עכשיו טוב.

[מבסרט]

עכשיו טוב.

זוכרים את ההודעה המקטרת שלי,
על זה שאני חלשה ואין לי כוח לכלום?
אז לא, זה לא ממש השתפר,
אבל בינתיים היה כ"כ גרוע, שלחזור למצב הקודם זה ממש מצוין.

לפני כשלושה שבועות התחלתח לסבול ממתח נוראי,
שהלך והתגבר עם הזמן, עד כדי כך, שלא יכולתי לאכול או ללכת לשרותים.
זה היה פשוט סיוט!
רופאת המשפחה רשמה לי סרוקסט ופקסט,
אבל המצב רק החמיר.
תארו לעצמכם שבאמצע חופשה משפחתית, בחדר אוכל משותף, פרצתי בבכי
כי לא יכולתי לשאת יותר. (החופשה הושמנה מראש, ולא יכולתי לא להשתתף)

בסופו של דבר הלכתי לרופא מומחה שרשם לי זיפרקסה.
ההקלה הגדולה הורגשה כבר למחרת.
כבר כמה ימים שאני בסדר וממש מאושרת שזה עבר.
הרופא אמר שיתכן שזה נגרם מה"בלאגן" שהיה לי עם הכדורים,
אבל לא בטוח.


וכמו שבעלי אומר: "עכשיו יש לך רק פיברו."

 

[כלנית חיננית]

וואו. נשמע מפחיד ולא נעים בכלל בכלל..

שמחה שעכשיו יותר טוב, וגם אם זה לא טוב אובייקטיבית, לפעמים השד המוכר עדיף בהרבה על השד הלא מוכר.
ברוכה השווה!

 

[מבסרט]

צודקת. למוכר כבר התרגלנו.

 

[כלנית חיננית]

אני גם רוצה לעדכן

זוכרות שלפני חודש ומשהו הייתי חולה וכאבה לי הבטן. אז נחשו מה? היא עוד שם. הבטן.
כבר הייתי במוקד רפואה דחופה, עשו לי בדיקות דם ובדיקות שתן, ועשיתי אולטרסאונד בטני רגיל ועוד בדיקות דם ועוד בדיקות שתן וקינחתי בבדיקת אולטרסאונד גניקולוגית, ונחשו מה? לא יודעים מה יש לי..
וואו, זה כל כך לפני 7 שנים.. כשנזרקתי מרופא לרופא ובסוף איבחנו פיברו.
רק שעכשיו יודעים עוד פחות מזה. יודעים שיש דלקת (שמאפיינת גם סתם ככה חולי פיברו ותת"כ) ברמת ערכים גבוהה אבל לא יודעים איפה או מה.

בינתיים אני סובלת נורא (לצערי לא נפגע לי התיאבון בגלל הכאבים) ומתרוצצת בין בדיקות, כשעכשיו אני מחכה לקופה שתאשר לי CT בבטן. דיר באלק אם לא מאשרים לי..

חוצמזה לילה לבן עבר על כוחותיי ובינתיים עוד לא ישנתי להשלים את זה. אולי אלך לישון מוקדם הלילה. אולי לא. בינתיים מנקרת חופשי.

 

[מבסרט]

אוי, אני ממש מקווה שזה לא משהו רציני,

ושימצאו מהר את הגורם.
אל תוותרי על הסי טי, הם חייבים לאשר לך.

תעדכני אותנו.

 

[Sigal H]

אוף אוף אוף

כמה שזה נשמע מוכר... הכאב, והתיאבון, והבדיקות, ו...
מה עם תרופות להקלה בינתיים? יש כל מיני, אולי משהו יעזור להחזיק מעמד עד שתגיעו לשורש הבעיה.

אל תתייאשי, טוב?

 

[כלנית חיננית]

שומדבר ידוע לא באמת עוזר

פפוורין עזר בימים הראשונים. אחר כך גם השפעתו פגה ולא רוצה לשכך את עצמת הכאב כרגע כי ברגע שהוא טיפה שוכך הרופאים ישר חושבים שאולי לא שווה לבדוק עד הסו, כי זה מתחיל להיגמר.

מי שלומד להכיר רופאים דרך האוס, מתפלא לגלות שבחיים האמיתיים רופאים לא באמת אוהבים חידות. הם מעדיפים להרגיש יותר חכמים מכולם.

 

[עוד יבואו ימים]

רוצה לדב ר טלפונית?

אולי יש לי איזה רעיון בשבילך?

 

[כלנית חיננית]

אשמח

כשתשלחי את המסר ההוא שדיברת עליו אצלך אז תוכלי גם לשנע מספר..

 

[צלשלספק]

לעיתים תופעות הגמילה מהכדורים השונים

יכולות להמשך תקופה מסויימת, אפילו לא מעט זמן ולגרום ל"פיברומיאלגיה" מדומה + כל מיני תופעות מוזרות.
לא לכל הרופאים יש מודעות להתנגשות תרופות / תופעות גמילה מתרופות וחלקם גם לא טורחים לעדכן את המטופל כיצד להפסיק את התרופה, כך שחשוב לקחת רופא משפחה שמבין עניין וזו לא בושה להתייעץ עם הרוקח - לעיתים הם מבינים הרבה יותר מהרופאים.
כשלקחתי טרמדקס בעצת והכוונת רופאת המשפחה הקודמת שלי (כדור שכל רופא משפחה ישמח לרשום לכם על כאבים, שב"קומבינה" אינו מסווג כנרקוטי אך בפועל מסוכן לא פחות מהכבדים במשפחה). לאחר כאב סכיאטי איום בגב עם הקרנות לרגל שמאל, לא ידעתי שאחרי שבוע שבוע וחצי הגוף שלי יזדקק ליותר מינון מ200 מ"ג ליום (כדור בהשהיה OD) וחוויתי כאבי תופת איומים לצד לקיחת התרופה מבלי להבין שאני חווה תופעות גמילה ממש כמו נרקומן, לא ידעתי שהגוף הסתגל למינון והוא רוצה "עוד". עד שבעצתה עליתי ל400 שזה המקסימום. וגמילה מ400 מ"ג שמפסיקים להשפיע קשה הרבה יותר מגמילה מ200. לצערי בארבעה-חמישה החודשים האחרונים עברתי כמה וכמה "גמילות" / הפסקות מהכדור הארור, עד שנגמלתי ממנו לחלוטין.

הגמילה מטרמדקס היא איומה, סיוט של כאבים בכל! הגוף שאין כדוגמתו - גרועה עשרות מונים מהכאב המקורי עצמו, ולצערי עברתי אותה כמה פעמים בהבנה (דאז) שאני חוזר אחרי שהגוף קצת "ישכח" את התרופה שבכלל לא ידעתי שאני חווה תופעות גמילה ממנה! כל - פעם מחדש, חשבתי שהכאבים שלי התגברו בזמן ששכחתי מהם - והתרופה פשוט "עבדה" עלי, קראתי גם בפורומים בחו"ל - פורומים שלמים של אנשים עם אותן תופעות והבנתי שכאן פשוט אין מודעות, לא לרופאים שדוחפים מהר את הכדור הזול, הנגיש, המשווק אגרסיבית - ולא לאלו שלוקחים אותו.