עכשיו ברצינות
ושמחת בחגך - איך? / אריאל שרלו "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר 'ושמחת בחגך', במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך'. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש'." (פסחים ק"ט.) מהגמרא עולה, שישנה מחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי יהודה בן בתירא לגבי השאלה: מה היה יותר משמח בימי המקדש - יין או בשר? בחיבורנו לא נתעסק בימי המקדש, אלא בימינו. מדברי הגמרא משמע, שלגבי ימינו אין ביניהם מחלוקת, שיין משמח גברים. לגבי נשים וילדים לא נראה שהם חולקים[1]. הרמב"ם בהלכות יו"ט פוסק: "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר "ושמחת בחגך" וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא שמחת קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. כיצד? הקטנים... והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין...". (רמב"ם, הלכות יו"ט פרק ו' הל' י"ז-י"ח) עולה מכל האמור לעיל, שכיום שמחת הגברים ביין, ושל הנשים בבגדים ותכשיטין. באמת? זה מה שמשמח?
ושמחת בחגך - איך? / אריאל שרלו "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר 'ושמחת בחגך', במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך'. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש'." (פסחים ק"ט.) מהגמרא עולה, שישנה מחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי יהודה בן בתירא לגבי השאלה: מה היה יותר משמח בימי המקדש - יין או בשר? בחיבורנו לא נתעסק בימי המקדש, אלא בימינו. מדברי הגמרא משמע, שלגבי ימינו אין ביניהם מחלוקת, שיין משמח גברים. לגבי נשים וילדים לא נראה שהם חולקים[1]. הרמב"ם בהלכות יו"ט פוסק: "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר "ושמחת בחגך" וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא שמחת קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. כיצד? הקטנים... והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין...". (רמב"ם, הלכות יו"ט פרק ו' הל' י"ז-י"ח) עולה מכל האמור לעיל, שכיום שמחת הגברים ביין, ושל הנשים בבגדים ותכשיטין. באמת? זה מה שמשמח?
