עכשיו....

[ס א ט י ן]

עכשיו....

רק אתמול הרגשת שאתה נופל כמו מטורף שמסתבך ומתפתל היא כיסתה אותך בבוץ ופתאום לא נשאר לך מקום, לא הצלחת לנשום וכשבתוך אתה חושב שזה נגמר ואין יותר מה לחפש, הכל עבר ובלילה אנשים הולכים לישון רק אתה כותב שירים באמצע החלום פזמון: כמה זמן אפשר עוד לחכות אפשר עוד לקוות כמה שמן תשאל עוד שאלות עד שתצליח להיות מי שתמיד רצית אני כאן לצידך רק תביט ותראה אותי.... ובדיוק אז כשנמאס ונעלם היא הגיעה ולקחה אותך לשם ואמרה לך מתוך הלהבות "הינה באתי בדיוק כשהפסקת לקוות..." פזמון... ועכשיו כשהכל בשקט והשירים בחלומות מחוייכים ועכשיו מתעורר לאט והיא שוכבת לצידך החלומות שלה איתך.... אל תפסיקו לקוות... אני רואה כאן הרבה הודעות של אנשים שנמאס להם ולא מבינים למה דווקא להם לא מגיע, ולמה דווקא הם נפגעים, ולמה הם לא יכולים פשוט למצוא את המישהו הזה שפשוט יהיה להם טוב איתו. טוב באמת...שתהיה להם אהבה אמיתית וטובה ובריאה ומסעירה איתו... גם אני שאלתי את השאלות האלה. ואז יום אחד, אחרי שקיוויתי ורציתי ולא הבנתי וניסיתי וחלמתי וכתבתי שירים על אהבה כוזבת באמצע הלילה ונפגעתי..., יום אחד החלטתי פשוט לוותר. לקחת הפסקה מלחשוב. פשוט די. לא רציתי יותר. נפרדתי מהמחשבות על המישהו הזה, ממחשבות על אהבה....החלטתי לוותר. שבועיים אחרי זה פגשתי את האהבה שלי

 

[tutifruti82]

הכתיבה שלך פשוט מדהימה../images/Emo99.gif

 

[אני סתם אחת מהכפר]

כתבת ממש יפה../images/Emo140.gif

המשפט-"ברגע שלא תחפשו זה יגיע..",מאוד נפוץ..,ותקווה לא חושבת שמאבדים,תמיד יש אותה. שיהיה רק טוב.

 

[ס א ט י ן]

לא התכוונתי לזה

לא אמרתי "ברגע שלא תחפשו זה יגיע" בדיוק בגלל שאין חוקים ואין כללים למתי שזה יגיע. יכול להיות שדווקא שתתחילו לחפש באמת זה יגיע. אי אפשר לדעת. מה שניסיתי להגיד פה זה שגם כשהכל נראה אבוד...ואני יודעת כי לפני שהוא הגיע אליי זה היה כבר אחרי יום הולדת 20 ואחרי שחוויתי אהבות כוזבות ואחרי שנפגעתי....אז גם כשהכל נראה אבוד, שידעו שאין דבר כזה אבוד....והינה- דווקא כשאני וויתרתי לגמרי- ואני מדברת איתך על חוקים שהצבתי לעצמי (לא חושבים יותר על בנים לחודשיים הקרובים, לא מסתכלים עליהם אפילו)- דווקא אז אחרי ההחלטה הזאת, שבועיים אחר כך הכרתי את אהובי.... ובגלל זה- אף פעם אי אפשר לדעת. גם כשנראה שאין יותר תקווה ואולי פשוט לא נועדנו לאהוב או להיות נאהבים....זה כן יגיע....

 

[אני סתם אחת מהכפר]

../images/Emo4.gif

אני פחות ופחות מאמינה שקיימים בחורים כאלה היום...

 

[ס א ט י ן]

בחורים כאלה= בחורים שמתאימים לך

ולפעמים לוקח הרבה מאד זמן למצוא מישהו כזה... הכל תלוי במזל, בגורל, או איך שלא תראי לזה. הם בטוח קיימים... אם יש משהו שלמדתי זה שצריך זמן...הרבה זמן... אז אני חיכיתי 20 שנה למישהו כזה, חברה שלי חיכתה 17 שנה, שירי (מלאכי עליון) אם אני לא טועה חיכתה 22 שנה, ובת דודה שלי חיכתה 30 שנה עד שהיא מצאה את הקשר הרציני והאוהב והאמיתי הראשון שלה.... הכל עניין של מזל, או גורל... מה שבטוח- זה מגיע כשזה צריך להגיע.

 

[אני סתם אחת מהכפר]

שמעתי גם על זה..

הכל יכול לקרות..כל דבר בעיתו ובזמנו. כניראה הכל עיניין של מזל.. והכל כתוב למעלה,ואם מישהו נועד למישהי,יתהפך העולם ויקרה מה שיקרה..בסופו של דבר הם ייפגשו ויהיו יחד..כי זה הזיווג שנועד להם. אז לכל המיואשים...הכל בזמן שלו.

 

[ChilD SouL]

את לא חושבת ש...

גישה דטרמיניסטית שהכל קבוע מראש ומה שצריך לקרות יקרה - זאת גישה קצת... אהמ... נגיד, תמימה

הרי אם זה המצב, למה בכלל לצאת ולהכיר

אפשר פשוט לשבת בבית ולחכות ש"האביר על הסוס הלבן" ידפוק בדלת, אם זה אמור לקרות, אזי... זה יקרה, כלומר הוא יגיע, לא

אני לא מאמינה שהכ-ל זה עניין של מזל, ואני גם לא מאמינה שמה שכתוב למעלה זה מה שיקרה. "הגורל" [לא מאמינה במושג הזה] נמצא בידינו. אולי יש שמה מישהו שמכוון אותנו אך אנו בוחרים האם ללכת לימין, לשמאל או פשוט להמשיך ישר ו... ניתן לשנות [כמעט] הכל, הכל תלוי באמונה, נחישות, אסרטיביות וכוח רצון.

אבל היי... זאת הגישה שלי, את יכולה לא להסכים איתה.

 

[ס א ט י ן]

אבל אתה לא יודע מה הגורל שלך...

אני מאמינה שהכל קבוע מראשץ מאמינה בגורל. מצד שני, אני לא אשב בבית כי אני לא יודעת מה הגורל שלי. ומה אם הגורל שלי הוא לשבת בבית כל השנים ולהזדקן לבד? אני כן מנסה לקבוע לעצמי את החיים, אבל בצורה שבאה לי מאד בטבעיות, כאילו שאני מרגישה שזה מה שאני צריכה לעשות... הגורל, לפי אמונתי, מנחה אותנו בחיינו. אבל בגלל שאיננו יודעים את סופו, גם אנחנו יכולים לנסות לבחור מה לעשות... בכל מקרה, זו האמונה שלי (ואני מניחה שגם של סתם אחת מהכפר). מכיוון שאי אפשר להוכיח אותה או לשלול אותה, כנראה שפשוט נצטרך להסכים שלא להסכים מה שבטוח, האמונה הזאת לא מונעת ממני ללכת ולעשות מה שאני רוצה. להיפך...מכירה את ההרגשה הזאת שאת פשוט נועדת לעשות משהו? שזה הגורל שלך? ככה אני מרגישה כל הזמן.

 

[אני סתם אחת מהכפר]

אגב,

בשיחה בין כמה חברות,מישהי טענה שתמיד קל יותר לומר את הדברים האלה למי שנימצא בתוך קשר זוגי..ייתכן אחרי שחווה וראה ואז לבסוף הוא מצא אהבה. לטענתה,מי שלא נימצא במקום של הפנויים,לא יודע כמה זה קשה ועצוב שהדברים כאלה. אז מזל..? נקווה לטוב.

 

[ס א ט י ן]

זה תלוי

כי לפני שאני מצאתי אותו גם אני הייתי פנוייה.... אז כן, אני דווקא כן יודעת איך זה מרגיש. מצד שני, מישהי שמגיל 16 כל הזמן יש לה חברים רציניים (או חבר אחד) מן הסתם באמת לא תבין את ההרגשה.

 

[אני סתם אחת מהכפר]

סאטין,

בהקשר של דברייך על הבנות פה שציינת שחיכו כך וכך שנים עד שמצאו אהבה גדולה..מי ערב שזו באמת אהבת חייהן בסופו של דבר?,מניין לנו לדעת אם זה מה שמיועד? או שאולי זה עוד ניסיון שבא להכיר לנו אנשים חדשים לחוות חוויות ולחשל ?

 

[ס א ט י ן]

אף אחד

זה גם לא חייב להיות אהבת חייהן.... פשוט אהבה אמיתית וקשר רציני וטוב.... לפעמים גם הקשרים האלה נגמרים, אבל הם מה שאנחנו בעצם מחפשים... אין לי מושג אם החבר שלי עכשיו עומד להיות האהבה שלי כל החיים. כמה שהייתי רוצה, אי אפשר לחזות מה יקרה.... אבל זה לא משנה- מה שמשנה זה למצוא אהבה. למצוא קשר טוב ואוהב.... אז בת דודה שלי כנראה עומדת להתחתן איתו שנה הבאה...וזאת שמצאה לה אהבה בגיל 16 נפרדה ממנו לפני שנתיים, ולפני שנה מצאה אהבה חדשה....

 

[אני סתם אחת מהכפר]

אז כניראה..

שהכל מזל כפי שאמרת..וכל דבר קורה בעת שלו. וגם אם זה קשר זמני,הרי שמכל בנאדם אנחנו למדים ולוקחים חוויות..אלו החיים. במידה וזה נימשך לקשר ארוך טווח מה טוב.

 

[roaic]

סאטין המתוקה.

את כולה בת 20...על איזה אכזבות בדיוק את מדברת? אני מאוד שמח שמצאת את האהבה שלך.והפעם,באמת בלי ציניות. אבל לצאת בהצהרות כאלה כבר בגיל 20,נראה לי לא רציני. את ב 20. מתי הספקת להיכנס לדיכאונות של אהבה? בגיל 17? 16? נו בסדר,כל אחד עובר את זה. את בחורה יפה ומוכשרת. אבל,מדבר איתך בחור בן 28 שמאוהב עד היום במישהי,שכבר לא איתו. כבר 4 שנים שאף אחת אחרת לא מעניינת אותו. להגיד שהוא מיואש? לא. להגיד שהוא עצוב? לא. אבל,כן חסר משהו. אהבה. אבל אהבה שמוענקת אך ורק ע"י הבחורה ההיא. ושאת מתארת שאת ,הצלחת לשים בצד את כל המחשבות על "ההוא" ועשית "פאוזה" למשך חודשיים וכו' וכו',זה יפה.אבל לא נראה לי שהיית ממש מאוהבת. לסיכום: אני מאוד שמח שיצאת מזה ואת אופטימית.אבל,לא כל הסיפורים נגמרים בהפי אנד. לפעמים האהבה כ"כ עמוקה וגדולה,שהיא מנצחת גם את האנשים הכי מצליחים ואופטימיים. להזכירך,זוהר ארגוב נכנס לסמים והדרדר,למרות כל ההצלחה שלו..לא בגלל שלא היתה לו אהבה. אלא,בגלל שהוא היה כ"כ מאוהב במישהי,שלא החזירה לו אהבה.וכמה שהוא יכול היה לפזול לצדדים,הוא רצה רק אותה.ולה בכלל לא היה אכפת. אז נכון,כשאומרים "זוהר ארגוב" ישר עולה עיניין הסמים והנרקומן. אבל הסיפור שם היה הרבה יותר מורכב. להזכירך,בעלה של עופרה חזה ז"ל,נכנס לדיכאון עמוק ביותר,לאחר שלא יכול היה לשאת את כאב האובדן של אשתו הטרייה. האהבה שם הייתה משהו בלתי מוסבר וכ"כ חזק. הוא העדיף (בדיוק כמו זוהר) להיכנס לעיניין הסמים כדי להתרחק,ובסוף מצא את מותו. והוא היה בן 40+,ממש לא נחשב לילד שלא ראה כלום בחייו. מה שאני מנסה לאמר לך,שככל שאתה צעיר,גם הדיכאון שלך (שהוא יותר "דיכי" ) הוא עומד במבחן הזמן,והוא מתכהה עם הזמן.ואתה תמצא בסוף אהבה (ואולי,לאלה שבגילאים שלך כוונו דברייך). לגילאים בוגרים יותר,האופטימיות במציאת בן זוג,מתפוגגת עם השנים. ולא,לא כולם יכולים להתגבר על אהבה ישנה.

 

[ס א ט י ן]

אין ספק בדבריך

אתה צודק במה שכתבת. כשאני כתבתי את ההודעה הראשית, התכוונתי לרוב ההודעות המאוכזבות שאני רואה כאן בפורום, שרובן נכתבות ע"י אנשים שלא רחוקים מגילי... כמובן שלא התכוונתי למקרים קיצוניים. מה גם שבן אדם שנכנס לדיכאונות רציניים ואמיתיים ומסוכנים בעקבות אהבה כוזבת, לפי דעתי צריך לפעמים גם להעזר באיש מקצוע כדי לצאת מזה ולהיות פתוח להזדמנויות אחרות.... לפעמים האובססיה נראית לנו כאהבה אמיתית וגדולה, אבל עצם העובדה שהצד השני לא מרגיש אלינו אותו דבר, אפילו אחרי תקופה ארוכה מאד של אהבה מצידנו, מראה שכנראה הוא לא האחד שנועד בשבילנו. לפעמים צריך איש מקצוע כדי להבין את זה ולגרום לאובססיה להעלם. אני אולי צעירה ממך, אבל גם אני חוויתי "אהבה כוזבת" בחיי. במשך 7 שנים הייתי מאוהבת בבחור שלא ממש החזיר לי אהבה. במשך 7 שנים לא יכולתי להסתכל על אף אחד אחר. אז נכון, אולי בגיל צעיר זה יותר ילדותי, וזו לא אהבה אמיתית, ואולי מה שאני חשבתי שנקרא "מאוהבת" הוא לא באמת "מאוהבת" ורק "אובססיבית" מאחר והייתי צעירה מאד. אבל זה לא משנה, כי באותה התקופה היו ימים שהרגשתי שעולמי חרב עליי. באותם הימים הייתי כל כך תמימה שלא הבנתי איך זה שמישהי יכולה לאהוב מישהו אחר במשך תקופה כל כך ארוכה והם לא נועדו להיות ביחד. הרי אז, למרות שהייתי נערה צעירה ולא כל כך הבנתי, אני הרגשתי בדיוק כמו שאתה בטח מרגיש, רק שלמישהו בוגר יותר, מהצד, זה נראה לא רציני.... אז גם אם לא הייתי מאוהבת באמת, מה שחשבתי שהרגשתי- זה מה שחשוב. ולכן, אני כן יודעת מה זאת ההרגשה. אני מניחה שמן הסתם בגיל 28 זה הופך להיות הרבה יותר קשה ומטריד. אבל כמה שכבר כתבתי פה בשרשור, בת דודה שלי מצאה קשר רציני ואהבה אמיתית ראשונה רק בגיל 30...ולכן, גם מהסיפורים שלה לפני שהיא מצאה אותו, אני יודעת איך זה מרגיש, בערך.... בכל מקרה, אני לא חושבת שההודעה שלי "תמימה". היא באה ממקום מאד אמיתי. אני זוכרת בדיוק איך הרגשתי אז, וזה לא היה מזמן כל כך (רק לפני 7 חודשים), ובסך הכל- יש כאן המון הודעות של אנשים בני 18- 20+ שהרגשתי שאולי, רק אולי, ההודעה הזאת קצת תעזור להם.. *אם תסתכל קצת בהודעות שכתבתי פה לפני 7 חודשים, תוכל לראות את הדמיון העצום בינם לבין הודעות עכשוויות שאנשים מאוכזבים כותבים פה....