בתור עוד אחת שסובלת ממיגרנות,
וגם מאוד אוהבת את לואיס קרול, אני רוצה להזכיר כאן כמה נקודות שאנשים נוטים לשכוח - קודם כל, לואיס קרול היה בלשן, וזה מורגש מאד בספרים שלו. שנית, לואיס קרול היה לוגיקן ומשחר נעוריו נהנה לשחק עם לוגיקה ולעשות איתה כל מיני שטויות, וגם זה מאד מורגש בספרים שלו. ושלישית, באופן מדהים למדי, סופרים מסוגלים לכתוב שטויות מופרעות לחלוטין גם בלי להשתמש בסמים או לסבול ממיגרנות לצורך העניין. אבל מכיוון שכבר יש ויכוח נמרץ ביותר בנושא בפורום מד"ב בעצם רגעים אלה, אני ארד מזה כאן. לא יכולה בסטריאו...
אגב, מישהי שידוע שיצרה בעקבות מיגרנה היא דווקא הילדגרד פון בינגן, מלחינה ונזירה (ואפילו קדושה קתולית) מתקופת המאה ה-12, שיצרה בעקבות "חזיונות" שהיו לה בגלל התקפי מיגרנה. וגם חלק מהיצירות של ואן גוך גרמו לכמה וכמה חוקרים לחשוב שהוא סבל מהתקפי מיגרנה, למרות שאני לא יודעת אם זה אושר. ועוד אגב אחרון - הסוג הזה של מיגרנה (שבו יש הבזקי אור ועיוותי ראייה) קרוי "מיגרנה קלאסית", והוא דווקא הסוג הנדיר ביותר.