אורחת קבועה6
New member
על אהבה והקסם שבה.
לא מזמן הגעתי למסקנה חשובה ביותר. כל הזמן שהייתי בדיכאון או שהגיעו תקופות מדכאות, מצבי רוח רעים - האשמתי אותך. או יותר נכון, את חסרונך.!
כל הזמן אתה היית התירוץ לדיכאון... והתחלתי לשים לב.. שאני פשוט מלבישה עלייך את הדיכאון....נכון, אתה מאוד חסר לי..מאוד מאוד..אין לי מילים לתאר כמה..ועכשיו כשאני כותבת בכלל..אבל אני לא רוצה להציק לך ....לא מתכוונת לכתוב לך...
אבל אתה לא הסיבה היחידה לדיכאון שלי...ממש לא.
גם כשהייתי איתך היו בעיות..גם כשהייתי איתך הדיכאון לא פסח עלי...ואתה ואהבה זה לא הפתירון להכל. אני מתגעגעת באופן כללי לתחושה של זוגיות, לכל קשת הרגשות שהיא מביאה איתה,
לא מזמן פתחתי "תיבת פנדורה" בשיחה עמוקה וארוכה עם חברה טובה... העלתי זכרונות מתקופה מסוימת לא פשוטה שעברתי, ונזכרתי שהיית שם עבורי. לא בגדר קלישאה. באמת היית, תמכת, בכל המובן של המילה. זה מרגש להיזכר בזה. כי זה לא מובן מאליו, וכל פעם שאני שומעת את זה ממישהו, זה מזיז לי שריר בלב. כי לכל אחד יש בעיות, אז לא כל אחד היה נשאר? ומה זו אשמתי בעצם? יש דברים שלא בחרתי בהם.
מתגעגעת קצת לילדה ההיא,שנשבתה בקסמך...שאתה היית כל עולמה. שהייתה מוכנה להוריד את הירח עבורך. להפוך עולמות, ורק שתהיה מאושר.
אני אנצל את הבמה כאן,בכדי להודות לך על כך שעזרת לי לעבור תקופה לא פשוטה. אני לא יודעת איך הייתי עוברת אותה בלעדייך.ריגשת אותי,הפתעת אותי, הקשבת לי,חיזקת אותי. היית החלטי בעוד אני חסרת החלטיות..אהבתי להתייעץ איתך... כל כך כריזמטי ובטוח... בעל עמוד שדרה וביטחון יוצא דופן... מסתכלת על תמונות שלנו כשלא העזתי מזה זמן רב לעיין בהן. יש שם מזכרות מקסימות, מחוות קטנות שעשינו אחד עבור השניה, רגעים מקסימים שלא אשכח בחיים. אתה הבטחת לי, שאף אחד לא ייקח את מה שהיה לנו. אתה פחדת ואמרת שאתה לא יודע מה תעשה בלעדיי. אהבת אותי, ואני אותך. זה משתקף דרך התמונות שלנו, והעיניים הנוצצות שלנו. לא משנה אם נהיה עם אחרים וכשנהיה, ואולי יהיה לנו יותר טוב עם בני זוג אחרים.. אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה לנו, בנינו. העולם שאנחנו בנינו לעצמינו, הרגעים העוצרי נשימה, ההתרגשות. השילוב שלנו. ההתנתקות שלנו מהעולם החיצוני, ההתחברות לעולם הפנימי שלנו, ביחד, ולא היינו צריכים אף אחד. אני נוצרת וזוכרת את אותה אהבה תמימה,אינטנסיבית. אני זוכרת מה גרמת לי להרגיש,ואיזה רגשות הוצאת ממני. אתה ידעת לקרוא אותי בעיניים עצומות, ואני אותך. רק לפי המבט, העיניים המלאות רגש שלך.
החסרון שלך עולה ומלווה אותי המון בחיי היום יום. זה פוחת, אך עדיין דמעות רבות עולות בעייני כשנזכרת בך,בנו. היה לנו קשר מקסים. זה ברור שאני כרגע עושה אידאליזציה לקשר שלנו, ואלייך. אני מתגעגעת להודעות שלך, לשיחות לילה ובוקר שלנו. היום שלי היה יפה יותר.החיים היו כיפים יותר איתך. ושום דבר לא משתווה לזה. אבל מודה ומתוודה, שזו הייתה אהבה עיוורת. שבו עולמי היה ריק מתוכן ומלא רק בך... וזה לקח לכל החיים. למען קשר בריא יותר, וחיים בריאים יותר, יש עולמות שלמים, וצריך שיהיה לך את עצמך קודם כל.
אתה בן אדם מדהים . אתה בן אדם טוב לב, שיש לו הרבה מה להציע לעולם הזה. אתדווה כאן, שבכל פעם שאני שוכבת עם מישהו.. וזה לא לעיתים קרובות אם אני לא בקשר.. ישר אתה עולה בראשי...ואז מחליפה את המחשבה הזו בנסיון להתחבר לרגע הנוכחי. אבל זה לא ייאמן, שכל פעם אתה עדיין עולה. במיוחד עכשיו, כשמנסה לבנות קשר, להתפתח , כי אין ברריה.הגעתי למסקנה שאף פעם זה לא הרגע הנכון. זה סתם תירוץ. עבר דיי זמן, אני אפילו מתביישת להגיד כמה. אבל יותר משנה. חייבת לקפוץ למים, זה יעבור מעצמו, אבל יותר לאט. אז כמובן שהתחלת קשר דיי ראשוני מאז הפרידה, פותחת לי את מגוון הרגשות והחששות. זה גורם לי להתמודד עם אותן חרדות וחסימות ריגשית,כי הבנתי שאין ברירה. הרבה פעמים מסתגרת,מתביישת לדבר בטלפון אפילו, מחוסר ביטחון.. עם בחור חדש...ואפילו לא רוצה ורוצה סתם להמשיך בחיי כדי לא להיפגע...כי כל פעם זה מפגיש אותי עם הפחדים שלי.. וכמובן שהתירוץ הכי קל במיוחד בפני עצמי - הוא להגיד שאני לא פנויה רגשית, כדי לא להתמודד עם החרדה, חרדה שלא קשורה לאלייך - האקס שלי. חרדה שהייתה גם עם האקס שלי בטרם נהיינו חברים. כי אני כן כמהה לקשר רומנטי, מאוד. רוצה להיות שם עבור מישהו והוא עבורי. אבל זה לא אתה. זה לא אותן שיחות... זהרק גורם לי לרצותלכתוב לך שקשה לי לצאת עם אחרים עדיין. זה פשוט פותח לי צוהר של רגשות ותחושות מגוונות, וגורם לי להתגעגע אלייך בטירוף. ובמקום להתמודד, כמהה בכל נים בגופי לכתוב לך, לפרוק את שעל לבי. אני לא רוצה לפגוע בך, ולעולם לא אכתוב לך את מה שאני כותבת עכשיו- שבאותם רגעים בא לי לכתוב לך שאני יוצאת עם אחר, אבל שזה לא אותו דבר, כמו איתך. בא לי שתתן לי את הביטחון והאומץ עם כמה שאני זה נשמע אבסורדי...באותם רגעים מתה לכתוב לך שאני יוצאת עם מישהו ,לפתוח את החששות שלי, כדי שתירגע ותבין, שעדיין לא התגברתי עלייך. אפילו שאתה עזבת, ואתה במקום אחר. ואולי לא אכפת לך...
אז לפני שכותבת לך כמובן בלי הפרט שאני עם מישהו ...
לפני שאני כותבת לך שאני מתה מגעגועים אלייך..שאני זוכרת את המגע שלך כאילו היה אתמול... שזה הזוי... ער כל כך הרבה זמן, ואני יכולה לשחזראת החיבוק החם, את הלילות שישנו מחובקים, המקלחות המשותפות. אני זוכרת את זה ממש כאילו היה אתמול.איך אפשר להסביר זאת? אבל לפני שרצה למחשב, בניגוד לעבר, מזכירה לעצמי שאני רוצה להתחזק, לא להיות אימפולסיבית ואובססיבית ואני חייבת לעבוד על זה. באותו רגע זהמרגיש בלתי אפשרי, הדחף והרצון לכתוב לך, לדעת שתקרא את זה, גם אם אין לך מה להציע לי, זו היאחזות ורגעים, מאין פירורים של הקשר איתך לרגע. כי זה ליצור איתך קשר. אבל אחר כך, אם עומדת בדחף, אני גאה בעצמי, ורואה שרגשות מתחלפים ורגעים משתנים לטוב ולרע. זו מאין גאווה והרגשת חוזק... צריכה לזכור שהדחף הוא זמני ולא לתת לו לנהל אותי. בעצם מנסה לחשוב, מה זה דחף? מה מפחיד באותו רגע? שאתה חייב לעשות משהו, אחרת ייגמר,יקרה משהו,כאילו לרגע אתה מאבד שליטה ושיקול דעת..באותו הרגע זה נראה בלתי אפשרי לעמוד בו,ממה אני כל כך פוחדת ? מנסה לצלול ולהבין את הדחף. מה כבר יכול לקרות? אבל האמת היא , שזה עובר . הדחף פוחת אם לא נבהלים ממנו. וזוכרים- שהדחף הוא רגעי. לנוסת להשהות אותו. מנסה כל פעם שרואה אותך במקרה ברחוב, מנסה לחשוב מה אלוהים רוצה לומר לי? אך לא מוצאתתשובה הגיונית,זה מוציא אותי קצת מיציבות , אז מנסה להגיד לעצמי שטוב שזה קרה, כדי להתחשל. כי אני רוצה להתחזק, לכן כל הדברים שקרו לי- בעצם חישלו אותי.
לא עברתי ילדות רגילה של נערה בת 16. אני מניחה שבגלל שהקשיים הרגשיים ניהלו אותי זה זמן רב, זה מוריד לי את הביטחון להיפתח, להאמין שיש לי עולם רגשי עמוק, והרבה מה להציע. כי מה זה להיות בטוח בעצמך? זה להיות שלם עם החוסר שלמות שלך. להיות בשלווה עם התכונות שלך ולהאמין בעצמך.
החיים לא קלים, ויש צרות הרבה יותר גדולות, אבל,
היום אני כבר לא רואה אותך משתלב בחיים שלי...באורח חיים שלי, ובכלל.. יש דברים שאני ממש לא מתגעגעת אליהם... שהבאת איתך, המשפחה...
אבל אותך כבן אדם, אם לרגע נפריד, אהבתי עם כל יתרונותייך וחסרונותייך. קיבלתי אותך וקיבלת אותי. אני חושבת שזו מתנה,שלא כל אחד זוכה לאהבה כזו עוצמתית כמו שהייתה לנו. מקווה שאזכה לחוות זאת שוב. מקווה להתאהב ולהצליח להיפתח למישהו . כי אין הבטחות..ומותר לי כאן לומר, שאני מאוד רוצה שתתגגעגע, שתתחרט. גם אם לא רואה אותנו משתלבים אחד בחיים של השניה, ולא באמת הייתי רוצה לחזור לכל העולם מסביבך שגורם לי לאי נוחות. רק אלייך. בא לי שתתכווץ מגעגעועים, שתתחרט, שלא תתן אותי למישהו אחר. שתקנא ולא תוכל לשאת זאת. כל המשברים שעברתי כדי להתגבר עלייך...זה פשוט נורא פרידה. אבל לאט לאט קמים, בהתחלה עם אצבעמדממת, או עם יד שבורה. עכשיו במיטה מתכווצת לי ובוכה, זקוקה רק לחיבוק שלך, לרגע אחד שארגיש שהכל בסדר, לרגע אחד שארגיש אהובה ורצויה על ידך. פשוט לצלול לשיחת לילה שלנו, כאילו שום דבר לא השתנה. לרגע אחד של נחת ואופוריה.מתגעגעת אלייך, עד אינסוף...מרגישה שהאהבה הזו הפכה להיות רק שלי. וזה כנראה נכון. אז השארת אותי להתמודד עם העולם הזה. אתה לא חייב לי כלום, מה אני רוצה ממך?
מקווה שתמצא מישהו שתשמור עלייך ותאהב אותך, לפחות כמו שאני אהבתי. שלא תנצל את טוב ליבך או תפגע בך. זה שורף לדמיין אותך מתאהב באחרת.תמיד הילדה שבי תחכה לך בסתר ליבי, תמיד תהיה לי הציפייה כשאניחוזרת הביתה, שתחכה לי על הספסל הקבוע שנהגנו לשבת עליו. אבל זה לא יקרה לעולם. הפנטזיה שמתנגשת עם המציאות. ואני תוהה, בטח קל לך להיות עם אחרות. אתה לא שם. מזמן. אתה זוכר אותנו כתקופה יפה אבל שלא היית רוצה לחזור אלייך. אתה מתקדם קדימה. התקדמת מזמן. תוהה אם לעיתים אתה מתגעגע כמוני, ומתאפק כמוני.. אבל כנראה שלא. אתה לא זוכר אפילו את המגע שלי, או חושב עליי וכמה כמו שאני אלייך. אוהבת אותך,ותמיד אוהב, אתה יודע את זה.יודע שיש בי חלק שלעולם לא יתגבר עלייך. ממני, אהובתך לשעבר.
לא מזמן הגעתי למסקנה חשובה ביותר. כל הזמן שהייתי בדיכאון או שהגיעו תקופות מדכאות, מצבי רוח רעים - האשמתי אותך. או יותר נכון, את חסרונך.!
כל הזמן אתה היית התירוץ לדיכאון... והתחלתי לשים לב.. שאני פשוט מלבישה עלייך את הדיכאון....נכון, אתה מאוד חסר לי..מאוד מאוד..אין לי מילים לתאר כמה..ועכשיו כשאני כותבת בכלל..אבל אני לא רוצה להציק לך ....לא מתכוונת לכתוב לך...
אבל אתה לא הסיבה היחידה לדיכאון שלי...ממש לא.
גם כשהייתי איתך היו בעיות..גם כשהייתי איתך הדיכאון לא פסח עלי...ואתה ואהבה זה לא הפתירון להכל. אני מתגעגעת באופן כללי לתחושה של זוגיות, לכל קשת הרגשות שהיא מביאה איתה,
לא מזמן פתחתי "תיבת פנדורה" בשיחה עמוקה וארוכה עם חברה טובה... העלתי זכרונות מתקופה מסוימת לא פשוטה שעברתי, ונזכרתי שהיית שם עבורי. לא בגדר קלישאה. באמת היית, תמכת, בכל המובן של המילה. זה מרגש להיזכר בזה. כי זה לא מובן מאליו, וכל פעם שאני שומעת את זה ממישהו, זה מזיז לי שריר בלב. כי לכל אחד יש בעיות, אז לא כל אחד היה נשאר? ומה זו אשמתי בעצם? יש דברים שלא בחרתי בהם.
מתגעגעת קצת לילדה ההיא,שנשבתה בקסמך...שאתה היית כל עולמה. שהייתה מוכנה להוריד את הירח עבורך. להפוך עולמות, ורק שתהיה מאושר.
אני אנצל את הבמה כאן,בכדי להודות לך על כך שעזרת לי לעבור תקופה לא פשוטה. אני לא יודעת איך הייתי עוברת אותה בלעדייך.ריגשת אותי,הפתעת אותי, הקשבת לי,חיזקת אותי. היית החלטי בעוד אני חסרת החלטיות..אהבתי להתייעץ איתך... כל כך כריזמטי ובטוח... בעל עמוד שדרה וביטחון יוצא דופן... מסתכלת על תמונות שלנו כשלא העזתי מזה זמן רב לעיין בהן. יש שם מזכרות מקסימות, מחוות קטנות שעשינו אחד עבור השניה, רגעים מקסימים שלא אשכח בחיים. אתה הבטחת לי, שאף אחד לא ייקח את מה שהיה לנו. אתה פחדת ואמרת שאתה לא יודע מה תעשה בלעדיי. אהבת אותי, ואני אותך. זה משתקף דרך התמונות שלנו, והעיניים הנוצצות שלנו. לא משנה אם נהיה עם אחרים וכשנהיה, ואולי יהיה לנו יותר טוב עם בני זוג אחרים.. אף אחד לא יכול לקחת את מה שהיה לנו, בנינו. העולם שאנחנו בנינו לעצמינו, הרגעים העוצרי נשימה, ההתרגשות. השילוב שלנו. ההתנתקות שלנו מהעולם החיצוני, ההתחברות לעולם הפנימי שלנו, ביחד, ולא היינו צריכים אף אחד. אני נוצרת וזוכרת את אותה אהבה תמימה,אינטנסיבית. אני זוכרת מה גרמת לי להרגיש,ואיזה רגשות הוצאת ממני. אתה ידעת לקרוא אותי בעיניים עצומות, ואני אותך. רק לפי המבט, העיניים המלאות רגש שלך.
החסרון שלך עולה ומלווה אותי המון בחיי היום יום. זה פוחת, אך עדיין דמעות רבות עולות בעייני כשנזכרת בך,בנו. היה לנו קשר מקסים. זה ברור שאני כרגע עושה אידאליזציה לקשר שלנו, ואלייך. אני מתגעגעת להודעות שלך, לשיחות לילה ובוקר שלנו. היום שלי היה יפה יותר.החיים היו כיפים יותר איתך. ושום דבר לא משתווה לזה. אבל מודה ומתוודה, שזו הייתה אהבה עיוורת. שבו עולמי היה ריק מתוכן ומלא רק בך... וזה לקח לכל החיים. למען קשר בריא יותר, וחיים בריאים יותר, יש עולמות שלמים, וצריך שיהיה לך את עצמך קודם כל.
אתה בן אדם מדהים . אתה בן אדם טוב לב, שיש לו הרבה מה להציע לעולם הזה. אתדווה כאן, שבכל פעם שאני שוכבת עם מישהו.. וזה לא לעיתים קרובות אם אני לא בקשר.. ישר אתה עולה בראשי...ואז מחליפה את המחשבה הזו בנסיון להתחבר לרגע הנוכחי. אבל זה לא ייאמן, שכל פעם אתה עדיין עולה. במיוחד עכשיו, כשמנסה לבנות קשר, להתפתח , כי אין ברריה.הגעתי למסקנה שאף פעם זה לא הרגע הנכון. זה סתם תירוץ. עבר דיי זמן, אני אפילו מתביישת להגיד כמה. אבל יותר משנה. חייבת לקפוץ למים, זה יעבור מעצמו, אבל יותר לאט. אז כמובן שהתחלת קשר דיי ראשוני מאז הפרידה, פותחת לי את מגוון הרגשות והחששות. זה גורם לי להתמודד עם אותן חרדות וחסימות ריגשית,כי הבנתי שאין ברירה. הרבה פעמים מסתגרת,מתביישת לדבר בטלפון אפילו, מחוסר ביטחון.. עם בחור חדש...ואפילו לא רוצה ורוצה סתם להמשיך בחיי כדי לא להיפגע...כי כל פעם זה מפגיש אותי עם הפחדים שלי.. וכמובן שהתירוץ הכי קל במיוחד בפני עצמי - הוא להגיד שאני לא פנויה רגשית, כדי לא להתמודד עם החרדה, חרדה שלא קשורה לאלייך - האקס שלי. חרדה שהייתה גם עם האקס שלי בטרם נהיינו חברים. כי אני כן כמהה לקשר רומנטי, מאוד. רוצה להיות שם עבור מישהו והוא עבורי. אבל זה לא אתה. זה לא אותן שיחות... זהרק גורם לי לרצותלכתוב לך שקשה לי לצאת עם אחרים עדיין. זה פשוט פותח לי צוהר של רגשות ותחושות מגוונות, וגורם לי להתגעגע אלייך בטירוף. ובמקום להתמודד, כמהה בכל נים בגופי לכתוב לך, לפרוק את שעל לבי. אני לא רוצה לפגוע בך, ולעולם לא אכתוב לך את מה שאני כותבת עכשיו- שבאותם רגעים בא לי לכתוב לך שאני יוצאת עם אחר, אבל שזה לא אותו דבר, כמו איתך. בא לי שתתן לי את הביטחון והאומץ עם כמה שאני זה נשמע אבסורדי...באותם רגעים מתה לכתוב לך שאני יוצאת עם מישהו ,לפתוח את החששות שלי, כדי שתירגע ותבין, שעדיין לא התגברתי עלייך. אפילו שאתה עזבת, ואתה במקום אחר. ואולי לא אכפת לך...
אז לפני שכותבת לך כמובן בלי הפרט שאני עם מישהו ...
לפני שאני כותבת לך שאני מתה מגעגועים אלייך..שאני זוכרת את המגע שלך כאילו היה אתמול... שזה הזוי... ער כל כך הרבה זמן, ואני יכולה לשחזראת החיבוק החם, את הלילות שישנו מחובקים, המקלחות המשותפות. אני זוכרת את זה ממש כאילו היה אתמול.איך אפשר להסביר זאת? אבל לפני שרצה למחשב, בניגוד לעבר, מזכירה לעצמי שאני רוצה להתחזק, לא להיות אימפולסיבית ואובססיבית ואני חייבת לעבוד על זה. באותו רגע זהמרגיש בלתי אפשרי, הדחף והרצון לכתוב לך, לדעת שתקרא את זה, גם אם אין לך מה להציע לי, זו היאחזות ורגעים, מאין פירורים של הקשר איתך לרגע. כי זה ליצור איתך קשר. אבל אחר כך, אם עומדת בדחף, אני גאה בעצמי, ורואה שרגשות מתחלפים ורגעים משתנים לטוב ולרע. זו מאין גאווה והרגשת חוזק... צריכה לזכור שהדחף הוא זמני ולא לתת לו לנהל אותי. בעצם מנסה לחשוב, מה זה דחף? מה מפחיד באותו רגע? שאתה חייב לעשות משהו, אחרת ייגמר,יקרה משהו,כאילו לרגע אתה מאבד שליטה ושיקול דעת..באותו הרגע זה נראה בלתי אפשרי לעמוד בו,ממה אני כל כך פוחדת ? מנסה לצלול ולהבין את הדחף. מה כבר יכול לקרות? אבל האמת היא , שזה עובר . הדחף פוחת אם לא נבהלים ממנו. וזוכרים- שהדחף הוא רגעי. לנוסת להשהות אותו. מנסה כל פעם שרואה אותך במקרה ברחוב, מנסה לחשוב מה אלוהים רוצה לומר לי? אך לא מוצאתתשובה הגיונית,זה מוציא אותי קצת מיציבות , אז מנסה להגיד לעצמי שטוב שזה קרה, כדי להתחשל. כי אני רוצה להתחזק, לכן כל הדברים שקרו לי- בעצם חישלו אותי.
לא עברתי ילדות רגילה של נערה בת 16. אני מניחה שבגלל שהקשיים הרגשיים ניהלו אותי זה זמן רב, זה מוריד לי את הביטחון להיפתח, להאמין שיש לי עולם רגשי עמוק, והרבה מה להציע. כי מה זה להיות בטוח בעצמך? זה להיות שלם עם החוסר שלמות שלך. להיות בשלווה עם התכונות שלך ולהאמין בעצמך.
החיים לא קלים, ויש צרות הרבה יותר גדולות, אבל,
היום אני כבר לא רואה אותך משתלב בחיים שלי...באורח חיים שלי, ובכלל.. יש דברים שאני ממש לא מתגעגעת אליהם... שהבאת איתך, המשפחה...
אבל אותך כבן אדם, אם לרגע נפריד, אהבתי עם כל יתרונותייך וחסרונותייך. קיבלתי אותך וקיבלת אותי. אני חושבת שזו מתנה,שלא כל אחד זוכה לאהבה כזו עוצמתית כמו שהייתה לנו. מקווה שאזכה לחוות זאת שוב. מקווה להתאהב ולהצליח להיפתח למישהו . כי אין הבטחות..ומותר לי כאן לומר, שאני מאוד רוצה שתתגגעגע, שתתחרט. גם אם לא רואה אותנו משתלבים אחד בחיים של השניה, ולא באמת הייתי רוצה לחזור לכל העולם מסביבך שגורם לי לאי נוחות. רק אלייך. בא לי שתתכווץ מגעגעועים, שתתחרט, שלא תתן אותי למישהו אחר. שתקנא ולא תוכל לשאת זאת. כל המשברים שעברתי כדי להתגבר עלייך...זה פשוט נורא פרידה. אבל לאט לאט קמים, בהתחלה עם אצבעמדממת, או עם יד שבורה. עכשיו במיטה מתכווצת לי ובוכה, זקוקה רק לחיבוק שלך, לרגע אחד שארגיש שהכל בסדר, לרגע אחד שארגיש אהובה ורצויה על ידך. פשוט לצלול לשיחת לילה שלנו, כאילו שום דבר לא השתנה. לרגע אחד של נחת ואופוריה.מתגעגעת אלייך, עד אינסוף...מרגישה שהאהבה הזו הפכה להיות רק שלי. וזה כנראה נכון. אז השארת אותי להתמודד עם העולם הזה. אתה לא חייב לי כלום, מה אני רוצה ממך?
מקווה שתמצא מישהו שתשמור עלייך ותאהב אותך, לפחות כמו שאני אהבתי. שלא תנצל את טוב ליבך או תפגע בך. זה שורף לדמיין אותך מתאהב באחרת.תמיד הילדה שבי תחכה לך בסתר ליבי, תמיד תהיה לי הציפייה כשאניחוזרת הביתה, שתחכה לי על הספסל הקבוע שנהגנו לשבת עליו. אבל זה לא יקרה לעולם. הפנטזיה שמתנגשת עם המציאות. ואני תוהה, בטח קל לך להיות עם אחרות. אתה לא שם. מזמן. אתה זוכר אותנו כתקופה יפה אבל שלא היית רוצה לחזור אלייך. אתה מתקדם קדימה. התקדמת מזמן. תוהה אם לעיתים אתה מתגעגע כמוני, ומתאפק כמוני.. אבל כנראה שלא. אתה לא זוכר אפילו את המגע שלי, או חושב עליי וכמה כמו שאני אלייך. אוהבת אותך,ותמיד אוהב, אתה יודע את זה.יודע שיש בי חלק שלעולם לא יתגבר עלייך. ממני, אהובתך לשעבר.