עכשיו אתה
׳פתוח!׳ אתה קורא מעומק הסלון, הדלת פתוחה לכדי חריץ.
אני נכנסת פנימה לדירה האפלולית, צריכה רגע להתרגל אחרי אור השמש הבוהק בחוץ. פוסעת למרכז החדר, מחפשת אותך במבטי, מגלה אותך יושב על הכורסה האהובה עליך, זו שבפינה, ובד הקטיפה שלה כבר שחוק מרוב שנים וישיבות.
רגל אחת שלך בסיקול מעל השניה, אתה אוחז עיתון בקצוות אצבעותיך, הסיגריה בין אצבעות היד השניה, וכוס הקפה שלך המונחת ליד, עוד מעלה אדים דקים ושקופים.
מבטך מתרומם לאט מן העיתון, אתה משנה תנוחה, מיישר רגליים ואז מפשקן,
מועך את הסיגריה, ולוגם בנחת מהקפה, כשמבטך הרציני נעוץ בי, ואתה מחווה תנועה עם פניך, שאומרת
׳תתפשטי׳.
אני נעמדת מולך, במרחק מה, שנינו שותקים ורק מביטים.
אני מתירה את הקשר במטפחת שלצווארי, והיא נוחתת ברכות על הרצפה.
לגופי שמלה ברכיסה קדמית כפולה, ואני פורמת באיטיות טקסית כפתור, ואחריו את התאום שלו,
ופונה לצמד הבא.
כפתור ועוד אחד, ואחריו עוד צמד.
משתהה, עיניך עדיין בעיני.
אני עוברת לצמד הנמוך מכולם ומתחילה שוב לפרום רק מלמטה.
זוג,
ועוד זוג,
שולחת רגל קדימה, מגיחה לבנה מתוך השמלה.
משתהה.
המבט שלך שואל, למה הפסקת, אבל שפתיך לא זזות ומילה איננה נאמרת.
אתה מצפה בדריכות, אך אני לא מוסיפה ולא זזה.
יש בינינו עכשיו חשמל באוויר.
הרעש והמולת הרחוב מגיחים בגלים עמומים אל השקט שבחדר, נמסכים בדממה השוררת בנינו, דממה של ציפייה ותשוקה.
אני שבה לפרום את שני זוגות הכפתורים שנותרו רכוסים.
השמלה עכשיו פתוחה לגמרי, תלויה ברפיון על גופי כמו ז׳קט ארוך, וחושפת מעט את בגד הגוף שלבשתי היום כתחליף לתחתון וחזיה. בגד גוף נשמע אולי המונח הלא מתאים, אך כן, צורתו כצורת בגד גוף, והוא מורכב משני בדים שונים, בצבע פודרה ורדרד ותמים. אחד אטום ובעל מגע של סאטן, והשני שקוף לחלוטין עם נקודות זעירות ׳פולקה׳ לקישוט.
והוא עשוי מפסים פסים עבים התפורים לרוחב, פס אטום פס שקוף, וככה רב הגלוי על הנסתר, ושערות ערוותי הכהות ופיטמותי המחוספסות מציצות מבעד לבד הדק והעדין.
עומדת זקופה,
בשמלה פרומה,
בנעלי העקב הגבוהות,
אני לא זזה.
מצפה.
עכשיו אתה.
׳פתוח!׳ אתה קורא מעומק הסלון, הדלת פתוחה לכדי חריץ.
אני נכנסת פנימה לדירה האפלולית, צריכה רגע להתרגל אחרי אור השמש הבוהק בחוץ. פוסעת למרכז החדר, מחפשת אותך במבטי, מגלה אותך יושב על הכורסה האהובה עליך, זו שבפינה, ובד הקטיפה שלה כבר שחוק מרוב שנים וישיבות.
רגל אחת שלך בסיקול מעל השניה, אתה אוחז עיתון בקצוות אצבעותיך, הסיגריה בין אצבעות היד השניה, וכוס הקפה שלך המונחת ליד, עוד מעלה אדים דקים ושקופים.
מבטך מתרומם לאט מן העיתון, אתה משנה תנוחה, מיישר רגליים ואז מפשקן,
מועך את הסיגריה, ולוגם בנחת מהקפה, כשמבטך הרציני נעוץ בי, ואתה מחווה תנועה עם פניך, שאומרת
׳תתפשטי׳.
אני נעמדת מולך, במרחק מה, שנינו שותקים ורק מביטים.
אני מתירה את הקשר במטפחת שלצווארי, והיא נוחתת ברכות על הרצפה.
לגופי שמלה ברכיסה קדמית כפולה, ואני פורמת באיטיות טקסית כפתור, ואחריו את התאום שלו,
ופונה לצמד הבא.
כפתור ועוד אחד, ואחריו עוד צמד.
משתהה, עיניך עדיין בעיני.
אני עוברת לצמד הנמוך מכולם ומתחילה שוב לפרום רק מלמטה.
זוג,
ועוד זוג,
שולחת רגל קדימה, מגיחה לבנה מתוך השמלה.
משתהה.
המבט שלך שואל, למה הפסקת, אבל שפתיך לא זזות ומילה איננה נאמרת.
אתה מצפה בדריכות, אך אני לא מוסיפה ולא זזה.
יש בינינו עכשיו חשמל באוויר.
הרעש והמולת הרחוב מגיחים בגלים עמומים אל השקט שבחדר, נמסכים בדממה השוררת בנינו, דממה של ציפייה ותשוקה.
אני שבה לפרום את שני זוגות הכפתורים שנותרו רכוסים.
השמלה עכשיו פתוחה לגמרי, תלויה ברפיון על גופי כמו ז׳קט ארוך, וחושפת מעט את בגד הגוף שלבשתי היום כתחליף לתחתון וחזיה. בגד גוף נשמע אולי המונח הלא מתאים, אך כן, צורתו כצורת בגד גוף, והוא מורכב משני בדים שונים, בצבע פודרה ורדרד ותמים. אחד אטום ובעל מגע של סאטן, והשני שקוף לחלוטין עם נקודות זעירות ׳פולקה׳ לקישוט.
והוא עשוי מפסים פסים עבים התפורים לרוחב, פס אטום פס שקוף, וככה רב הגלוי על הנסתר, ושערות ערוותי הכהות ופיטמותי המחוספסות מציצות מבעד לבד הדק והעדין.
עומדת זקופה,
בשמלה פרומה,
בנעלי העקב הגבוהות,
אני לא זזה.
מצפה.
עכשיו אתה.