עלבון
פוסט זה מיועד לכל מי שחוטף מדי פעם שמאלית ימנית ושוב שמאלית, ואז מצתדק בפה מלא שיניים שבורות ואומר ״זה בכלל לא כואב״...
(ויש מצב שאני הייתי ביניהם פעם או פעמיים)
בזמנו, בקבוצה מאוד מסוימת נערך ניסוי קטן וחביב.
מתנדב מהקבוצה התבקש לשבת במרכז מעגל, מוקף בחבריו לקבוצה ולספוג צרור שבחים ולאחר מכן עלבונות.
המתנדב כמובן ידע הכל על הניסוי, והתבקש לנסות להתבונן בעצמו בזמן הניסוי ואף לנסות לא להזדהות ולנסות להיות נוכח.
לאחר כמה דקות של שבחים, וכמה דקות של עלבונות, המתנדב התבקש לספר על התבוננויותיו.
נסיון זה נערך כמה פעמים עם אנשים שונים: גיל, מין, וותק ועוד.
ההתבוננויות היו דומות מאוד:
אף על פי שידעתי שמדובר רק בתרגיל ולא משנה כמה שלא ניסיתי לא להזדהות, היה בי חלק שבזמן השבחים הרגיש נפלא, ובזמן העלבונות, נעלב והרגיש רע.
במילים אחרות, גם אם הצלחנו באותו רגע להיות במצב תודעה גבוהה יותר, תמיד נמצא גם המצב הנמוך הממשיך לפעול כהרגלו.
ישנו סיפור ישן על נער שובב, פוחז וקצת מרושע, שהרבה לפגוע בזולת...
אביו, הורה לו, בכל פעם שיפגע במישהו לדפוק מסמר גדול בגדר עץ שבחצרו.
כך הלכה הגדר והתמלאה במסמרים רבים.
עד שיום אחד, הפסיק הנער לפגוע באחרים, ואביו הורה לו שבכל יום בו לא יפגע באיש עליו להסיר מסמר אחד מהגדר.
עברו ימים רבים, ובגדר לא נישאר אף מסמר, אך היה ניתן להבחין שהגדר מחוררת לגמרי.
מוסר השכל: גם אם הפסקת לפגוע וביקשת סליחה, הצלקת נישארת...
ומי כמוני יודע ומכיר את הנושא, הרי במהלך השנים בהם השתתפתי בפורום זה, הותקפתי והועלבתי והתקפי והעלבתי בחזרה, אין ספור פעמים.
ניתן לעבוד עם עלבונות, ניתן להשתמש בהם למטרתנו״ אך אין צורך לשקר ולומר זה לא כואב, או אני לא מוחק כי בלה בלה בלה...
ולכל מי שנהנה מדם, וגולש כאן ושם רק כדי לספק את צרכיו הנמוכים, ומרבה לקרוא ולהלל פרסומים העוסקים בעלבון...תהיו בריאים...
פוסט זה מיועד לכל מי שחוטף מדי פעם שמאלית ימנית ושוב שמאלית, ואז מצתדק בפה מלא שיניים שבורות ואומר ״זה בכלל לא כואב״...
(ויש מצב שאני הייתי ביניהם פעם או פעמיים)
בזמנו, בקבוצה מאוד מסוימת נערך ניסוי קטן וחביב.
מתנדב מהקבוצה התבקש לשבת במרכז מעגל, מוקף בחבריו לקבוצה ולספוג צרור שבחים ולאחר מכן עלבונות.
המתנדב כמובן ידע הכל על הניסוי, והתבקש לנסות להתבונן בעצמו בזמן הניסוי ואף לנסות לא להזדהות ולנסות להיות נוכח.
לאחר כמה דקות של שבחים, וכמה דקות של עלבונות, המתנדב התבקש לספר על התבוננויותיו.
נסיון זה נערך כמה פעמים עם אנשים שונים: גיל, מין, וותק ועוד.
ההתבוננויות היו דומות מאוד:
אף על פי שידעתי שמדובר רק בתרגיל ולא משנה כמה שלא ניסיתי לא להזדהות, היה בי חלק שבזמן השבחים הרגיש נפלא, ובזמן העלבונות, נעלב והרגיש רע.
במילים אחרות, גם אם הצלחנו באותו רגע להיות במצב תודעה גבוהה יותר, תמיד נמצא גם המצב הנמוך הממשיך לפעול כהרגלו.
ישנו סיפור ישן על נער שובב, פוחז וקצת מרושע, שהרבה לפגוע בזולת...
אביו, הורה לו, בכל פעם שיפגע במישהו לדפוק מסמר גדול בגדר עץ שבחצרו.
כך הלכה הגדר והתמלאה במסמרים רבים.
עד שיום אחד, הפסיק הנער לפגוע באחרים, ואביו הורה לו שבכל יום בו לא יפגע באיש עליו להסיר מסמר אחד מהגדר.
עברו ימים רבים, ובגדר לא נישאר אף מסמר, אך היה ניתן להבחין שהגדר מחוררת לגמרי.
מוסר השכל: גם אם הפסקת לפגוע וביקשת סליחה, הצלקת נישארת...
ומי כמוני יודע ומכיר את הנושא, הרי במהלך השנים בהם השתתפתי בפורום זה, הותקפתי והועלבתי והתקפי והעלבתי בחזרה, אין ספור פעמים.
ניתן לעבוד עם עלבונות, ניתן להשתמש בהם למטרתנו״ אך אין צורך לשקר ולומר זה לא כואב, או אני לא מוחק כי בלה בלה בלה...
ולכל מי שנהנה מדם, וגולש כאן ושם רק כדי לספק את צרכיו הנמוכים, ומרבה לקרוא ולהלל פרסומים העוסקים בעלבון...תהיו בריאים...
