צר לי, עשית המון טעיויות.
את מלחציה מאוד את הבן ואישתו. אם הם באים ביום שישי, פעם בשבועיים, לא צריך להתקשר ביום שישי שהוא "לא שלך" וללחוץ שיבואו. (אני יודעת, רק שאלת, אבל אני יכולה לנחש באיזה אופן נשאלה השאלה). ואחרי זה את מספרת ש"טרחתי כי היו לי עיסוקים אחרים אבל לא משנה בשביל הילדים והאורחים שרציתי".
ברור שטרחת, את הרי הזמנת אותם ולחצת עליהם שיבואו, אז מה כל כך מיוחד בזה שטרחת ובישלת? ודרך אגב, כשאת סיפרת באחת התגובות שלפעמים את לא רוצה שיבאו ואת רוצה לעשות דברים אחרים, לא האמנתי לך. לא נשמע הגיוני ואמין בכלל, במיוחד לאור העובדה שכשהם לא באו פעם אחת, עשית סקנדל שלם.
לא צריך לערוך השוואות כל הזמן, אף אחד לא חייב לך כלום רק כי בעלך נסע לחו"ל והבן השני דתי. ההורים שלה יוצאים יותר ממכם? שיצאו, יופי. תצאו גם אתם ואם אתם לא רוצים או לא יכולים, זה לא אומר שהם חייבים לבוא אליכם יותר. עזבי את הסחיטה הרגשית ("לא הפסקתי לטחון לו את המוח באימיילים והודעות בפייסבוק אישיות ומסרוןנים"),
הבן השני לא חולה בגללם, הם לא צריכים להרגיש אשמים, יותר כיף ללכת למסיבה מאשר לבלות עם האח המקיא.
נסי להרפות לפני שתהרסי את היחסים לגמרי, למרות שאני לא יודעת אם תצליחי. אף אחד לא מת ושום דרמה לא התרחשה חוץ מזו שאת יצרת.
ולפני שאת פוטרת אותי בתור כלה מתוסכלת, אני מאוד אוהבת את חמותי ודווקא בגלל שהיא אף פעם לא לחצה (והיו לה הרבה סיבות ללחוץ שלא אפרט), אלא אמרה שנעשה מה שאנו רוצים וגם התכוונה לכך, אני הלכתי אליה שנים, כל יום שישי ותמיד ביקרנו שם גם בשבת (אפילו אם בעלי לא רצה ללכת, גררתי אותו ואם היה צריך, גם היינו משנים תכניות, אבל כל זה נעשה בלי שהיא בכלל ביקשה או שאלה).
את מלחציה מאוד את הבן ואישתו. אם הם באים ביום שישי, פעם בשבועיים, לא צריך להתקשר ביום שישי שהוא "לא שלך" וללחוץ שיבואו. (אני יודעת, רק שאלת, אבל אני יכולה לנחש באיזה אופן נשאלה השאלה). ואחרי זה את מספרת ש"טרחתי כי היו לי עיסוקים אחרים אבל לא משנה בשביל הילדים והאורחים שרציתי".
ברור שטרחת, את הרי הזמנת אותם ולחצת עליהם שיבואו, אז מה כל כך מיוחד בזה שטרחת ובישלת? ודרך אגב, כשאת סיפרת באחת התגובות שלפעמים את לא רוצה שיבאו ואת רוצה לעשות דברים אחרים, לא האמנתי לך. לא נשמע הגיוני ואמין בכלל, במיוחד לאור העובדה שכשהם לא באו פעם אחת, עשית סקנדל שלם.
לא צריך לערוך השוואות כל הזמן, אף אחד לא חייב לך כלום רק כי בעלך נסע לחו"ל והבן השני דתי. ההורים שלה יוצאים יותר ממכם? שיצאו, יופי. תצאו גם אתם ואם אתם לא רוצים או לא יכולים, זה לא אומר שהם חייבים לבוא אליכם יותר. עזבי את הסחיטה הרגשית ("לא הפסקתי לטחון לו את המוח באימיילים והודעות בפייסבוק אישיות ומסרוןנים"),
הבן השני לא חולה בגללם, הם לא צריכים להרגיש אשמים, יותר כיף ללכת למסיבה מאשר לבלות עם האח המקיא.
נסי להרפות לפני שתהרסי את היחסים לגמרי, למרות שאני לא יודעת אם תצליחי. אף אחד לא מת ושום דרמה לא התרחשה חוץ מזו שאת יצרת.
ולפני שאת פוטרת אותי בתור כלה מתוסכלת, אני מאוד אוהבת את חמותי ודווקא בגלל שהיא אף פעם לא לחצה (והיו לה הרבה סיבות ללחוץ שלא אפרט), אלא אמרה שנעשה מה שאנו רוצים וגם התכוונה לכך, אני הלכתי אליה שנים, כל יום שישי ותמיד ביקרנו שם גם בשבת (אפילו אם בעלי לא רצה ללכת, גררתי אותו ואם היה צריך, גם היינו משנים תכניות, אבל כל זה נעשה בלי שהיא בכלל ביקשה או שאלה).
