עיני מחלה (ט?)

[תמרה45]

עיני מחלה (ט?)

מרגישה בי רגע של ברכה מבחינת להיות לא חולה
לעזוב בצד את ההתמודדויות.. את הקושי, ורגע שקט
שאולי יכול להיהרס מכל מיני קולות מכבים
אך אם מגלים ניתוק מוחלט בין הקול הזה לבין קול (כל) החיים?
ז"א, שהקול הזה בעצם ממש לא שייך לכל צורת חיי עד כה..
שהיא- אוכל אוכל אוכל ושוב אוכל, בצורותיו השונות (ובעצם אולי אפשר לומר גם.. גוף...)
פתאום זה קול שיכול להיות אחר..
אבל אף אחד לא מכיר אותו בעולם הזה... אף אחד!!!! מה עושים??? איך ממשיכים הלאה???

 

[פרח נובל2]

אוף!

קראתי את ההודעה כמה פעמים ולא הבנתי מה שכתבת.
מצטערת.
הייתי רוצה להגיב כי מהקצת שהבנתי מוכר לי מהתקופה היותר טובה שלי

 

[תמרה45]

אוי את חמודה

אני חושבת שממש הבנת כי מהות ההודעה דווקא הייתה להביע סוג של תסכול
עולם של בריאות ועשייה מול עולם קטן וחלוש...
מה אמיתי, מה לא..
וזה בסדר שלא ידעתמה להגיב עצם זה שהגבת וענית לי זה חום לב אחד גדול בפני עצמו!!!
אבל זה כאילו המצב שלי זה מצד אחד אני בריאה מצד שני צריכה לעשות צעדים לקראת חיים בוגרים.
והתסכול שבין השניים... מובן יותר? :-s

 

[אלומת האור]

גם אני לא הבנתי והתביישתי להגיד את זה

אז רק שולחת חיבוק.

 

[תמרה45]

תודה מותק!!

יקר בעיניי מאוד (((-:

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מצטרפת ללא מבינות

חוץ מזה שהתסכול והפחד שלך ממה שאת מתמודדת איתו עוברים דרך ההודעה,לא ממש הבנתי מה מטריד אותך או בין מה למה את מתלבטת...
רוצה לנסות ולהסביר?

 

[תמרה45]

כן, אני יכולה לנסות

התחושה של הלהיות בריאה היא לא פשוטה
הלאכול כי צריך, גם זה לא פשוט
לגדול זה לא פשוט
אמנם אני מרגישה שיש לי גזע חזק לגדול מתוכו
אבל לפעמים בא לי להיות ילדה קטנה, מתרוצצת ומשתוללת
ובעיקר תמיד בנקודות האלו, בהן אני מרגישה כמתחזקת,
אני נכנסת לבילבול, האם אני עושה נכון? האם לא?
וממש מרגישה כל הזמן את הצורך באישור..

 

[ל3]

תמרה יקרה

כל כך הרבה פעמים אני מרגישה שאת הקול שלי- שאת ממש כותבת אותי ( אני חושבת שגם כבר ציינתי זאת בעבר בהודעותייך) אני כל כך מזדהה איתך עם הרצון הזה להיות שוב ילדה נטולת דאגות ואחריות. אחת המצוקות הגדולות שלי בחיים האלה הם החיים עצמם. הרבה מאוד פעמים אני מרגישה שהחיים האלה גדולים עלי, שאני לא יכולה להם. רוצה שיורידו ממני את האחריות על האחר, את האחריות על עצמי אולי\ רוצה שיקחו ממני את כל מה שאנשים מתמודדים איתם בשיגרה- משכתנא, מחויביות, עיסוק וכו'. רוצה לחזור להיות זו שמטפלים בה, דואגים לה אבל לא יכולה וכנראה זה מה שגם אצלי מהווה קטליזטור טוב לאי הרצון שלי לצאת כרגע לגמרי מההפרעה. כי לצאת מההפרעה עבורי זה לוותר ( אפילו בפנטזיה) על כל אותם דברים שציינתי שאני רוצה וכבר אמרתי- בלעדיהם החיים מרגישים לי גדולים ומאיימים מדי

 

[פרח נובל2]

הבנתי

ואני ממש מזדהה!
מכירה גם את ההרגשה שצריך תמיד אישור. שקשה להחליט החלטות לבד. יש לי את זה בהמון תחומים.
יש בך המון כוחות, וכמו שאמרת "...אני מרגישה שיש לי גזע חזק לגדול מתוכו"!
את גודלת ולא מתייאשת.
כל הכבוד!

 

[תמרה45]

מותק! תודה!

הצורך באישור... מעייףףף

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ילדה קטנה

פירושו לא לאכול? או לא לקחת אחריות על האכילה ועל הגוף שלך?

הייתי מציעה לך לחשוב על זה אחרת,
לחזור להיות ילדה קטנה זה לאכול באופן טבעי, כי מבינים שזה חלק מהחיים ושהגוף צריך את זה, בלי לעשות עניין.

 

[תמרה45]

לא, את צודקת

ילדה קטנה זה לגמרי פשוט ופשטות
ילדה מתבגרת, סוררת ומורדת זה אחרת...
מקבלת את דברייך מאוד (-: תודה!

 

[תמרה45]

גמורה גמורה

בתוך הכאוס הסובב סביבי מנסה למצוא את עצמי ולהבין מתוך קשר אמיתי ועמוק עם המציאות עם מה ומול מה אני מתמודדת.. מנסה להבין את הסרט שלי..
זה קשהה שסביבי יש אנשים שכל אחד מהם הוא סרט כבדד, עם נוכחות מאוד כבדה. אז או שאני נסחפת אחריהם (מה שאני ממש לא רוצה..) או שאני רק מנסה להתחבא.... אני רוצה להיות מדוייקת עם ומול מה ששייך אליי וממש לשים בצד את כל מה שלא ולא לפחד מ״לא להזדהות״..

 

[תמרה45]

גמורה גמורה

בתוך הכאוס הסובב סביבי מנסה למצוא את עצמי ולהבין מתוך קשר אמיתי ועמוק עם המציאות עם מה ומול מה אני מתמודדת.. מנסה להבין את הסרט שלי..
זה קשהה שסביבי יש אנשים שכל אחד מהם הוא סרט כבדד, עם נוכחות מאוד כבדה. אז או שאני נסחפת אחריהם (מה שאני ממש לא רוצה..) או שאני רק מנסה להתחבא.... אני רוצה להיות מדוייקת עם ומול מה ששייך אליי וממש לשים בצד את כל מה שלא ולא לפחד מ״לא להזדהות״..