"עיניים נוצצות"

[מרי-לו]

"עיניים נוצצות"

זה סיפור על ילדה שאהבה, יותר מכל, דברים נוצצים. היתה לה שמלה עם נוצצים, וגרביים עם נוצצים, נעלי בלט עם נוצצים. ובובה כושית שקראו לה כריסטי, על שם העוזרת שלהם, עם נוצצים. אפילו השיניים שלה היו נוצצות, למרות שאבא שלה התעקש שהן "בוהקות" ושזה לא ממש "נוצץ", היא חשבה לעצמה, "זה הצבע של הפיות, ובגלל זה הוא הכי יפה מכל הצבעים". כשהגיע פורים היא התחפשה לפיה קטנה. בגן היא פיזרה נוצצים על כל ילד שעבר לידה, ואמרה שזה אבקת משאלות מיוחדת, שאם מערבבים אותה עם מים אז משאלות מתגשמות, ושאם הוא ילך עכשיו הביתה ויתערבב עכשיו עם מים אז המשאלה שלו תתגשם. זאת היתה תחפושת מאוד משכנעת, שזכתה במקום ראשון בתחרות התחפושות של הגן. והגננת הילה אמרה בעצמה שאם היא לא היתה מכירה אותה כבר מקודם, והיתה פוגשת אותה ככה סתם ברחוב, אז היא ישר היתה מאמינה שהיא באמת פיה. כשהגיעה הביתה הורידה הילדה את התחפושת, נשארה רק בתחתונים, העיפה באויר את כל מה שנשאר מהנוצצים וצעקה, "אני רוצה עיניים נוצצות!" היא צעקה כ"כ חזק, שאמא שלה באה בריצה לראות שהכל בסדר. "אני רוצה עיניים נוצצות", אמרה הילדה, הפעם בשקט, והמשיכה להגיד את זה לאורך כל המקלחת, אבל גם אחרי שאמא שלה ניגבה אותה והלבישה אותה בפיג´מה היא נשארה עם עיניים רגילות. ירוקות-ירוקות, ומאוד-מאוד יפות, אבל לא נוצצות. "עם עיניים נוצצות אני אוכל לעשות כ"כ הרבה דברים", ניסתה לשכנע את אמא שלה, שנראתה קצת חסרת סבלנות, אני אוכל ללכת איתן בלילה על הכביש והמכוניות יראו אותי מרחוק, וכשאהיה יותר גדולה אני אוכל לקרוא איתן בחושך ולחסוך המון חשמל, וכשאלך לכם לאיבוד בקולנוע תמיד תוכלו למצוא אותי בקלות, בלי לקרוא לסדרן". "מה זה כל הקשקוש הזה על עיניים נוצצות", אמרה אמא שלה והכניסה סיגריה לפה, "אין כזה דבר בכלל, מי הכניס לך את השטות הזאת לראש?" "יש!", צעקה הילדה וקפצה על המיטה "יש ויש ויש וחוץ מזה, אסור לך לעשן לידי כי זה לא בריא לי". "בסדר", אמרה אמא שלה, "בסדר. הנה, אפילו לא הדלקתי", והחזירה את הסיגריה לקופסא. "ועכשיו בואי תשכבי במיטה כמו ילדה טובה ותספרי לי, ממי שמעת שיש עיניים נוצצות? אל תגידי לי שמהגננת הזאת, השמנה?" "היא לא שמנה", אמרה הילדה, "ולא ממנה, וגם לא שמעתי, ראיתי לבד. יש כאלה לילד אחד מלוכלך אצלנו בגן". "ואיך קוראים לו, לילד המלוכלך הזה?" "לא יודעת" משכה הילדה בכתפיה, "הוא מלוכלך כזה ושותק ויושב תמיד רחוק. אבל העיניים שלו נוצצות זה בטוח, ואני רוצה גם!". "אז תשאלי אותו מחר מאיפה הוא השיג אותן", הציעה אמא שלה, "וכשהוא יגיד לך, ניסע ונביא לך גם". "ועד מחר?" שאלה הילדה. "עד מחר תישני", אמרה אמא שלה, "ואני אצא לעשן בחוץ". למחרת, הילדה הכריחה את אבא שלה לקחת אותה לגן מוקדם-מוקדם, כי כבר לא היתה לה סבלנות, והיא רצתה לשאול את הילד המלוכלך איפה משיגים עיניים נוצצות. אבל זה לא עזר לה, כי הילד המלוכלך הגיע אחרון, הרבה אחרי כולם. והיום, הילד המלוכלך אפילו לא היה מלוכלך. זאת אומרת, הבגדים שלו נשארו קצת ישנים ועם כתמים, אבל הוא בעצמו נראה מאוד רחוץ, ואפילו כמעט מסורק. "תגיד, ילד", היא אמרה לו בלי לחכות אפילו שניה, "מאיפה יש לך עיניים כאלה נוצצות?" "זה לא בכוונה", התנצל הילד הכמעט מסורק, "זה קורא מעצמו?" התרגשה הילדה. "אני חושב שאת צריכה לרצות משהו חזק-חזק וכשהוא לא יקרה, ואז העיניים ישר יהיו נוצצות". "שטויות", כעסה הילדה, "הנה, אני רוצה למשל שיהיו לי עיניים נוצצות ואין לי, אז למה שלי לא נהיות מזה נוצצות?", "לא יודע", אמר הילד, שנבהל מאוד מזה שכעסה, "אני יודע רק על עצמי, לא על אחרים". "אני מצטערת שצעקתי", הרגיעה אותו הילדה ונגעה בו בכף היד הקטנה שלה, "יכול להיות שזה ככה רק אם רוצים דברים מסוג מסוים. תגיד לי מה זה הדבר הזה שאתה רוצה חזק-חזק ולא קורה?" "ילדה אחת", גימגם הילד, "שתהיה חברה שלי". "זה הכל??" התפלאה הילדה, "אבל זה נורא פשוט. תגיד לי מי הילדה ואני ישר אצווה עליה שתהיה חברה שלך. ואם היא לא תסכים אז אני אארגן עליה חרם". "אני לא יכול", אמר הילד, "אני מתבייש". "טוב", אמרה הילדה, "זה לא ממש חשוב. וזה גם לא בדיוק פותר את הבעיה שלי עם העיניים. כי אני הרי לא יכולה לרצות שמישהי תהיה חברה שלי וזה לא יקרה, כי כולן רוצות להיות חברות שלי". "את", מילמל הילד מעצמו, "אני רוצה שאת תהיי חברה שלי". הילדה שתקה רגע, כי הילד המלוכלך הצליח להפתיע אותה, ואז נגעה בו שוב בכף ידה הקטנה והסבירה, בקול שאבא תמיד משתמש כשהיא מנסה לרוץ לכביש או לגעת בחשמל, "אבל אני לא יכולה להיות חברה שלך. כי אני ילדה מאוד חכמה ומקובלת, ואתה סתם ילד מלוכלך שיושב תמיד בצד ושותק כל הזמן, שהדבר היחידי שמיוחד בו זה זה שיש לו עיניים נוצצות, וגם זה ישר ייעלם אם אני אסכים להיות חברה שלך. למרות שהיום, אני חייבת להגיד שאתה הרבה פחות מלוכלך מתמיד". התערבבתי עם המים", הודה הילד הפחות-מלוכלך, "בשביל שהמשאלה שלי תתגשם". "מצטערת", אמרה הילדה, שכבר לא נשארה לה הרבה סבלנות, וחזרה למקום שלה. כל היום הזה היתה הילדה עצובה, כי הבינה שכנראה כבר אף פעם לא יהיו לה עיניים נוצצות, וכל הסיפורים והשירים והריתמיקות לא הצליחו להעביר את העצב הזה. ופעם בכמה זמן, כשכבר כמעט הצליחה להפסיק לחשוב על זה, היתה רואה את הילד השותק עומד בצד השני של הגן ומסתכל עליה, והעיניים שלו, כאילו בשביל להכעיס, רק נהיו יותר ויותר נוצצות. (מתוך אניהו/תגר קרת) מוקדש לילד עם העיניים הכי נוצצות שאני מכירה...

 

[giulietta]

מי שרוצה לקנות לי ../images/Emo77.gif

(בלי סיבה, למה, חייבים סיבה?

) אז אני רוצה את הספר הזה

... טוףףף, נו, אני אקנה לי לבד

שבת שלום ג´ול

 

[פנטום הצט]

עיניים נוצצות...

Bright eyes,Art garfunkel Is it a kind of dream, Floating out on the tide, Following the river of death downstream? Oh, is it a dream? There´s a fog along the horizon, A strange glow in the sky. And nobody seems to know where you go. And what does it mean? Oh, is it a dream? Bright eyes, Burning like fire. Bright eyes, How can you close and fail? How can the light that burned so brightly Suddenly burn so pale? Bright eyes. Is it a kind of shadow, Reaching into the night, Wandering over the hills unseen? Or is it a dream? There´s a high wind in the trees, A cold sound in the air. And nobody ever knows when you go. And where do you start, Oh, into the dark? Bright eyes, Burning like fire. Bright eyes, How can you close and fail? How can the light that burned so brightly Suddenly burn so pale?​

 

[סנדי32]

חחח הילדה מזכירה לי עם הנוצצים את

חמותי גם לחמותי יש גרביים עם נצנצים ושמלות עם נצנצים (כולן) וצעיפים עם נצנצים ולק עם נצנצים בקיצור הכל נוצץ אצלה (עיראקית מה את מצפה)

מי רוצה קובה???