עלינו כיתה....

[ליליה והגמדים]

עלינו כיתה....

לא רק תעכלס, אלא גם בסוגיות להתמודדות (זה מה שאומרים, ש"ילדים גדולים "צרות" גדולות"?). המורה מתלוננת שעומר "צף" בכתה, שלא "אוסף את עצמו" למשימות שהיא מחלקת ושלא עושה שעורי בית (למרות שאני בודקת - הוא פשוט לא רושם הכל ביומן). אני בפאניקה (מה פאניקה - מתעוררת בלילות) כבר שבוע. נעה? מישהי שיש לה ילדים בגילאים האלה? אוספת עכשיו עצות....

 

[vered4]

עם כל הכבוד למורה

את לא יכולה לפתור בעיות בבית הספר. את יכולה לעשות דברים בבית- אבל בכיתה היא צריכה לסייע לו. הפעולות שאנחנו נקטנו- קודם כל הבהרנו למורה שאנחנו אחראיים על מה שבבית ולא על מה שבכיתה. הצענו שבסוף היום הילד יראה למורה את היומן, כדי שתראה כל הדברים נכתבו. (לגבי נושא הריכוז- אפשר להתייעץ עם מטפל/ת, לגבי טיפות של תמציות "פרחי באך" שיכולות לעזור.) בבית את יכולה לבדוק ביומן. אחרי שהוא מסיים לעשות שיעורים שיסדר את התיק למחר ותראו ביחד שיש לו הכל. (אז גם אפשר להשלים שיעורים אם משהו חסר)

 

[נעה גל]

זה נכון. השאלה היא האם העובדה

שהוא "לא אוסף את עצמו" (תופעה מוכרת אצלנו) לא נגרמת בגלל דבר שאפשר לעזור לו לפתור אותו. אצלנו לדוגמא, מדובר על קשיים בהתארגנות. הגננת (שנה שעברה) נתנה משימות, כל הילדים התחילו והגיעו לאמצע המשימה והבת שלי... הבת שלי עדין חיפשה את העיפרון הנכון. כולם כבר סיימו והיא עכשיו מסתכלת על הדף. המרפאה בעיסוק עבדה איתה על זה ועל כל מיני "טריקים" להתארגנות. יש שיפור גדול ביכולת שלה, למרות שהיא עדין לא מהמהירות ביותר(מה שאומר שתכלס יש לה יותר שיעורי בית, אבל זה לא נורא). כך שאני חושבת שכדאי לבדוק מאיפה מגיע הקושי לאסוף את עצמו ורק אז להחליט האם הוא צריך עזרה, או, שזו אחריותו הבלעדית.

 

[vered4]

התארגנות היא דבר לא פשוט לחלק

מהילדים. אצלינו לפחות, כשהבת הגדולה הגיע לשלב שהיתה מסוגלת להתארגן לבד כמו שצריך, היא כבר לקחה את זה על עצמה בלי בעיות. לכן המסקנה שלי, לעזור להם ולא להפיל את זה עליהם (כמו שכתבת "אחריות בלעדית"), גם אם נדמה שהם כבר יכולים. וליליה- זה אולי לא יעודד אותך כל כך- אבל אצל הילדים שלי זה לקח לא מעט שנים. לכן אני חושבת שחשוב להבהיר למורה מה התפקיד שלה

.

 

[חני ב]

ולמה את קורצת? ../images/Emo13.gif

 

[vered4]

כי לפעמים המורה מסתפקת בלהגיד להורי

להורים שיש בעיה, ובגלל שיש לה עוד תלמידים, מצפה שהבעיה תפתר בסיוע ההורים- כאשר חלק מרכזי נמצא בעצם בידיים שלה. לנו היה סיפור כזה, ובשיחה שהיתה לנו עם המורה, מיד במשפטים הראשונים שלה- חסמנו את "נתיב הבריחה" הזה. נו טוב, על זו לא הייתי אומרת שהיא מורה נפלאה.

 

[ליליה והגמדים]

לשמחתי יש כאן מורה נפלאה

שיודעת ועושה את תפקידה. רק צריך לזכור שיש לה עוד 29 ילדים בכתה. אני בעד סיוע בנושא האחריות ואנחנו מסייעים לו. כמה שאפשר. הדאגה העמוקה שלי היא בנושא כלים להתמודדות כשאנחנו לא שם לעזור לו. מישהי שאלה כאן למה פאניקה....מה שזה לא יהיה, זה משחזר אותי בגילו. אותי תייגו כעצלנית שלא עושה דברים בכוונה. היתה לי ילדות לא קלה בצל העניין הזה. הפרעות ריכוז, קלות ככבדות, הן תורשתיות בדר"כ. את היחס, הטיפול והתמיכה ניתן לשנות. אני מחכה מאוד למבחני המחוננות בסוף כתה ב'. אחד הדברים שניתן להפוך מחיסרון ליתרון, זה היכולת להתרכז רק במה שבאמת מעניין אותו. ייתכן שזה יהווה פתרון חלקי. זה לא משחרר אותנו מתמיכה, מתן כלים, וטיפול ביהביוריסטי כזה או אחר שלאו דווקא צריך להעשות ע"י גורם חיצוני, אם נקבל הנחייה טובה. נעה - תוכלי להרחיב על הטיפול שהזכרת? תודה לכן!

 

[דסי אשר]

אני קצת מוטרדת ממשפטים שכתבת...

הי לילה, אני רוצה להתיחס לכמה דברים שכתבת: * זה משחזר אותי בגילו. כתבתי כאן כבר כמה פעמים על המאמר הנפלא "רוחות רפאים בחדר הילדים". אמנם זה לא בדיוק כמו הדינמיקה עליה מדובר במאמר- שלא לדבר על ה מקרים המאד קשים של תינוקות בסיכון עליהם מדווח במאמר, אבל... חשוב לכולנו, עם כל הגנטיקה ועם חוויות הילדות, לזכור ולחשוב שילדינו הם ישויות נפרדות מאתנו. נניח שעומר לא סובל ממה שאת סבלת, אבל את בחרדות המוצדקות שלך- תכניסי אותו למשבצת שאינה מתאימה לו. לא מגיע לך ולא מגיע לו. אני ברורה. אני באופן אישי, עוברת עכשיו חוויה רגשית הקשורה לאחד מילדי. זוהי חוויה שלי- וגם שלו. אבל, לי יש קושי עם החוויה, ואני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן- שהוא שונה ממני, שאולי ירש ממניכל מיני דברים, ואולי גם את הקושי המסויים, אבל אין זה אומר שהוא יגיב כמוני על הקושי- הוא הבן שלי- תוצר של אב ואם וסביבה אחרת- לא העתק מושלם שלי. זה לא פשוט. זה לא אומר שלא אדבר איתו, והוא כבר קצת גדול- אז זה אחרת מאשר את ועמר, אבל אני מוכנה לכך- שמאחר והוא לא קטין, ומאחר והוא נבדל ממני, יכול להיות שיגיב בכל מיני דרכים, וביהן- אמא- אני מסתדר עם מה שאת רואה ומרגישה... בהחלט "צרות גדולות" לעומת צרות קטנות של קטנים.... והמשפט השני * אני מחכה למבחני המחוננות של סוף כתה ב'. יש עם משפט זה, לדעתי כמה בעיות. * סוף כתה ב' זה עוד הרבה זמן, ואם ישנה אכן בעיה, צריך להתחיל להתמודד אתה עכשיו- כדי שלא יתייג כבר שנתיים ימים. * מחשבה זו, מעררת ציפיות, אתן יולכ לבוא אכזבה, במקרה שלא יעבור את רף המחננות. * בני, שהזכרתי כבר, הודגר ככזה, לא בבמסרת SCREENING שלא היה אז בעירנו, אמר לי מתי שהוא בתיכוןאמא, גם ילד מחונן צריך לעשות שיעורי בית, צריך התאמן במתמטיקה בבית. * ואם מסתבר שאין בעיות, כפי שהיו לך- הרי שאכן, כאשר נכנסים ללחץ, ומתרכזים במעורבות באחריות לגבי מה שקורה עם הילד- הילד לומד שהאחריות היא אצל אמא או אבא ולא אצלו. גם מורותיהן של בני וביתי לימדו מעל 30 ילד- ומעולם, פרט לביתי - בראשית כתב א' - לא לקחתי אחריות על חובותיה כלפי בית הספר. רק בהתחלה, עם המעבר לכתה' א- למדתי אותה מהוא תפקידה החדש, בבית הספר, לעומת המצב בגן. לא בדקתי יומנים, לא בדקתי מחברות, והעברתי למורה את תפיסת עולמי- הזהה לתפיסת עולמה של וורד4, כפי שהוצגה על ידה. הם צמחו כילדים אחראים- יותר או פחות. אם היה קושי- אם המורה העירה- דברנו על תוצאות מעשיהם/ אי מעשיהם. אני הייתי בשטח לרשותם- אם צריכים את עזרתי. לא התערבתי, לא בדקתי. אני לא מורה של ילדי. אני אמא. דסי

 

[ליליה והגמדים]

דסי אני חושבת שהמענה

לחלק מתהיותייך הוא בדברי המקוריים כאן. בעניין אי ההתערבות - ניתן לתמוך ולסייע גם בלי "לעשות שעורים עבורם". זה התפקיד ההורי הכי בסיסי שלנו - יד תומכת ומכוונת. הלימודים הם חלק חשוב מחייהם ואם כאמא את לא שם "כי את לא מורה אלא אמא" - בשביל מה את שם? העיקרון הזה יכול לחול גם על סוגיות חברתיות ואחרות. זה החיים שלהם, למה שנתערב? אז זהו, שהם לא בוגרים עדיין וזקוקים לנו, לא ש"נתערב" אלא שנהיה מעורבות באופן בריא בחייהם.

 

[נעה גל]

ליליה, אני לא בטוחה שהרחבה שלי

תעזור לך. הבת שלי הגיעה לריפוי בעיסוק בעיקר בגלל שאנחנו שמנו לב שיש לה בעיה בהתארגנות. כל משימה היא צריכה ש"יפרטו" לה למשימות קטנות. אין סיכוי (בגילה "המופלג") שהיא תקום בבוקר ואני אומר לה תתארגני ותגיעי למטה. אני צריכה להגיד לה "לכי לשירותים להתארגן" ואח"כ "תתלבשי" ואחרי שהיא יורדת למטה "תנעלי נעליים". את מבינה למה אני מתכוונת? בעיות ההתארגנות באות לידי ביטוי בעוד תחומים ולא רק כשצריך להתיישב על דף עבודה. מכיוון שידענו שזו אחת מהמשימות של כיתה א' דאגנו שתטופל שנה לפני (ואגב, לא היה מזיק אם הייתי שולחת אותה לטיפול גם שנתיים לפני). אני לא יודעת להגיד מה בדיוק המרפאה בעיסוק עשתה איתה. בעיקרון, יש לה כל מיני משחקים שדרכם היא למדה שיטות התארגנות. מהצד שלנו - כל יום, אחרי שיעורי בית, אנחנו מארגנות את התיק בדיוק באותו אופן כך שהיא לא תצטרך להתלבט איפה נמצאים דברים. אני דואגת שהקלמר שלה יהיה כל יום מסודר מחדש וכל העפרונות מחודדים. בקיצור, אני מנסה להקטין את שטחי התברברות שלה ולהפוך את כל הפעולות שלה ליותר אוטומטיות. הבעיה המרכזית בקשיי התארגנות היא שכל פעם צריך להמציא את הגלגל מחדש וזה גוזל המון אנרגיות מהמשימה האמיתית. בנוסף, המחנכת שלה עודכנה על כך שלפעמים היא "הולכת לאיבוד" והיא שמה עליה עין כדי לאסוף אותה כשצריך.

 

[חני ב]

ממש לא מבינה

את המונחים בהם המורה השתמשה. שתסביר בדיוק מה זה "צף", מה זה "אוסף את עצמו". האם הוא לא מרוכז בכתה? ואולי הוא כן עושה את המטלות הנדרשות ממנו? יש כאלה שלא מסתכלים על המורה כשהיא מדברת אבל מקשיבים לכל מילה. לגבי הכנת שעורים, היא יכולה להזכיר לו לרשום אותם. אני לא יודעת כיצד היא נוהגת, אבל אני מבקשת מהילדים להקיף בעיגול את מספרי העמודים אותם הם עושים וכך להורים יש ביקורת מה למדנו. כשלימדתי כתה ב', הייתי כותבת מה משימות היום על הלוח, ובודקת שהילדים העתיקו אותם. לילד שהתקשה בהעתקה או שהיה איטי, הייתי אני מעתיקה לו או מבקשת מילד שסיים להעתיק ליומן שלו, שיעזור לאותו תלמיד. את לא צריכה להיות בכלל בפאניקה. היא צריכה להתמודד איתו בכתה ואת צריכה להיות מודעת למה שקורה איתו, אבל להיות לחוצה? יש למורה מספיק כלים ע"מ לעורר תלמידים להקשיב לה ולעשות מה שהיא מבקשת.

 

[ליליה והגמדים]

הבהרות למושגים....

הוא "מתנתק" - נכנס לעולם משלו, כמו חלימה בהקיץ. קשה לו להתארגן - התאור של נעה (כמדומני) על משימה שהילדים כבר מסיימים והוא עוד לא התארגן על העיפרון היא די מדוייקת. ויש גם תופעה של (מושג שלמדתי אמש שמגדיר אותה) היפר-פוקוס - לא שומע (על אמת) כשמרוכז במשהו שמאוד מעניין אותו. אין בעיית למידה - זה ילד שבסוף כתה א' קרא את הארי פוטר, מצויין בחשבון (כולל דברים שעדיין לא נלמדו - מתעניין מאוד), מצייר, גולש באינטרנט (גם בפורום של פוקס קידס...

), קורא תרגום בסרטים וכולי.

 

[חני ב]

תודה

על ההסבר, ולפי מה שאת מתארת, הוא בהחלט זקוק ליד מכוונת של המורה.

 

[שרון של אייל]

למה פניקה?

קודם כל - תרגעי

הייתי בודקת מה בדיוק הקושי - לדעת המורה או בעזרת תצפית של גורם אחר מביה"ס (יועץ, מורת שילוב או אפילו "סתם" ורה אחרת מהצוות שמוכנה לצפות שיעור שניים שלושה בילד ולרשום רשמים. אם יש קושי בהתארגנות - העזרה צריכה להוית משני הכיוונים - מחד בבית - תכינו לו קלמר עם מינימום ציוד נדרש (עפרון, מחק, מחדד ושניים-שלושה צבעים). אם יש צורך או דרישה לציוד נוסף - תכינו קלמר נוסף שיהיה בארון של המורה, והיא תתן לו ציוד נוסף בשעת הצורך. מאידך בכיתה - המורה יכולה לעזור לו בהגדרה ברורה של המשימה, כולל פירוק לתת-משימות (אפשר להכין רשימה קבועה של דברים שיש לעשות: להוציא עשרון, לפתוח מחברת, לכתוב תאריך וכותרת, לקרוא את המשימה וכדו', בהתאם לצורך). המורה צריכה גם להשתדל לשים לב מתי הוא "צף" ולעזור לו לחזור לפעילות בהקדם (במידה והוא צף במקום לפעול, אם הוא צף בזמן שכולם "נראים" קשובים והיא מסבירה - שווה לבדוק האם הוא מקשיב או לא, ולא סתם להכניס לו אבנים לכיסים נגד המרקה

לגבי שיעורי הבית - תבקשי מהמורה להקפיד על רישום כל המשימות ביומן/מחברת המיועדת לכך. היא יכולה בסוף היום או בסוף כל שיעור לבדוק ולחתום לו על הדף או להשלים את הרשימה.

 

[ליליה והגמדים]

תודה שרון

עניתי לך על הפניקה. אני מתכוונת להפנות לכאן את המורה גם.

 

[מיכל כץ]

אולי משעמם לו???

אולי מה שנלמד בכיתה "קטן" עליו ולכן הוא משתמש בבריחות כאלה??

 

[ליליה והגמדים]

חשבתי על זה, באופן די טבעי

אלא שמדובר בבי"ס ניסויי לתיירות, עם חוגי ידיעת הארץ, מדעים, אומנות, דרמה וכולי. התופעות באות לידי ביטוי בכל השעורים. חלקם, ידוע לי בודאות שמאוד מעניינים אותו.

 

[מירי,]

ואיך הוא מבין את החומר?

אנחנו כבר יודעים משנה שעברה שיש לו "בעיה בהתארגנות", בסוף השנה אפילו חשבנו בכל זאת על ריטלין- אבל המורה עוזרת לו!!! הוא יושב ממש קרוב אליה, היא "מעירה" אותו מהחלומות שלו ונותנת לו "במקום" להתקדם הלאה בחומר. היא מזכירה לו ומתזכרת אותו... ואכן בשנה שעברה היא בדקה לאורך הרבה זמן שכל המשימות לבית נירשמו במיומן - על מנת שאנחנו נוכל "לעקוב" בבית... עכשיו זה די נדיר שהוא לא מספיק לבצע משימות, אבא שלו עזר לו בנושא ע"י הפיכת העיניין לתחרותי (כמו אבא שלו גם הוא ממש ממש ממש תחרותי..). בכיתה זה תפקידה של המורה! גם אצלנו למורה יש עוד 26 תלמידים, אבל אם היא יודעת שקיימת בעיה היא צריכה לעזור לילד!

 

[ליליה והגמדים]

אין בעיות הבנה

ומעודד לשמוע שיש פתרונות עובדים. המורה מוכנה לעזור, רוצה לעזור ועוזרת. מה שחשוב לי כרגע זה להגיע למצב שהעזרה היא מוכוונת ע"י איזהשהו ייעוץ מקצועי ו/או נקודתי כך שתהייה אפקטיבית כמה שיותר. גם אצלכם יש מחברת שורה בתור יומן? זה מה-זה-בלגן....החלטתי לקנות מחר יומן מתוארך ונורמאלי, רק שעומר לא רוצה להיות שונה משאר הילדים. במחברת היומן כותבים "דף כן דף לא" ובאלו שכן - שתיים וחצי שורות. הוא כותב ימים ולא תמיד זוכר לכתוב תאריך.

 

[מירי,]

אם הוא מבין אז "הכל בסדר"

וצריכה להיות חלוקת תפקידים ברורה- המורה אחראית שהוא ייכתוב יום+תאריך 8ואת כל המשימות ואנחנו תפקידנו לוודא שהוא מבצע אותן. לאט לאט מעברים את האחריות אל הילד - ומחברת יומן אצלנו די גדושה מכיוון שהיא משמשת גם מחברת קשר. אבל אולי יומן מתוארך עם דמות שהוא אוהב ירצה אותו... אנחנו גילינו (יחד עם המורה) שמודעות של הילד לפניה אל גורמים בנושא הכניסה אותו למערבולת...