עיקמתי את היד

Sigal H

New member
עיקמתי את היד

באופן מטופש ביותר, כשניסיתי להישען אחורה במיטה. הקטע המטורף הוא שעכשיו זה בקושי מציק לי, ועברו רק עשר דקות. במצב פיברואי רגיל, אתם יודעים, הייתי גוררת את זה חודשים. כמה אני בת מזל שיש לי קנביס


אבל זה גם מטריד, כי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. לא עובר שבוע בלי איזו תקרית, לא משנה כמה אני משתדלת, הגוף בוגד בפתאומיות. יש לי נוהל בדיקת נזקים קבוע (טווחים, רגישות למגע, תחושה, תנועה עצמאית), אבל באיזשהו מקום אני קצת מפחדת מהיעילות של הקנביס, כי יש כאבים שהם אותות מצוקה ומה אם אפספס משהו חשוב? במצבי, עם העצמות החלושות שלי, אני לא יכולה להרשות לעצמי שבר, בטח לא שבר שלא מטופל נכון (בטח לא עוד שבר בעמוד השדרה, גם חשש כזה עלה לפני כמה חודשים ולאושרי הופרך). אבל לחיות בלי כל כך הרבה כאבים (רק קצת), זה שווה המון.

עלות תועלת עלות תועלת. אני בעד התועלת וממשיכה ללכת על ביצים, אבל תוהה - איפה עובר הגבול?

למחשבותיכם אשמח.




נ.ב. תגידו "צרות של עשירים", אני מודה. אבל גם אלה צרות ששוות דיבור...
 

מבסרט

New member
תהיי בריאה, (לא, באמת.)

את חושבת שהיעילות שלו עד כדי כך גדולה שלא תרגישי שבר?
הרי שבר זה כאבי תופת, לא?

בכל מקרה, בטח שעדיף ככה, עם פחות כאבים.
בקשר לתחושה הזאת שהגוף בוגד, אני ממש מזדהה עם המילים האלה,
לפעמים ממש מתחשק לי לקלל אותו, אבל אז אני נזכרת שהוא חלק ממני, וזה לא יעזור...
 

Sigal H

New member
תודה


שבר כואב, אבל יש דברים שכואבים יותר. תופת זה כאבי עצמות למשל, כשהן שלמות ובוערות כמו חרב מלובנת. זה יותר מהפיברו אפילו, והקנביס מאוד מקל על זה, אז כן - יש מצב שלא ארגיש.

ובאשר לגוף... אני מרגישה כמוך ולפעמים ממש ממש בא לי לזרוק את הרגליים למיחזור - שלפחות משהו אחד טוב ייצא מהן... ובו בזמן אוהבת את הגוף כפי שהוא, כי באמת הוא (אנחנו. אני) משתדל מאוד. היד לא בחרה לכאוב וליפול באמצע התנועה, אז על מי בדיוק אני כועסת? עדיף לכתוב "יימח שמו של הדרעק הזה" ואותה דווקא לעודד לנסות שוב. דווקא. אחד התחביבים שלי לאחרונה הוא להכריז “אני גיבורת על!” כשמשהו מרגיש טוב, “אני כל יכולה!” כשמשהו מצליח ו-”כל הכבוד לי" אחרי כל אפצ'י (גם הרפלקס הזה חלוש אז כשהוא עובד זו מסיבה). הגוף הוא חלק ממני אבל גם אני חלק ממנו. הרצון הוא שלי, הפעולה היא של הגוף, ואף אחד מאיתנו לא בחר את הקשיים. אבל כשאני בוחרת בכל רגע מחדש להתמודד ולשמוח זו בחירה גם של הגוף. עם המון סבלנות ועדינות ונחישות, תראי לאן הגעתי
 

matan4il

New member
הבגידה

של הגוף, אני חושבת שזה אחד החלקים הכי קשים. המצב הזה שהאויב הכי גדול שלך הוא חלק ממך, ואת לא יכולה להתנתק ממנו.

חמודה, תרגישי טוב ואני שמחה שהנזיד הירוק הירוק הזה עוזר לך. לא הייתי מפיגה לך את החששות מפני חסרונות השימוש בו, בעיקר כי אני חושבת שאלה בדיוק העזרים שיתחזקו לך את המודעות וימנעו את התגשמות החששות. עצם הידיעה שעלול להיות מצב כזה, ושתמיד טוב להיות עם יד על הדופק, גם כשאפשר להכהות את הכאב...

מחבקת המון...
 

Sigal H

New member
תודה


קראי את התגובה למבסרט, כתבתי שם על הבגידה של הגוף.

את צודקת, המודעות שומרת עליי בכוננות. אבל הלוואי שלפעמים היה לי חופש גם ממנה


חיוכים חיוכים.
 
למעלה