עלילות מרגלית + משהו מעניין
אתמול בלילה עליתי על קו 101 מתל אביב עיר מגוריי אל מודיעין - מקום מגוריהם של ההורים שלי. הסיבה היחידה שלא לקחתי את הפרייבט היתה - לא רציתי להיתקע בפקקים של גנות על הבוקר. קמתי בבוקר, שמח וטוב לב, ושמח לראות שההורים קמו לאחר שחזרו מחו"ל אתמול. הצצתי לי ביומן הפגישות, ושמתי לב שהפגישה הראשונה שלי היא רק בצהרים. החלטתי לקחת את הבוקר "באיזי", שתיתי כוס קפה (קפה "אילי" אם כל כך חשוב לכם לדעת), והחלטתי לשים פעמיי אל חדר הכושר הנמצא במרומי מגדלי עזריאלי (נו טוב, לא כל כך במרומיהם... בסך הכל הקומה השלישית). יצאתי לי שמח וטוב לב לרחוב ההולנדי והמטופח, ולחצתי על השלט של המכונית... והיא לא עונה. אחרי מספר שניות בהן עמדתי כמו מפגר ברחוב, נזכרתי שהמכונית לא כאן. משמע - צריך לנסוע שוב באוטובוס. השעה היתה כבר 9:45. בשעה הזו הפקק כבר לא משמעותי (בשעות הקריטיות הוא מתחיל ביציאה ממודיעין ונגמר בקיבוץ גלויות - ס י ו ט.) חזרתי הביתה, וצלצלתי לתחנת המוניות הקרובה (מוניות מודיעין-רעות), ולאחר רבע שעה (!!!) המונית טרחה להגיע. סדרן מטומטם. הנהג המטורף נסע במהירות שלא היתה מביישת ספינת חלל, אל עבר התחנה הקרובה - ברחוב עמק החולה במודיעין. דז'ה וו לתקופה בה לא היה רישיון, ולא היה בית בתל אביב. לאחר מספר דקות, נשמע קול חזק ברחוב. מין טרטור טורדני שכזה. האם זהו טיל כימי שלקה בדיליי קל מאז מלחמת המפרץ האחרונה? האם זוהי ברמודה? אולי זה בכלל טנק שטעה בדרך? לא. זהו בסך הכל "ברק" עם שלדת מרצדס של "מרגלית". הדבר המתפרק והמרעיש הזה המשיך לגנוח אל עבר התחנה, שם נאלצתי במורת רוח להידחק לתוכו. לפחות המזגן עבד כמו שצריך. נסיון קל להאיץ ו... כלום. ההאצה של הדבר הזה יותר גרועה משל SL200 עירוני משנות ה-70. יותר גרועה משל B7L "קווימי" עם מרכב "מרכבים" בעומס מלא. יותר גרוע מ-O303 בעליות של חיפה. יותר גרוע מסובארו 1.3 אוטומטית. יותר גרוע מתלת אופן. יותר גרוע מעגלת סופר בירידה. היצירה המוטורית המשונה הזו המשיכה לגנוח ברחבי מודיעין, ולאחר זמן שנראה כמו שנות אור (ורעש) הגיעה ליציאה - כביש 443. הגוש האפור הזה (זה לא ראוי להיקרא אוטובוס בכלל) האיץ לאיטו, וב-13 הק"מ עד כביש מס' 1 הספיק להגיע אפילו ל-80 קמ"ש אומללים. רעידת האדמה בטורקיה זה 'בייבי' לעומת הרעידות של החלונות, הכסאות, ושאר חלקי המרכב שפלטו צקצוקים, רשרושים, פצפוצים או כל שם אחר שתדביקו לרעשים הטורדניים שהראו על ההרכבה והתחזוקה הלקויה. והלכלוך... אלוהים ישמור. אתה נכנס לאוטובוס נקי ומטופח לקראת חדר הכושר, הנעליים שלי היו מבריקות ויצאו מאובקות. איכס! מתגלגלים הלאה בהמשך הכביש, הופס הנה תעלת הביוב הפתוחה במחלף נתב"ג... נא להוציא את ערכות המגן ולהשאיר אותן בהישג יד. חבר'ס עדיף להיחנק רק לא לנשום את הצחנה הזאת. הגוש האפרפר ממשיך לגנוח, להרעיש, להרטיט, להרעיד, לצקצק, לפצפץ, לרשרש ולהתגלגל קדימה. מחלף גנות. מבט קל שמאלה - גרר גורר מרצדס O305 עם מרכב זלדה ישראלי משנות ה-80 של אגד. נוסטלגיה. היה נחמד לראות אותה. הייתי מעדיף לנסוע עכשיו בזלדה הנסחבת מאשר במגנחה הזאת שסביר להניח שמצבה הרבה יותר גרוע מאשר אותה זלדה גריאטרית. הגענו לתל אביב. רחוב המסגר - כל עוברי האורח מסובבים ראשם לשמע הצליל הנורא של אותה מכונה מוזנחת וגרועה. הסחיבה כבר יותר טובה, הודות למספר נוסעים שירדו, אבל היא עדיין אומללה למדי. מצד שמאל אני רואה את מחלף קפלן. הגענו! הגענו! הוריי! אני חצי-רץ לעבר המדרגות האחוריות. עוד 20 שניות והדבר הזה הגיע לתחנה, הדלת האחורית נפתחה בחריקה נוראה, ואני זינקתי החוצה, משאיר מאחוריי גיהנום ולא מסתכל אחורה.
