עכשיו אני לבד..
הוא הלך , עזב - נטש הכל. זה קרה לפני שנה , אולי שנה וחצי. באחד מימי תחילת האביב. הוא החליט לעזוב את מה שנטע - ולא חיכה לזמן הקציר. הוא השאיר אחריו זיכרונות , זיכרונות רבים - בין אם הם לטוב או לרע. הוא השאיר אחריו אלבומי תמונות , תמונות מתקופות שונות שמסמלות את החיים, את האושר - את החיוך. הוא השאיר אחריו את הריח , ריח הגוף הטבעי שאיני יכול לשכוח. הוא השאיר אחריו חיוך ,חיוך מאוזן אל אוזן המבשר דבר מה ערמומי. הוא השאיר אחריו את הצחוק , הצחוק המתגלגל בקולי קולות. הוא השאיר אחריו את החוזק והכוח , את הסימנים על הידיים ממשחקי האגרופים. הוא השאיר אחריו את הבכי , הבכי ששואל מדוע הוא הלך? הוא השאיר אחריו אדם, אדם עם רגשות. אדם שחרב עליו עולמו בין יום , ללא התראה מוקדמת. הוא השאיר אחריו אדם בודד , אדם כאוב - שעדיין שואל : " למה הוא הלך.."? "...אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר ,האהוב שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתישאר..."
הוא הלך , עזב - נטש הכל. זה קרה לפני שנה , אולי שנה וחצי. באחד מימי תחילת האביב. הוא החליט לעזוב את מה שנטע - ולא חיכה לזמן הקציר. הוא השאיר אחריו זיכרונות , זיכרונות רבים - בין אם הם לטוב או לרע. הוא השאיר אחריו אלבומי תמונות , תמונות מתקופות שונות שמסמלות את החיים, את האושר - את החיוך. הוא השאיר אחריו את הריח , ריח הגוף הטבעי שאיני יכול לשכוח. הוא השאיר אחריו חיוך ,חיוך מאוזן אל אוזן המבשר דבר מה ערמומי. הוא השאיר אחריו את הצחוק , הצחוק המתגלגל בקולי קולות. הוא השאיר אחריו את החוזק והכוח , את הסימנים על הידיים ממשחקי האגרופים. הוא השאיר אחריו את הבכי , הבכי ששואל מדוע הוא הלך? הוא השאיר אחריו אדם, אדם עם רגשות. אדם שחרב עליו עולמו בין יום , ללא התראה מוקדמת. הוא השאיר אחריו אדם בודד , אדם כאוב - שעדיין שואל : " למה הוא הלך.."? "...אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר ,האהוב שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתישאר..."