעט 24 שעות. שיימוס, שוב הביתה. [זיוי בהצעה ידידותית: שלא תתבלבלו או תגידו שלא ידעתם ולא אמרו לכם. אני מנהלת רישום מדויק על כולכם]
אני קצת בדילמה, האמת... מצד אחד, אני ממש שונא חומוס. מצד שני, את מבקשת (בטונך המחייב)... לא יודע, תזרקי לי איזו עצם... <מתוך: על גברים וחיות מחמד, פרק א': ברוכים הבאים לאלף השלישי, מאת סופר אנונימי חרמשי>