אני אצטרף לקודמותי
כשבאים אלי אורחים, אני מבשלת מה שכולם אוהבים. אם למישהו יש העדפות, או אלרגיה חלילה, או צמחונות, או כל דבר אחר, אני מבשלת בהתאם. זה נקרא "הכנסת אורחים בסיסית".
את מחשבת להם כל פעם שבישלת מנה צמחונית, וכל פעם שאולי ויתרת על היציאה בשבילם - ולהתחשבנויות האלה את קוראת "חברות"? "משפחה"?
אישית, אני אומרת: כשאת רוצה לצאת עם חברים, צאי. הם יבינו. ככה גם תביני כשהם ירצו ללכת למסיבה ולא לבוא אליך.
לגבי בנך - לא הבנתי את הקשר בין היותו דתי, לבין זה שחייבים לבוא אליכם כשבעלך איננו.
את, אגב, דתיה שיוצאת בשישי בערב, וכותבת פה בשבת? לא הבנתי...
מה שאני ממליצה, במקום להתפוצץ כל פעם שאומרים לך "סליחה, אי אפשר", תחשבי אם את מעדיפה "הכל או כלום" או מינונים שסבירים לכולם. תחשבי טוב אם את רוצה לחיות עם פנקס ביד, או לחיות במשפחה.
עוד רעיון - את לא רצית לקבל אותה. בכך שהוא נישא לה, לבחירת לבו, ולא לאיזו בחירת לבך, עשית ויתור? זה לבד כבר שם אותך במקום בלתי נסלח.
there's no fury like a woman scorned