מודה ועוזבת
New member
...עכשיו זה חוזר...
עכשיו זה חוזר. כמו בומרנג לפנים. הקולות,הלחשים,המילים, כל הנגיעות כולן. עכשיו זה חוזר. כאילו הכל מולי אבל כלום לא עובר. מוציא ענן עשן ענק מהריאות, מסמן בפני את החולשות. עכשיו זה חוזר. מורידה בפנייך את הכובע על האומץ לחזור, מורידה בפנייך בגדים, ניצבת עירומה. שקופה. הנימים רועדים ממחשבה על סוג קל של מגע, הידיים רועדות כשאני כותבת עכשיו כל מילה. השיר הזה לא מוקדש לך, גם לא לעצמי. לא לאף אחד אחר. קר לי כל כך עכשיו, בספטמבר. באמצע של עונת מעבר. ונדמה שכלום בינינו עדיין לא נגמר. זה אולי נדמה שחצוצרות עמומות מנגנות לי באוזניים. זה אולי נדמה ששמעתי את קולך לי קורא. חיה בתוך חלום, מנסה רק לנשום. עוד נשימה קלושה אחת מגופך, עוד טעימה אחרונה של גופך. להישרף שם בין ידייך, ליפול בין רגלייך. עוצמת חזק חזק עיניים. לא לנשום את הריח, לא לשמוע מילמולים מהשפתיים. סוגרת חזק חזק רגלים. לא לתת לך לחדור, לא לתת לך בתוכי עוד שנייה אחת לשהות. בי לחיות. סוגרת את ברזי הלב, זה שתמיד היה בודד. נועלת את הכל מאחורי. לא חזרת לספר לי שטוב, לא באת לספר לי כמה טוב. מתלבשת שוב בשנית, חובשת את הכובע לראשי, אני מלכה עצמאית. לא צריכה אותך בכדי שתכתיר אותי לכזו. עכשיו זה חוזר. כלום לא עובר. עכשיו זה חוזר. המגע של ידייך נהפך לכבד, המילמולים הפכו לצעקות נוראיות, אתה מולי עומד. הלב שלי עדיין בודד. עכשיו זה חוזר. כלום לא עובר.
עכשיו זה חוזר. כמו בומרנג לפנים. הקולות,הלחשים,המילים, כל הנגיעות כולן. עכשיו זה חוזר. כאילו הכל מולי אבל כלום לא עובר. מוציא ענן עשן ענק מהריאות, מסמן בפני את החולשות. עכשיו זה חוזר. מורידה בפנייך את הכובע על האומץ לחזור, מורידה בפנייך בגדים, ניצבת עירומה. שקופה. הנימים רועדים ממחשבה על סוג קל של מגע, הידיים רועדות כשאני כותבת עכשיו כל מילה. השיר הזה לא מוקדש לך, גם לא לעצמי. לא לאף אחד אחר. קר לי כל כך עכשיו, בספטמבר. באמצע של עונת מעבר. ונדמה שכלום בינינו עדיין לא נגמר. זה אולי נדמה שחצוצרות עמומות מנגנות לי באוזניים. זה אולי נדמה ששמעתי את קולך לי קורא. חיה בתוך חלום, מנסה רק לנשום. עוד נשימה קלושה אחת מגופך, עוד טעימה אחרונה של גופך. להישרף שם בין ידייך, ליפול בין רגלייך. עוצמת חזק חזק עיניים. לא לנשום את הריח, לא לשמוע מילמולים מהשפתיים. סוגרת חזק חזק רגלים. לא לתת לך לחדור, לא לתת לך בתוכי עוד שנייה אחת לשהות. בי לחיות. סוגרת את ברזי הלב, זה שתמיד היה בודד. נועלת את הכל מאחורי. לא חזרת לספר לי שטוב, לא באת לספר לי כמה טוב. מתלבשת שוב בשנית, חובשת את הכובע לראשי, אני מלכה עצמאית. לא צריכה אותך בכדי שתכתיר אותי לכזו. עכשיו זה חוזר. כלום לא עובר. עכשיו זה חוזר. המגע של ידייך נהפך לכבד, המילמולים הפכו לצעקות נוראיות, אתה מולי עומד. הלב שלי עדיין בודד. עכשיו זה חוזר. כלום לא עובר.