על אוטיזם וגמילה

[שניוני]

על אוטיזם וגמילה

נעם שלי בן שלש וארבעה חודשים. הוא נגמל יפה לפני כחודש וחצי גם מיום וכמעט לגמרי גם בלילה (3 פעמים התעורר רטוב). אך כמה שהוא נגמל יפה ויודע לבקש בשפתו לקחת אותו לשירותים ("אבא, יש לך פיפי" כשהכוונה שהוא צריך בעצמו), יוצא לו לפספס דווקא קקי אחת לכמה ימים. זה כאילו ששם הוא לא נגמל טוב. השבוע הוא אפילו עשה בגן וזה כבר נהיה ממש לא נעים.
יש לזה קשר למצב שלו כ-PDD? נעם הוא הגדול שלי ולא ממש גמלתי ילד קודם לכן אז אני לא יודע להשוות. יכול להיות שיש לו שם בעיה עם התחושה או ההקשר? גם כשאני שואל אותו אם יש לו קקי התשובה שלו היא "אין פיפי". איך אני יכול לעזור לו ולנו? לאחרונה הוא גם גילה את היכולת להתאפק והוא ממש מנסה את זה עד קצה היכולת. אשמח לכל מידע

 

[TikvaBonneh]

שמעתי שזה קורה להרבה בנים

לא רק PDD, שהם נגמלים קודם מפיפי ואחר כך מקקי.
את אומרת שרוב הפיספוסים שלו הם בבית?
האם זה קורה כשהוא עסוק במשחק?
האם זה קןרה כשהוא לבד?
איך את מגיבה?
וכשהוא מצליח לעשות קקי בשירותים, באילו נסיבות זה קורה? איך את מגיבה?

 

[שניוני]

הפספוסים

הפספוסים האלו קרו בבית וגם בבית של הסבא סבתא והשבוע גם בגן.
זה בדרך כלל כשהוא עסוק במשחק כי למען האמת הוא כמעט תמיד עסוק במשחק.
כשהוא כבר יושב בשירותים אני מזכיר לו לנסות גם קקי. זה נראה שהוא מנסה וכשיש לו אז הוא עושה. כמובן שאנחנו מראים לו הרבה התלהבות ואפילו הלחנתי לו שיר קקי כל פעם שהוא מצליח והוא ממש צוחק מזה. הבעיה היא שפיפי הוא מרגיש לבד ואומר לי אבל עם קקי אני ממש צריך להיות עם יד על הדופק שלא יפספס. בדרך כלל אני תופס את זה בזמן והכל בסדר אבל אם פספסתי את הרגע הוא מפספס.

 

[נועהספרבר]

יכול להיות. קראתם ספרים/ ראיתם סרטים בנושא?

 

[ok0110]

יש לי ניסיון בזה דווקא מבני הצעיר

שאינו בספקטרום האוטיסטי.
הוא נגמל רק לפני חודשיים מקקי - בגיל 4.5!!!!!!
ומה לא עשינו? ולמי לא פנינו? פסיכולוגית, ייעוץ, ומה לא?
היה גמול מפיפי מגיל צעיר (בלילה עדיין מרטיב), אך לא עשה
קקי בשירותים. רק בתחתונים. בעיקר בבית, אך פעם אחת בגן ופעם אחת אצל חבר. היינו מיואשים.
ואז... יום בהיר אחד... כנראה הילד החליט לבד, או התבגר.... וזה פשוט נעלם!! ביקש קקי ועשה בשירותים. אנחנו עדיין לא מאמינים!!

 

[AutismTimesTwo]

גמילה

שלום לך,

אנחנו ניסינו דברים רבים ולא צלח בידינו שום דבר. היה עושה קקי בתחתונים. עד שהפעלנו משמרת צפייה על הילד - וברגע שהיינו רואים שהוא נכנס לפוזיציית עשייה (קצת מתכופף כזה, אני בטוח שגם אצלך אפשר יהיה לזהות) היינו מריצים אותו לשירותים. גם אז מדי פעם זה היה מתפספס. אבל ריבוי ההצלחות לאחר שבועיים שלושה עשה את שלו והוא התחיל לזהות את התחושה הגופנית ולחבב את ההצלחה. נסי אותו דבר בלי להתייאש, בסוף יצליח. אצלנו אגב, זה היה באיזור גיל 5. יש אגב פספוסים עד היום, בעיקר כשהוא חולה ותחושותיו הגופניות משתבשות, אבל זה במיעוט.
הוא עדיין לא גמול בלילה דרך אגב. זה עוד לא הצליח.

בהצלחה.

 

[TikvaBonneh]

זה רעיון מצויין.

אני מבינה שאתם לא עושים משמרות בלילה?

אצלי אף אחד לא היה גמול בגיל שש בלילה כולל הנטי"ת שעכשיו בצבא.

 

[דיא]

זה קורה

והוא עדיין קטן. גיל 3.4 הוא לא מאוד מבוגר לגמילה, גם לילדים שאינם על הספקטרום. הייתי מנצלת את הקיץ הקרב ובא, מפחיתה את השכבות ואאולי משתשמשת בסירים. אצלנו הייתה תקופה שסירים היו מפוזרים במקומות אסטרטגים בבית, ולאט לאט מספרם הצטמצם והם התקרבו לחדר השירותים, עד שנשאר אחד ליד האסלה וגם הוא סולק במהרה. התהליך לקח כחודש ואף יותר. וזהו.
בהצלחה

 

[schlomitsmile]

זה קורה

הזכרת לי שיר שמאד מתאים לסוגיה...

http://www.youtube.com/watch?v=bSF90A2qBdU

וכמו שכתבת, גיל 3 וחצי זה אפילו עדיין לא ממש בגדר "הדרך מתמשכת"

 

[דיא]