עיניים

[magy]

עיניים

זוכרת שדיברנו על קופסאות הפח עם חוט השפגט באמצע....... שעשינו במקום ווקי טוקי......? ספרי על זה.....בבקשה..... לך, לא יוצאות נקודות במקום אותיות........יותר עדיף.......שאת תכתבי...

 

[שקדי]

זה היה האי סי קיו של אותם ימים.....

היום הילדים אצלנו יושבים במועדון ומשתעממים ואז אחד אומר:בוא נלך לחדרי ההורים ונדבר באי סי קיו.....

 

[magy]

איי סיק יו......

במקור....

 

[mמוש]

צביקה השמן

היה השותף שלי לקופסת האיסיקיו. כל השכונה התחלקה צמדים צמדים: לפי קומת ובנין המגורים. צביקה גר בבנין לידי קומה שלי. טובה וציפורה גרו בנין ליד בנין אותה קומה והשכנות מלמעלה להן שהיו כבר גדולות מהדור של האמהות קינאו בשיחות של הילדים והיה להן חוט כפול שעליו היה אטב (מקל כביסה בשפה של פעם) והן דיברו בפתקים שגילגלו על החוט. והלכו שם כאלו ריכולים כל מיני דברים כבדי משקל: הלילה נתתי לו... אני לא... חמותי הלכה לפה...גיסתי עשתה ככה... השכנה מלמטה רבה עם בעלה בלילה, וכל מיני כאלו. איך אנחנו יודעים? כי היה להן דלי קטן שבתוכו שמו את הפתקים של הריכולים אחרי שנגמרו ופעם הייתה רוח חזקה והכל עף....

 

[magy]

צביקה השמן , בבטן יש לו בן

התכוונתי לשתי קופסאות שימורים, חור בתחתית כל אחת מהן. חוט שפגט עבה הנקשר בתוך החור בתחתית הקופסא. כך ששתי הקופסאות מחוברות באמצעות כבל. אפשר היה לדבר אל תוך הקופסא הריקה האחת.... החבר שהחזיק בקופסא השניה...היה אמור לשמוע את קולנו בקופסא שהוא החזיק בידו. הקול עבר דרך חוט השפגט.......... עד היום אני בטוחה ששמענו בעצם, את עצמנו צועקים אל הקופסא..... ולא שמענו כלום מתוך הקופסא......

 

[mמוש]

שתי קופסאות , חבל שפגאט

זה היה אינסטרומנט התקשורת ביני לבין צביקה השמן. ובין טובה וציפורה ושאר צימדי השכונה. ומכיוון שבמילא לא היה לנו המון מה להגיד אחד לשני, (סתם היינו שכנים,בלי מכנה משותף נוסף) אז זה גם הספיק. אבל השכנות הרכלניות? תתארי לך שהיו צועקות את כל הרכילות הזו לתוך הקופסא (ולאזני כל השכונה) אז הן התכתבו... וכל השאר כבר סיפרתי, כולל גילוי סודן וקלונן.

 

[עיניים]

איך הגעתם לאי-סי-קיו

כאשר הגילגול האחרון של אותה דרך תקשורת הוא בפרוש - ה פ ל א פ ו ן ,,,, וזה היה פשוט: שני מכסים של קופסת משחת נעליים עם חור אחד באמצע שנעשה באמצעות מסמר, או קופסת שימורים ריקה, (או מאוחר יותר, עם צאת ה"קוטג´" לשוק, השתמשו הילדים בקופסאות הקוטג´ הריקות), חוט שפגאט באורך של 20-50 מטר, הקשור בכל אחד מקצותיו למכסה הפח באמצעות קשר דק מצידו הפנימי של החור, וזהו - מה שנותר הוא למתוח את החוט למתיחה מקסימאלית עם חבר/ה, לדבר אל הקשר (תרתי משמע) ומיד להעביר את מכסה הפח אל האוזן כדי לשמוע מה עונה החבר,,,,, נהגנו לשוחח בכלי המתוחכם הזה בעיקר בשעות מנוחת הצהריים (2-4), כאשר היינו מנועים מלצאת לשחק בחוץ, ושוחחנו מחלון לחלון גם כשבית החבר היה מעבר לכביש,,,,, לימים הגיעו לארץ הסנוניות הראשונות של ה"ווקי-טוקי" מאמריקה. אטרקציה לכל משתמשי קופסאות הפח,,,, משם - נחשפנו לראשונה לקיומו של הטלפון הביתי, ונדהמנו לראות בסרטים כיצד הם משוחחים בטלפון ללא חוט(!),,, זוכרת שחשבתי לעצמי כמה טמבל הבמאי של הסרט, שחושב שכולם מטומטמים או שסתם שכח לחבר חוט לטלפון למרות ששוחחו ב"כאילו",,,, ואז - יצא הטלפון הסלולורי הראשון של פלאפון, וזוכרת כמה אלומיניום קילל אותם באחת מהודעותיו בגלל אותו מכשיר,,, זה היה מכשיר שדמה בגודלו לרבע קופסת נעליים,,,, והפלאפון של היום - זה הגילגול האחרון של אותה שיטת תקשורת ישנה, כמובן עד להודעה חדשה,,,,, עוד נגיע ליום שכל אחד יהיה מצוייד באנטנה BILT IN בראש, וכל שנצטרך זה רק לחשוב עם מי בא לנו לדבר,,,,, והקלטה של דבריו של יעקב אורלנד ברשת ג´ ברקע בדקות אלו,,,,,

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif ואפרופו, מגי,

זכורה לך השיחה בנושאי הזכרון הרחוק, הזכרון המעומעם שמתבהר ? זוכרת מה אמרתי אמש? אחת מהודעותי הראשונות - קראי בעיון,,,,,