חוכמית, זה הסיפור...
מקווה שאת לא מאוכזבת ממני..... הסיפור קצת מורכב, נכון. הוא בן 40, גרוש עם שני ילדים. הבעיה בקשר הזה היא שהוא לא מחפש קשר אקטיבי. ז"א הוא מחפש מישהי להיפגש איתה פעמיים שלוש בשבוע, וסופ"ש אחת לשבועיים או משהו כזה... לא משהו מחייב. הוא נורא אוהב את החופש שלו, ונורא אוהב להיות בבית. לא מחפש נסיעות ודברים מטורפים. טיפוס כזה. נכנסנו לקשר בידיעה ברורה שלא יצא מזה שום דבר, אבל היה לנו נורא נחמד יחד, ואז זה נהפך לקשר קצת יותר אינטנסיבי ממה שתכננו. שנינו פיתחנו רגשות. הייתי בטוחה שרק אני, אבל אז הסתבר שגם הוא. אז נפגשנו בתדירות נמוכה, יחסית, אבל היה לי טוב עם זה. לא היתה לי שום בעיה ונהניתי מהקשר. נהניתי איתו. הוא בן אדם מקסים, טוב, נחמד, חכם נורא, והיה לנו נורא כיף יחד. מה שכן, לא יכולנו "לצאת מהארון" ז"א לא נפגשנו עם חברים שלו וכו´, או עם ההורים של שנינו כי הוא הרגיש לא נוח. (בכל אופן, גם אבא שלי לא קיבל יפה את הקשר), מה עוד שאנחנו עובדים באותה חברה. בעיר שונה, אבל זו אותה חברה, והוא לא רצה שאנשים ידעו על זה כדי שלא יחשבו שהוא איזה סקס מניאק שמחפש לנצל בחורה צעירה. הוא התבייש קצת. לא בי או בקשר, אלא מאנשים. כיבדתי את זה ולא סיפרתי לחברות מהעבודה. היה לי טוב בקשר במשך ארבעה חודשים, אבל אז הציפיות גברו, הרגשות גם וזה כבר לא הספיק. רציתי ממנו יותר. לראות אותו יותר, והוא לא רצה להיפגש בתדירות שאני, אז החלטתי להפסיק את הקשר. הפסקתי ביוזמתי. היה לי נורא קשה כי אהבתי אותו. בכיתי המון. המשכנו לדבר בטלפון והוא עזר לי לצאת ממנו... דיברנו המון. אמרתי לו כמה שקשה לי. ניסה לעזור לי, לתת לי עצות איך לצאת מזה. איך להרגיש יותר טוב. עשו לי טוב השיחות איתו. אבל תמיד חשבתי שלו זה הרבה יותר קל להתמודד עם זה כי הוא כבר עבר הרבה דברים בחיים, ואני לא. שלו יש את הכלים להתמודד. גם לו זה קשה, אבל אולי פחות... אח"כ הוא התחיל לדאוג לי, כי אמרתי לא שאני לא אוכלת (מן תקופה כזו שהיתה לי. לא בגלל הדיכאון). אז הוא הזמין אותי לארוחה, בתקווה שאז אני יאכל. אחרי יומיים נפגשנו (לא אכלתי), ישבמנו בבית קפה, ומרוב געגועים הלכנו אליו הביתה... וככה פגישה הובילה לפגישה. עוד 4 חודשים של קשר לא ברור. שכל אחד נפגש עם השני מהסיבות ה"אנוכיות" שלו. אני מבחינתי נפגשתי איתו כי אהבתי. כי רציתי לחוות עוד קצת את ההרגשה הנפלאה. הייתי בטוחה שהוא נפגש רק בשביל הסקס. אח"כ הבנתי שזה כ"כ לא נכון. אבל כל כך לא. אח"כ כבר התחלנו לישון יחד (מה שהוא לא נוהג לעשות עם בחורות שהוא יוצא איתן... - הוא אמר שאני מקרה חריג בהחלט), בכל אופן זה הסיפור. אז נפגשנו מדי פעם. בהתחלה זה הציק. זה עשה לי יותר רע מטוב. לאחרונה זה היה בסדר, כי הורדתי את הציפיות. ועכשיו זה נגמר... ביוזמתו. הוא אמר שהקשר ביננו מקשה עליו להכיר בחורות. הוא מרגיש שהוא בוגד, הוא מרגיש שזה מונע ממנו להמשיך הלאה. הבנתי שיש לו רגשות. כמו שלי. לכן זה נגמר. את השאר את יודעת. כתבתי הרבה. מקווה שלא שיעממתי אותך. עוד יותר מקווה שאת לא מאוכזבת. היום, לדוגמא, הואצריך להגיע למשרד לקחת דואר. בטח ידפוק לי הלב. כמו בד"כ. יהיה בסדר, לא? מצחיק... אני עונדת את השרשרת שהוא נתן לי ליום הולדת שלי לפני שבועיים... אם יש עוד דברים שבא לך לדעת - אני כאן. אין לי בעיה לספר. לא מתביישת בכלום! סיון