עיר זרה

[oren29at]

עיר זרה

"אדם בלילה בעיר זרה
איך הבתים נראים לו,
צללים פושטים ולובשים צורה
את מה הם מציירים לו,
איך הרחובות עוברים לו
את מה הם מזכירים לו"

שלום חנוך נסע ללונדון בתחילת שנות השבעים כדי להיות הכוכב הגדול הבא בשמי מוזיקת הפופ/רוק האנגלו סקסית. זה נגמר באלבום זניח, למעריצי שלום בלבד, ובכמה שירים שנכתבו על החוויה החוץ-לארצית. הנה שלום עצמו, בשיר מהורהר, מרחף, טיפה אפל, מתוך "אדם בתוך עצמו"

http://youtu.be/y8BDCwWY39g

גם יהונתן גפן ביקר בלונדון האפורה והזרה. הוא פגש את שלום ש"מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ", קנה "מתנה לילד, אווירון", וכתב טקסט נפלא על "עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון". חווית לונדון של גפן היא חוויה של אדם חולה, מנותק, כמו דג מחוץ למים. "יונתן סע הביתה" הוא ספק מצווה על עצמו, ספק מתחנן. נפתלי אלטר (לחן) ואושיק לוי (ביצוע) מגישים את הטקסט בצורה מדויקת ומלאת אמפתיה

http://youtu.be/QkWpd0K9DjQ

איזה עוד שירי מהגרים/הגירה אתם מכירים? הכוונה היא לא רק לשירים על חווית הזרות, אלא גם למוזיקאים שנמצאים מחוץ לטריטוריה הטבעית שלהם, כאלה שצריכים לסמוך על האינסטינקטים האומנותיים שלהם, משום שהמצפנים והאותות המוכרים חסרים להם.

- "שיר המהגר" המקורי- לד זפלין. בניגוד לשם שלו, אין פה סיפור אנושי כלשהו, אלא תקציר של אפוס דמיוני על מלחמה וכיבוש

http://youtu.be/TRjH_gJbUqQ

- Los Lobos, להקה ממזרח לוס אנג'לס שרוב חבריה הם ממוצא מקסיקני. המוזיקה שלהם היא בלוז-רוק-אמריקנה בעיקר, אבל הם תמיד שמרו ושומרים על קשר עין עם המוצא שלהם. בשיר הנושא של האלבום Will The Wolf Survive? הם מחזיקים אצבעות למהגר הבודד, זה שההגירה עבורו היא מלחמה על עצם קיומו.

http://youtu.be/lJVsUMKftMo

- האלבום King of America של אלביס קוסטלו הוא חדר מראות מתעתע. קוסטלו עשה את הונו המוזיקלי כאיש פאנק/גל חדש בסוף שנות השבעים/תחילת השמונים. את החיבה שלו לקאנטרי אמריקאי הוא הסתיר היטב בארון המוזיקלי. ב 1985 הוא הקליט את האלבום האישי ביותר שלו, ולראשונה הקליט בארה"ב עם מוזיקאים מקומיים, בסגנון פולק/קאנטרי. לכאורה- התגשמות של חלום. בפועל- בדידות גדולה, והרבה מלנכוליה. את הזרות שלו הוא מיטיב לתאר בשיר "American Without Tears", עם שתי שורות הפתיחה הקולעות: "Outside in New Orleans the heat was almost frightening/But my hotel room as usual was freezing and unkind". משם והלאה הוא מתגלגל לבאר, פוגש טיפוסים זרים כמוהו, מגלגל סיפור בוב דילני במהותו, ומסיים את המעגל בודד אפילו יותר משהיה בהתחלה

http://youtu.be/olFmIHMoYHk

- ולסיום- המוזיקאי הגדול שהיה אחד משני כותבי השירים של הביטלס, והיה ידוע גם במצפון הפוליטי/חברתי שלו, שבא לידי ביטוי בשירים שכתב:

http://youtu.be/kaO4XeHhwo8

 

[פיגמיסט]

אפשר להיות לא מקורי לרגע?

אבל זה חובה

 

[oren29at]

כן, חששתי שזה יגיע

קיוויתי איכשהו לדלג מעל השיר הזה, אבל זה כמו לפתוח שרשור/מצעד שיר ביטלס ולהאמין ש "Yesterday" לא יהיה שם (או לא יהיה במקום הראשון).

אם כבר אנגלים בניו-יורק- נדמה לי שג'ון לנון הוא המוזיקאי האנגלי הראשון שחצה את האוקיינוס והפך לאמריקני בפועל (אבל לא בכוח- רשות ההגירה האמריקאית רדפה אותו, ואיימה לגרש אותו מהמדינה באמצע שנות השבעים). גם אם אני טועה, הוא לפחות תרם לשרשור הזה שיר

http://youtu.be/x3XCz3kfKVI

אנגלי אחר שהתאזרח בניו יורק לתקופה הוא ג'ו ג'קסון, לקח לו שלוש שנים למצות את הפאנק/ניו וייב דרכם הפך לכוכב פופ מצליח, וב 1982 הוא המציא את עצמו מחדש כאינטלקטואל ניו יורקי חובב ג'אז. מתוך האלבום Body and Soul שיצא ב 1984, קטע אינסטרומנטלי שמצליח לספוג את האווירה האורבנית שבה פעל ג'קסון, ולהעביר אותה נהדר

http://youtu.be/Rflxrc0g72g

 

[The Grand Illusion]

לקאמל יש שיר

Camel - Harbour Of Tears על מהגרים מאירלנד ומשפחותיהם שנפרדים בנמל טרם השיט מערבה ליבשת אמריקה.
http://www.youtube.com/watch?v=Wa3TA90H08k

 

[tzvika321]

יש מי שמהגר בלית ברירה

המוני אירים עזבו את מולדתם בזמן הרעב הגדול, וחצו את האוקיינוס באניות שכונו ארונות מתים, דחוסים ללא מספיק מזון ומים, ולא כולם זכו להגיע לארץ המובטחת, לאמריקה.
לכבודם שרו הפוגז את אחד משיריהם היפים ביותר.

 

[oren29at]

יופי של שיר

מאחר ואינני מכיר את הפוגז (חוץ מ "Fairytale Of New York" המופתי), אז השיר הזה הוא בהחלט טיזר מוצלח ללהקה (אתה כמובן מוזמן להרחיב עליהם כאן, שם, או בכל מקום).

הפוגז מציגים את החלום האמריקני מהצד האירי של המשוואה. ברוס ספרינגסטין התייחס פחות או יותר לאותו אתוס מהגרים באלבום האחרון שלו, באחד משני שירי הבונוס של המהדורה היקרה יותר. אצל ספרינגסטין מתערבבים ריאליזם ואופטימיות אינסופית, יחד עם תנופה אדירה של לחן ועיבוד. אפשר ממש לראות את האנשים רצים במורד הגבעה, מוכנים לתת את כל מה שהם יכולים כדי לבנות אומה חדשה

http://youtu.be/sjxlRNly3Dw

 

[tzvika321]

גם יופי של שיר

משום מה השיר הזה תמיד בגרסאות בונוס - גם ב Seeger Sessions הוא הופיע במהדורה היקרה.

המהגרים הנוכחים לארה"ב באים מדרום, וגם עליהם ספרינגסטין שר, והפעם מאחד האלבומים השקטים שלו, רוח הרפאים של טום ג'ואד (וגם משפחת ג'ואד היתה משפחה של מהגרים שבזמן השפל הגדול נעקרה מאדמתה ונסעה מערבהף לקליפורניה),
שיר על אלו שעוברים את הגבול ומקווים להשאיר מאחוריהם את הכאב.

 

[oren29at]

אם אנחנו כבר בענייני גבולות

הנה משהו קצת יותר ציני, נבזי אפילו- האיש ששרף את כל הגשרים מאחוריו והשאיר שובל של נושים ובעלי חוב תאבי נקמה, בדרך למקום חדש ולפתיחת דף חדש. רוב הסיכויים שהדף החדש יתמלא באותן שורות כמו הדף הקודם, אבל בינתיים אפשר לחגוג עם ריצ'רד ולינדה ת'ומפסון את האופטימיות הנצחית של הגנב המושבע

Monday morning, Monday morning,
closing in on me
I’m packing up and I’m running away
To where nobody picks on me

http://youtu.be/PEk-wjil1rA

 

[Barmelai]

ערי מקלט

ערים ומדינות כמשאת נפש. אהוד בנאי הנודד הנצחי קלע בול לנישה הזו עם עיר מקלט שלו, אך מכיוון שהיה לנו די אהוד בנאי לאחרונה, אחסוך מכם את הלינק.

הודו היא עיר המקלט של ביג סטאר. בזמנים מסוימים זו הפנטזיה של כל אחד מאיתנו. לבטח שלי :

I'd like to go to India
Live in a big white house in the forest
Drink gin and tonic and play a grand piano
Read a few books
Far from what saddens my heart
Try to live away from it
https://www.youtube.com/watch?v=gWxgJ3EpW_M

אין לי ספק שרוברט וויאט היה בפריז. ספק אם הוא פגש שם את מיילס דייויס וג'ולייט גרקו. מה שלא מונע ממנו להתגעגע אליהם ולאירופה הישנה מביתו האנגלי.
https://www.youtube.com/watch?v=uokGqyf6prA

ואילו ג'ון קייל מתגעגע לחבל אנדלוסיה בספרד, מתוך אלבום המהגר שלו, פריז 1919
https://www.youtube.com/watch?v=xD_PaAMDDCw

 

[oren29at]

ערים או יצוג של ערים?

אצל וויאט זה במודע, הערגה לעבר לא באמת מוכר של פאריז, אבל ביג סטאר מפנטזים על הודו אנגלית כזאת, ספק משנות השלושים/ארבעים, ספק יחד עם הביטלס באיזה אשראם ב 1968, ספק אם היתה קיימת אי פעם במציאות.

"אנדלוסיה" של ג'ון קייל היא אישה, חבל ארץ, אישה או חבל ארץ, חבל ארץ ואישה, אם הבנתי נכון את הטקסט, ובכל מקרה שתיהן אינן בטווח השגה.

וארשה של דייויד בואי גם היא רעיון, או יותר נכון- עיר שגדלה וגדלה עד שהיא עוטפת את מי שהגיע אליה

http://youtu.be/j9rELaQztqk

ורמי פורטיס נע בין לייפציג לברצלונה, מתקשה להניח את כובעו פה או שם, ומזכיר לעצמו שוב ושוב שהיכן שהגיטרה מנגנת, שם ביתו

http://youtu.be/sw54ZGACPVc

 

[Barmelai]

ערים שבנפש

אליהן התייחסתי, הן השראה לשירים נוסטלגים, בין אם הכותב היה שם או רק רוצה להיות שם. כתיבת שירים כאלה יכולה להיות מונעת גם מהרצון לא להיות איפה שאתה עכשיו, כמו השיר של ביג סטאר.

ערים זרות "אמיתיות" (שהאמן באמת גר בהן) מוציאות ממך את הדיסלוקיישן. זוהי השראה לסוג קודר יותר של מוזיקה.
כל חמישיית ברלין של בואי ואיגי פופ שייכת לסוג השני והבטוי לדיסלוקיישן קיים אפילו בקטעים האינסטרומנטלים. אפשר להוסיף אליהם את Station to station שנכתב באמריקה ועונה על המאפיינים האלה בתוספת ההתמכרות לקוקאין.