ריקי זו אני
Well-known member
כשהייתי בת 19 יצאתי לראשונה מהבית והסביבה הקרובה
שלי באופן יומיומי... דוד אליהו ז"ל אחיו הצעיר של אבי 'סידר'
לי עבודה בבנין שבו הוא ורעייתו ניהול משרד קטן ועצמאי להנהח"ש...
מה שעשה את הדוד וב"ב למשהו מאוד מוצלח... מאוד ארץ ישראלי...
כזה שיכול היה לעזוב את המעברה ואת הבלוקים לשכונה בורגנית...
שכונה בורגנית אבל כזו שקו האוטובוס לתחנה במרכזית שתחנה אחת
לאלפי תושבים, ניתבת היתה בקצה השכונה... ממש ממש לפני המכולת של העירקית בפתח ה'רכבות'...
שכך יכול היה דוד שלומי להבטיח לאבי ולאחי שכבוד המשפחה - לא יופר...!!!
לא יעזור כלום לשום דבר... לנערה שכמותי... לבושה ז ו ו ע ה... מגושמת
חסרת בטחון בכל תנועה שהיא מפעילה איזה שריר בגוף שלה... נפתחות העיינים...
נפתח המח ומתרחב... נהנה מכל רגע של לחות תל אביבית מטורפת...
חום לא נורמלי וונטילטור אחד שעושה אולי שלושה סיבובים בדקה...
לא משנה...
היה לי בוס קצת משוגע... קצת משונה... ואשכנזי.
לא הכרתי אשכנזים עד לאותו זמן, להוציא כמובן את אותן נשים חמורות סבר
שאמא היתה לוקחת אותנו ברגל (כשאר נשות ובנות השכונה...) בכדי לנקות להן את
הבתים ואת אותם החדרים של בנות מהסוג הזה... לעומת... וכו'. אבל זה לא עניין האשכנזיות...
זה העניין שנערה גמלונית בת 19, מזרחית, שאם כבר חולמת על חתן... ועל שמלת כלה...
החתן שלה לא בהיר אור... ושעיר ראשו אינו בין שטני לבלונד... שמקשיב למוסיקה שנגדיר אותה...
מהסוג שלא מופיע בחניות לקסטות במרכזית...
למדתי.
למדתי שהורים אשכנזים קונים אוטו... לבן שלהם בתחילת דרכו... שמשלמים שכ"ד
1/2 שנה מראש למשרד... שהיה גם לדירה...
לעיתים משהצפין אז היה חוזר עמוס סירים מלאי כל טוב... אבל ללא ... נו טוב. אבל
מתרגלת לאט לאט...
מתרגלת שאמנם רשמית הייתי פקידה או מזכירה... אם ידע מינימאלי בהנהח"ש
אבל בפועל משרד חדש... לקוחות עדיין אין... עבודה מעט מאוד... אז ניקיון... בזה אני סופר מקצועית...
ואני יודעת את זה.
בחיי שלא חלמתי על הגבר הזה שמסתובב סביבי בתחתונים... כשהתעורר מאוחר
בלי שמץ של בושה... כעל חתן פוטנציאלי... אולי הערצתי? אבל ברמת הערצה לזמר... שחקן...
לא חולמת רומנטיקה... ממש לא.
אבל -
את הלחץ מהסביבה שלו הכרתי... שמעתי ליחשושים, שמעתי את הוריו, את אחיו ז"ל...
את אחותו... חברות חברים... ידידים...
אבל הבוס שלי... מי שהיה לאבי ילדיי וסבא לנכדיי...
איש קשה. לוחם על... עקשן שאין שני לא... חיבור של שתי מילים אצלו זה פטפוט...
לא הקשיב לאיש... כשאמרו לו 'תזהר היא טריפולטיאית גרועות אלה מהמרוקאיות...' חייך...
עד לאותו הלילה שבו בקש למסד את האהבה שלנו...
ידעתי אני מאוהבת... אבל ידעתי לא לחלום אותו... ולפתע... 'למסד'...
זה היה בפאב. אני לא מורגלת בשתיה... לגמתי...
לא זוכרת את הלילה ההוא...
לא זוכרת מתי ואיך הגענו למשרד... לא זוכרת איך ומה היה שם... זוכרת
כאבי ראש קשים בבוקר שאחרי... זוכרת שהכין והביא לי קפה למיטה...
זוכרת נשיקה...
מאז ועד היום... לקחתי לי אשכנזי... כי הרי הוא גבר... שמאבד את הראש
כשהיא פותחת לו את הרגליים... הרי מה היא בקשה???
היא בקשה מעמד חברתי גבוה... היא בקשה יחס של גבר אשכנזי (או במילים אחרות - חצי סמרטוט)
היא בקשה כסף... וזה כ"כ קל... נשכבת על הגב פותחת רגליים... ויש לה עולם...
אז הנה - אני הצלחה... הצלחתי להביא גבר אל בין רגליי... ומשם הכל מובן...
השתדרגתי... ohhhhhh
שלי באופן יומיומי... דוד אליהו ז"ל אחיו הצעיר של אבי 'סידר'
לי עבודה בבנין שבו הוא ורעייתו ניהול משרד קטן ועצמאי להנהח"ש...
מה שעשה את הדוד וב"ב למשהו מאוד מוצלח... מאוד ארץ ישראלי...
כזה שיכול היה לעזוב את המעברה ואת הבלוקים לשכונה בורגנית...
שכונה בורגנית אבל כזו שקו האוטובוס לתחנה במרכזית שתחנה אחת
לאלפי תושבים, ניתבת היתה בקצה השכונה... ממש ממש לפני המכולת של העירקית בפתח ה'רכבות'...
שכך יכול היה דוד שלומי להבטיח לאבי ולאחי שכבוד המשפחה - לא יופר...!!!
לא יעזור כלום לשום דבר... לנערה שכמותי... לבושה ז ו ו ע ה... מגושמת
חסרת בטחון בכל תנועה שהיא מפעילה איזה שריר בגוף שלה... נפתחות העיינים...
נפתח המח ומתרחב... נהנה מכל רגע של לחות תל אביבית מטורפת...
חום לא נורמלי וונטילטור אחד שעושה אולי שלושה סיבובים בדקה...
לא משנה...
היה לי בוס קצת משוגע... קצת משונה... ואשכנזי.
לא הכרתי אשכנזים עד לאותו זמן, להוציא כמובן את אותן נשים חמורות סבר
שאמא היתה לוקחת אותנו ברגל (כשאר נשות ובנות השכונה...) בכדי לנקות להן את
הבתים ואת אותם החדרים של בנות מהסוג הזה... לעומת... וכו'. אבל זה לא עניין האשכנזיות...
זה העניין שנערה גמלונית בת 19, מזרחית, שאם כבר חולמת על חתן... ועל שמלת כלה...
החתן שלה לא בהיר אור... ושעיר ראשו אינו בין שטני לבלונד... שמקשיב למוסיקה שנגדיר אותה...
מהסוג שלא מופיע בחניות לקסטות במרכזית...
למדתי.
למדתי שהורים אשכנזים קונים אוטו... לבן שלהם בתחילת דרכו... שמשלמים שכ"ד
1/2 שנה מראש למשרד... שהיה גם לדירה...
לעיתים משהצפין אז היה חוזר עמוס סירים מלאי כל טוב... אבל ללא ... נו טוב. אבל
מתרגלת לאט לאט...
מתרגלת שאמנם רשמית הייתי פקידה או מזכירה... אם ידע מינימאלי בהנהח"ש
אבל בפועל משרד חדש... לקוחות עדיין אין... עבודה מעט מאוד... אז ניקיון... בזה אני סופר מקצועית...
ואני יודעת את זה.
בחיי שלא חלמתי על הגבר הזה שמסתובב סביבי בתחתונים... כשהתעורר מאוחר
בלי שמץ של בושה... כעל חתן פוטנציאלי... אולי הערצתי? אבל ברמת הערצה לזמר... שחקן...
לא חולמת רומנטיקה... ממש לא.
אבל -
את הלחץ מהסביבה שלו הכרתי... שמעתי ליחשושים, שמעתי את הוריו, את אחיו ז"ל...
את אחותו... חברות חברים... ידידים...
אבל הבוס שלי... מי שהיה לאבי ילדיי וסבא לנכדיי...
איש קשה. לוחם על... עקשן שאין שני לא... חיבור של שתי מילים אצלו זה פטפוט...
לא הקשיב לאיש... כשאמרו לו 'תזהר היא טריפולטיאית גרועות אלה מהמרוקאיות...' חייך...
עד לאותו הלילה שבו בקש למסד את האהבה שלנו...
ידעתי אני מאוהבת... אבל ידעתי לא לחלום אותו... ולפתע... 'למסד'...
זה היה בפאב. אני לא מורגלת בשתיה... לגמתי...
לא זוכרת את הלילה ההוא...
לא זוכרת מתי ואיך הגענו למשרד... לא זוכרת איך ומה היה שם... זוכרת
כאבי ראש קשים בבוקר שאחרי... זוכרת שהכין והביא לי קפה למיטה...
זוכרת נשיקה...
מאז ועד היום... לקחתי לי אשכנזי... כי הרי הוא גבר... שמאבד את הראש
כשהיא פותחת לו את הרגליים... הרי מה היא בקשה???
היא בקשה מעמד חברתי גבוה... היא בקשה יחס של גבר אשכנזי (או במילים אחרות - חצי סמרטוט)
היא בקשה כסף... וזה כ"כ קל... נשכבת על הגב פותחת רגליים... ויש לה עולם...
אז הנה - אני הצלחה... הצלחתי להביא גבר אל בין רגליי... ומשם הכל מובן...
השתדרגתי... ohhhhhh
